ספק ספיקא בספירת העומר

תודה רבה. אם כך, באמת לא ברור איך ראו שם ס"ס לחומרא (במקום אחר באמת מובא הפוך בשם החזו"א).

אגב, במקרה הרב מאזוז הביא השבוע בעלון שלו מקרה קצת יותר מורכב, על אישה שהסתפקה אם בירכה ברכת המזון (הוא פוסק שלא תברך). לפי הנ"ל, אפשר לנתח:
A – בירכה ברכת המזון
B – חייבת מדאורייתא
C – חייבת מדרבנן

רק A: לא מברכת
רק B: מברכת
רק C: מברכת
A ו-B: לא מברכת
A ו-C: לא מברכת
שאר הצירופים לא אפשריים.

ומכאן יוצא שלא צריכה לברך.

לא הבנתי את העניין של הרב מאזוז, אבל לא משנה.

מה הבעיה לברך פעמיים אם הסתפקה אם ברכה ברכת מזון או לא

כידוע, יש מחלוקת אם נשים חייבות בברהמ"ז מדאורייתא או מדרבנן. אם אישה הסתפקה אם בירכה או לא, לכאורה יש להקל, כי: 50% שכן בירכה, וגם אם לא בירכה – אולי חייבת רק מדרבנן, ואז זה ספק דרבנן.

ניסיתי לנסח את הנ"ל כ-3 טענות וטבלת האמת שלהן.

אבי –שאלה יש חתן ואתה לא יודע אם הלכת לברך אותו תחת החופה מה תעשה אבי?

"וגם אם לא בירכה אולי זה ספק דרבנן"?
אם לא בירכה חייבת לברך בין אם זה דרבנן או דאורייתא. לשירותך אפשר לעשות ס"ס הפוך: שמא לא בירכה, וגם אם בירכה שמא זה מדאורייתא ויש כאן ספק דאורייתא להחמיר

בטבלת האמת של הרב מאזוז:
לא מובן מה זה "רק A".
בירכה, אבל מלכתחילה לא היה עליה חיוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן?

נכון, הטבלה שגויה אבל המהלך תקין. יש 50% סיכוי שהיא בירכה. במצב כזה אם ברור שזה דאורייתא, מחמירה מספק. מכיוון שיש ספק (!) אם זה דאורייתא, ירדנו מתחת ל50% ולא מברכת. אין לך דרך להפוך את זה מכיוון שהספיקות להקל עצמאיים (כ"א מהם תקף בפני עצמו) ולכן מצטברים, והספקות להחמיר תלויים זה בזה ולכן לא מצטברים.

בעיקר הנידון הראשון למעלה מה שהביאו מספר מעדני שלמה. יש לתקן את הציור. לא היה ספק ספר בלילה, אלא ודאי שכח לספור בלילה. ורק למחרת ספר בבין השמשות.

אכן במעדני שלמה הביאו בשמו שלא יוכל להמשיך לספר בברכה מחמת שיש כאן גם ספק ספיקא לחומרא. אבל בהליכות שלמה הביאו בשמו שאין לחשוש לזה. מטעם מסויים.

ברור שכתוב שם במפורש את הצדדים להחמיר, כמו שכתב הרב מיכי, לחשוש לשיטת הבה"ג. אבל לא כמו שכתוב כאן בשם הרב מיכי. פשוט לא הבנתי את החשבון אולי יש טעות בכתיבה חסר מילים והסבר.

אלא הביאור הוא כך. צד אחד לדעת הבה"ג על הצד שספר ביום אך ספירה ביום אינה חשובה ספירה. צד שני להחמיר, לדעת הבה"ג אף אם ספירה ביום חשובה ספירה, אבל כאן לא ספר ביום אלא בלילה, אם בין השמשות לילה הוא. וכן הפוך. ומאידך גם ב' צדדים שכן ימשיך לספור. א' לא לפי הבה"ג, ואז לא איכפת לנו אם ספר ביום או לא. ב'. גם לפי הבה"ג, אבל אולי ספר ביום ואולי ספירה ביום חשובה ספירה.

מה ששאל השואל אם יש גם ס"ס להקל יחד עם ס"ס להחמיר. ברור שזה כמו ספק אחד השקול מה אכפת לן שנוסף עוד ספק לכל צד. הדין נשאר כמו בספק אחד להחמיר, או כאן שלא ימשיך לברך הלאה.

ועוד להוסיף שאבי הנ"ל לא הבין מה שענה לו הרב מיכי. הוא הבין כאילו הרב מיכי סובר כדבריו נגד מה שמבואר במעדני שלמה. ולא היא, זה אותה מסקנא ממש. רק שם בספר קראו לזה ס"ס להחמיר, היינו לא לברך משום חומרא של ברכה לבטלה. אבל הרב מיכי קרא לזה ס"ס להקל, היינו להקל שלא להמשיך לספור בברכה. ודו"ק.

לאחר העיון היטב. נראה לענ"ד שאין כאן ס"ס להחמיר שלא לברך. והוא על פי מה שביארו רבים וכן נתבאר ע"י הרב מיכי במקו"א בביאור הבה"ג שנמי ס"ל שכל יום מצוה בפני עצמה היא לספור באותו יום. אלא שיש תנאי להמשך קיום המצוה בכל יום שתיהי' ספירה רצופה מדין תמימות. ועל כן בהחסיר יום אחד, חסר במעשה הספירה מכאן והלאה. ומעתה נראה שדי במעשה ספירה ביום להשלים ענין הרציפות. אף אם אין בזה קיום מצוה באותו יום לשיטות שספירה ביום לא מקיים המצוה. ומעתה בספר ביום אין צורך להגיע לדין ס"ס. אלא ודאי יכול להמשיך לספור לדעת הבה"ג. ומעתה בספר בין השמשות, שוב באנו לדין ס"ס לקולא ויוכל להמשיך לספור גם לדעת הבה"ג, כדין ספק אם ספר בלילה, כן הוא עתה שהוא ספק ספר ביום. ודו"ק היטב. דהיינו שהספק אם ספירה ביום מהני או לא, לא נכלל כאן בספק לדעת הבה"ג. דגם אם לא הוי ספירת מצוה, הוי מציאות של ספירה לצורך המשך ספירה רצופה, ודו"ק.