עצה להמשך
שכנעת אותי. הייתי אדם לא מאמין – היום אני דאיסט והיד עוד נטויה.
בנושא הר סיני – אני מקבל שכנראה היה שם משהו. לא וודאות כמעט מוחלטת, אפילו לא שכנוע עמוק ביותר. רק "בהחלט סביר".
בתור דוגמה, זה בהחלט סביר בעיניי שניל ארמסטרונג נחת על הירח, והטענה הקונספירטיבית שכל העניין בוים נשמעת לי דחוקה ביותר. יחד עם זאת, בעיניי, הזויה היא לא. אני לא אפול מהכיסא אם יתברר שזו קונספירציה. זו אכן אופציה.
בשביל לסבר את האוזן, טענת עובדה על מאורע היסטורי שאני מקבל אותה כודאית כמעט לחלוטין, היא שבאושוויץ הושמדו מאות אלפי יהודים בתאי גזים. הטענה הקונספירטיבית שתאי הגזים הם המצאה, היא הזויה בעיניי.
מעמד הר סיני שייך מבחינתי למחלקה הראשונה ולא השנייה.
עכשיו נשאלת סוגיית המחויבות להלכה. האם רמת ודאות כפי שיש לי במעמד הר סיני, אמורה לגרום לי לשמור תורה ומצוות?
אם היה לי אמון קונסיסטנטי בשרשרת ההעברה, אני חושב שהיה מקום משמעותי מאוד להגיד שכן. כלומר אם אני חושב שהמסורת היא אמינה מאוד והצליחה לשמור כמעט באופן מושלם על מה שניתן בסיני, זה כנראה משכנע אותי שעלי לפעול ביחס לכך. כי לצורך העניין, אם מישהו היה מציע לי הזדמנות השקעה במכשיר פיננסי שיסב לי רווח כספי אם אכן אפולו 11 קרתה במציאות, ככל הנראה הייתי קופץ על המציאה. "סביר בהחלט" זה מספיק ודאי בשביל לקבל החלטות בעלות השלכות מעשיות רציניות (על החיים שלי כנראה לא הייתי מהמר, כי בכל זאת יש מקום לספק כאן)
מאידך, אם שרשרת ההעברה הייתה בעיני פגומה מהיסוד – כלומר, משהו היא בוודאי הצליחה לשמר, אבל לך תדע מה זה, והגיוני מאוד שהרוב זה שטויות, אז אני כבר לא רואה סיבה לשמור מצוות
אם שרשרת ההעברה פגומה מהיסוד, אבל רמת הוודאות של מעמד הר סיני עולה מדרגה (נניח, ודאות המקבילה לדאות שיש לי בנושא השואה), אז בכל זאת אולי הייתי מקבל שיש צורך לשמור מצוות. הרי האירוע בהר סיני הוא כל כך דרמטי, שאני מוכן להסתכן ולטעות במצוות מומצאות או לא מדויקות, כי זה מה שיש ועם זה ננצח.
הבעיה – אין לי אמון רב בשרשרת ההעברה. אני מרקע חילוני, אז אולי זה מגיע מתוך בורות, אבל על פניו לא נראה לי בכלל שיש סיבה מיוחדת להאמין שהצליחו להעביר מפה לאוזן במשך מאות שנים מידע בצורה אמינה וראויה מאוד להתייחסות. גם הטקסט המקראי עצמו, ככל הידוע לי ייתכן ונכתב לפני רק 2000 שנה פחות או יותר, ובעוד שחלק מהמאורעות בו התרחשו ובפרט מעמד הר סיני, אני לא רואה סיבה מיוחדת לקבל את מקוריות החלקים המשפטיים דווקא. לצורך העניין, האמון שלי שבמעמד הר סיני התקבלה הוראה שאסור לאכול חמץ בפסח, הוא נמוך ביותר. אולי, אולי לא, אין לי מושג ואני לא רואה סיבה מיוחדת לחשוב לכאן או לכאן.
זה מצב העניינים הנוכחי בו אני נמצא. אוסיף ואדגיש, שמבחינתי בתור אדם חילוני, לקבל עלי מחייבות להלכה, זה חתיכת "תיק" רציני. שבת זה רעיון מקסים בעיקרון אבל היישום מאוד לא נוח, כשרות זה מעיק, תפילות זה בכלל זוועה בעיניי, ויש דברים אפילו יותר גרועים. כלומר יש סיבות מאוד טובות לא לקבל מחויבות למצוות, ולכן צריך סיבה מאוד טובה בשביל כן להתעקש עליהן. רק "די סביר" זה לא מספיק. צריך לכל הפחות "סביר בהחלט" גם אם לא עד כדי "סביר באופן כמעט-ודאי".
