עבודת ה' ורציונליות

למה הרב חושב שהעניין הפסיכולוגי הוא לא מהותי? אני חושב שאולי זה שהרב תופס אותו כך דווקא זה עניין פסיכולוגי מכיוון שהרב נפשית נוטה לרציונליות ואם הרב לא רואה בעניין צורך, בסדר גמור אבל אני חושב שהעניין הוא מהותי ואם הבורא נתן את התורה נתן אותה לאדם – גוף ונפש ואם אנשים שמצד אחד רציונלים אבל הם מחפשים גם מענה לנפש – חבל שאין. אסור לשכוח שהמהות היא לא לחקור אלא לקיים ולעבוד את ה'. אדם חוקר את המציאות האמיתית ומגיע למסקנה שיש בורא שנתן תורה וכו' מה 'הרוויח' מכך הבורא ? כמובן שבלי החקירה אין את הבסיס כדי שנדע באמת את מי אנו אנו עובדים עם בכלל יש אחד כזה וכו' אבל אפשר לומר שדווקא עניין החקירה שהרב עוסק בו כל כך הרבה הוא מכשירי מצווה של שלב בסיסי של ידיעת המציאות אבל העניין הפסיכולוגי הוא מכשיר בשביל המהות עצמה שהיא בסופו של דבר לא לדעת אלא לקיים ומה לעשות אצל רוב בני האדם אין ממש אפשרות להתעלם מהנושא שהוא כמו אחד מחוקי הטבע שאנחנו מכירים וההבנה הזו היא דווקא ממקום רציונלי של הכרת האדם ובאופן כללי יש הרבה פעמים התעלמות לא מוצדקת מנפש האדם כאילו מדובר בעניין לא מספיק מהותי או רציונלי אבל אין סתירה בין תפיסה רציונלית לבין ההבנה של בסיס מציאות האדם הנפש ואדרבא אם לא מבינים זאת חסר בהבנה רציונלית של המציאות

אבי, שים לב שלכל קבוצה באוכלוסיה הדתית ישנה דרך אחרת לחיבור אישי אל קיום המצוות. הליטאים עובדים את ה' בסגנון מסוים והחסידים עובדים את ה' על ידי אותם מצוות בדרך אחרת. לכאורה זה מראה כדברי הרב מיכי שהסגנון איננו מהותי אלא תרבותי. לכאורה גם אתה בעצמך לא רואה בקבוצות הללו אלא שוני תרבותי ולא מהותי.

מה שכן, יכול להיות שאתה והרב מיכי מעניקים למילה "מהותי" משמעויות שונות.
אתה דורש אותנטיות (דהיינו שקיום המצוות יהיה חלק מהאישיות ולא חיצוני לה, כמו שכתב קירקגור וכמו שכל פסיכולוג מעודד אליו), והרב מיכי דורש קיום של צו אלוהי, בין אם זה מתחבר אליך ובין אם לא.

ראיתי לאחרונה באיזה ספר משהו על אלוהים וקוביות שכותב שכל יהודי רואה סתירות בברית החדשה ונוצרי רואה כפילויות בתנ"ך, וכן כל אחד רואה בעיות בספר של הדת האחרת. והנקודה בזה היא שיש שתי גישות לכל דבר, האם אתה בא מבפנים ובאהדה, או מבחוץ ובביקורת. כלומר החיבור הרגשי או אפילו הזהותי משליך מאוד על הרציונל שלך בקריאת הספר.
אילו מחבר הספר היה רציונל למהדרין, אין לכאורה מקום לטיעונים אלו, כי כל טקסט צריך להיבחן נטו אם הוא נכון/הגיוני/לוגי או לא, ואין שום מקום למה שמסביב. לכן אני חושב שגם המחבר מבין שיש משהו יותר ממכשירי מצווה, יותר מהותי, גם בנקודה של חיבור האדם לתורה ולדת. האדם נברא לא רק משכל, אלא גם מרגש ולב, אמת שחלק זה הוא אינדיבידואלי יותר, אבל אין טעם להוריד את החלק הזה ממעמדו רק משום כך.

אבי ומשה,
הסברתי שזה לא מהותי במובן שאין מה לומר על זה. טענות בתחום הפסיכולוגיה שייכות לשאלה מה מועיל, וזה כמובן משתנה מאדם לאדם. השאלות בהן אני עוסק הן מה נכון ולא מה מועיל.
משה, העובדה שיש הרבה אנשים מוטים לא אומרת שאין חשיבות לאמת ושהפסיכולוגיה היא משמעותית. זה רק אומר שהיא משפיעה על הרבה אנשים.