על חרדיות

1. בנוגע לנושא הילדותיות שמאפיינת לא מעט חרדים- אני גם נתקל הרבה בתופעה ואני מתלבט האם היא נגזרת מההסגר המחשבתי שהרבה חרדים (גם אינטילגנטים) כופים על עצמם (להיות מנותק מהוויות העולם כדי להישאר ב"תמימות") או שלהיפך – אנשים בעלי אופי ילדותי הם בעלי פוטנציאל להיות חרדים, כי המנטליות החרדית היא מקום נוחות עבורם (או שגם וגם, כמו ששמעתי לא פעם בגנות הדיכוטומיות 🙂 )
2. אני לא יכול להגדיר את עצמי כמקורב בעבר לר' חיים קנייבסקי – אבל בהחלט הייתי מעין בן בית אצל ר' טוביה יעקובזון שנשוי לאחייניתו של ר' חיים ואף מתגורר ברשב"ם 10 המיתולוגי, ואני יכול להעיד שההערצה לר' חיים נובעת לעניות דעתי מהערכה רבה לשקידתו המפורסמת והאגדית וגם מייחסים לו (אולי כתולדה מהשקידה) מעין רוח הקודש. ולא מדובר על "עמך" תמימים שמאמינים לכל דבר אלא אף ת"ח גדולים שהכרתי ממש מתייחסים לר' חיים כקדוש עליון מהדורות הקודמים
3. בנושא הלימוד מאוד הזדהיתי עם התובנה בנוגע לסוג הלימוד בישיבות. לאחר נישואיי עזבתי את נתיבות עולם ועברתי (בעקבו לימודי אשתי) לישיבת אופקים (כידוע- ישיבה של בעיקר תיכוניסטים מזרוחניקים ש"נשרפו", אבל יותר הלמדנים שבהם- הפחות הלכו לישיבת קרית מלאכי). בראש הישיבה עמד הרב יעקב הורביץ (אקס מזרוחניק בעצמו) והוא היה נותן שעורים מפוארים ומורכבים, כמיטב מסורת ראשי הישיבות, כאשר לצידו היה את הרב חיים קמיל (ירושלמי אותנטי במקור).שיותר למד ולימד על הדף, עומק הפשט, בלי זיקוקים. לאחר כ 5 שנים בישיבה (שלזכותה אציין שלא נתקלתי במקום בו כל כך חיים את הלימוד- בחורים ואברכים כאחד, התמדה מופלאה של כמעט כל מי ששם) החלטתי לעזוב והסיבה העיקרית היתה (כך הסברתי לאשתי) שאני מרגיש שאני נמצא בתחרות הישגית מתמדת- מי ייצור את החבורה המבריקה ביותר, יחדש את הסברא המפולפלת והנוצצת וכו' (הייתה תורנות בין האברכים למסירת חבורות) והרגיש לי שזה לא זה, אינטואטיבית…. אתמול יותר התחדדה לי התובנה – התחרותיות והזיקוקין אמורים להתוות דרך, הם לא הדרך בעצמה, וכנראה חשתי את זה אז

תודה מראש