השאלה שאני שואל אותך, היא כיצד נכון בעיניך להתקדם (אני מניח שמבחינתך כרבי יהודי, תאיסט מאמין בתורת משה, יש ערך מבחינתך להדריך אותי לתפיסה נכונה ולהתנהגות נכונה), ביחס לשלב בו אני נמצא. ובפרט:
האם אתה חושב שיש להתעמק יותר בנושא מעמד הר סיני? כלומר בעיניך, אם נכנסים עמוק יותר או במדויק יותר לסוגיה ההיסטורית הזו, אז מגלים בדרך כלל שניתן להגיע לרמת ודאות גבוהה יותר מאשר רק "סביר בהחלט"?
לחלופין, האם אתה חושב שיש להתעמק יותר באמינות שרשרת ההעברה? כלומר, האם לדעתך יש טיעונים טובים ואפקטיביים שיביאו אדם סביר וישר להשתכנע שהטקסטים המקראיים והמשנאיים הם דווקא שיקוף מצוין ביותר, גם אם לא מושלם, של מה שניתן בהר סיני?
או שאולי, כפילוסןף של היהדות וכאדם בעל ניסיון רב בהוראת הנושאים האלה, בעיניך נפל פגם מהותי בדרך ההתייחסות הכללית שלי שאותה הצגתי? יש שיקולים אחרים מדוע יש לשמור מצוות?
תודה רבה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
תודה רבה.
איך אני מצליח לייצר הבדל ברור בגבול הדק שבין לא לקיים הלכה כי רמת האמון לא מספיק מוחלטת בשביל לבצע משהו שאני סולד ממנו מאוד, לבין דתל"פ, שמקיים רק מה שמרגיש לי נכון?
האם אתה לא תיקח חלק בסקילה של מחללי שבתות, כי זה (*מאוד*)"לא מרגיש לך נכון"? כלומר סוג של דתל"פ עם הבדל כמותי? או שיש כאן הבדל איכותי ברור, שפשוט קשה לפרמל אותו?
ודבר נוסף – עולה מדבריך, שיש חשיבות מהותית ומיוחדת להכיר בכך שאחד הדברים שירדו בסיני הוא עצם מתן הסמכות לחכמים ולמפרשים, ועצם החשיבות של השייכות הקבוצתית לכלל ישראל. אם מקבלים שסביר בהחלט שזה היה אחד הדברים שירדו בסיני, נובע מכך שבאמת לא חיוני לדעת מה בדיוק ירד שם ומה לא, כי אני מחויב לפרשנות החכמים כפח שהוסכמה על העם. אבל זה כן קריטי להסכים ברמת וודאות גבוהה, שהיה שם עניין של הסמכת חכמים ושל התייחסות מהותנית לקבוצה הכללית שקיבלה את המצוות. אני צודק?
ההבדל בכלל אינו במישור הפנומנולוגי (תיאורי), כלומר בעובדות: מה עושים ומה לא. השאלה למה אתה לא עושה. אם אתה לא עושה כי אינך בטוח והמחיר המוסרי כבד, אתה לא דתל"פ. אם אתה לא עושה כי לא בא לך עכשיו אתה דתל"פ.
אכן. זה כתוב ב"לא תסור". וכך גם הסברה נותנת.
יש גם כוח לחכמים לעקור את התורה באופן פסיבי (שב ואל תעשה) ובאופן נדיר יותר גם באופן אקטיבי (קום עשה). גם אם יש וודאות חכמים יכולים להחליט שיש סיבה למה לא לא לעשות דברים מסיבות של חילול השם, או שמירה על מטרות כלליות (עת לעשות להשם ולכן הפרו תורתך). אולי גם אם יהיה באפשרותינו להקריב קרבנות, חכמים יחליטו שבשלב הנוכחי זה עדין מוקדם.
"מחיר מוסרי כבד" – זה מהותי כאן? אני מסכים שיש הבדל מהותי, בין האם אני לא עושה כי אני בקונפליקט מוסרי, או שאני לא עושה כי לא בא לי.
אבל מה אם זה לא שלא בא לי, אלא שיש כאן מחיר אישי כבד מאוד? דבר מה מהותי שעלול לגרום לי לסבל רב ומתמשך. זה לא קשור למוסר, כי אני לא חושב שאני פוגע במישהו אחר (אם כי, אולי זה לא מוסרי לסבול). במצב כזה אני עדיין לא דתל"פ?
כתבתי את דעתי. כשאדם לא עושה זאת בגלל חיפוף אלא בגלל המחיר הוא לא דתל"פ (במובנו השלילי). הכוונה גם למחיר אישי וגם למחיר מוסרי. הצד השווה לשניהם שהוא עושה זאת בגלל חשבון הגיוני ולא בגלל יצר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer