על הכשל שבאמונה כמסקנה לוגית

אני אשוב ואומר לגבי הנקודה השניה, שהכשל שבשרשרת אינסופית הוא כשל רק עפ"י הלוגיקה שלנו *בדיוק* כשם שיש כשל בתפיסה שדבר מורכב נוצר מאליו (אחרת אין סיבה לפסול את האפשרות שאנחנו נוצרנו "ללא עילה"), כך ששתי האפשרויות אינן מתקבלות על הדעת (המוגבלת שלנו) בדיוק באותה מידה.

לגבי הנקודה הראשונה, אני נאלץ להבין שהעמדת האמונה באותו לבל של ידיעה היא עוד אחד מהמפלטים של אדם מאמין ולוגי להתמודד עם חוסר היכולת להסביר באופן לוגי את בסיס האמונה, כמו גם הסימוכין על אינטואיציה כמקור לאמת מוחלטת, האינטואיציות של 7.5 מיליארד בני אדם שונות ולכן מניח שיש 7.5 מיליארד אמיתות שונות מה שבמילא מחזיר אותנו לנקודה שאין טעם להתווכח על אמונות חוץ ממי שלא מאמין באמונות שהוא כנראה אגנוסטיקן וכמובן שמי שמאמין לא מפחד 🙂

בכל מקרה מודה לך מאוד על תשובתייך הענייניות.

דור, נדמה לי שהטעות שלך נובעת מהגדה לא נכונה ל"כשל". אם אני לא יודע דברים לא אומר שאני מצוי ב"כשל" אלא בחוסר ידיעה. ה"כשל" הפילוסופי הוא לא חוסר ידיעה אלא חוסר אפשרות להתקיים.
אפשר להגיד ששרשרת אינסופית הוא "כשל" של חוסר אפשרות להתקיים.
ואילו "כשל" בתפיסה שדבר מורכב נוצר מאליו הוא חוסר ידיעה.
נדמה לי שאם אתה לא יודע דברים לא אומר שאתה מצוי בבעיה.

לגבי הנקודה השניה, צריך להבין מה הדרך לבנות הוכחות. הוכחה בנויה מהנחות יסוד. והסיבה שיש לנו הנחות יסוד שונות זה מכיוון שיש לנו כלי שנרקרא אינטואיציה. הוא מקבל מידע על העולם ומסיק חוקים ממנו. זה שלכל אחד יש מסקנות שונות לא אומר שההוכחות שלנו לא נכונות, וגם לא משנה את העבודה שככה בונים הוכחה.
אם אתה לא רוצה להשתמש בכלי הזה אז אתה לא יכול לקבל שום הוכחה. ואם אתה לא מקבל שום הוכחה אז אין לך למה לנהל דיון אם אנשים, כי שום דבר אי אפשר להוכיח לך.
נדמה לי שהסיבה שפתחת את השאלה הזאת היא כי בתוכך אתה כן חושב שאפשר להוכיח לך דברים, ולכן גם מבחינתך אינטואיציה הוא כלי שצריך להשתמש בו.

האינטואיציות הבסיסיות הם אותו דבר אצל כולם כמעט. אתה מבלבל בין רגש לאינטואיציה.

ההבדל בין אמונה לידיעה כהבדל בין שמים לארץ.

זה יכול לגרום לבלול אצל אלו שאינם מנתחים מספיק.

דוגמא לידיעה: האדם יודע שהוא רואה משהו. ככל שראייתו תהיה מטושטשת הידיעה שהוא רואה משהו לא תשתנה. מה שישתנה זה היחס בין מה שהוא רואה לבין הפרשנות של זה.
דוגמא לאמונה: האדם מאמין שהשולחן הזה שהוא רואה הוא באמת שולחן. ככל שהראיה תהיה מטושטשת יותר וגבולית יותר כך אמונתו לגבי שהכתם הזה שהוא רואה הוא שולחן תקטן.

הבעיה נורצת כאשר מבינים שהידיעה עצמה היא תוצר של פרשנות של מערכת הראיה שבמוח. אך גם לאחר ההבנה הזו הידיעה עצמה לא תשתנה. והאדם ידע שהוא רואה מה שהוא רואה.