עגיל באוזן

המאמר עסק בהבדל בין צניעות לענווה (ולא לגאווה).
לא הבנתי במה אתה רואה כאן גאווה.
אני לא חושב שהדיון שלך כאן נסוב על גאווה אלא על עצמאות/אוטונומיה. וזה ממש לא אותו מישור דיון.
אני לא בטוח שההחלטה לשים עגיל באוזן בעצמה היא באמת החלטה עצמאית. אוטונומיה לא באה לידי ביטוי בהכרח בהתנהגות חריגה מול הסביבה, אלא בהתנהגות שהיא נכונה, בין אם היא חריגה ובין אם לאו. ללכת באופן חריג רק כדי לבטא אוטונומיה זה בעצמו לתת לסביבה לקבוע את מהלכיך (כדברי הקוצקר על אותו שבורח מהכבוד אבל מסתכל כל הזמן אחורה).
גם לגבי שאלת הדת (מחויבות למצוות?), הדיון אינו בגאווה אלא באוטונומיה. וגם כאן אומר לך שיותר חשוב לבחון האם אתה באמת מאמין בזה ולא האם התנהגותך מתאימה או לא מתאימה לסביבה. אם אתה מאמין בה לך על זה למרות שזה מתאים לסביבה, ואם לא – אז לא גם אם זה לא מתאים.