עת לעשות לה' הפרו תורתך
את הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" דרשו חז"ל שמותר ליראי ה' להפר את תורתך משום עת לעשות לה' (ברכות סג.). האם זה דרש יוצר מפסוק בספר תהלים או אסמכתא? ואם אסמכתא אז המקור האמיתי הוא מסברא? וא"כ איך בכוחה של סברא זו לגבור על הלכות מושרשות.
[אגב, הדרשה הזו של חז"ל מזכירה לי את המעשיה באותו דרשן (שכחתי למי זה מיוחס) שהתיר בשם פלוני להמציא בשם רב גדול "וזאת ההמצאה הראשונה". כי פירושם של חז"ל לפסוק נראה בעצמו כמו הפרו תורתך (כלומר את הפירוש הסביר) משום עת לעשות לה'.
המפרשים שם הלכו איש איש לדרכו, ולמשל רד"ק בפירוש ראשון פירש עת לה' לעשות נקמות באלו שהפרו תורתך (מעברי נסתר נוכח יש הרבה). ואני אינני יודע למה כולם התעלמו מהפירוש שנראה הכי פשוט – עת לנו לעשות נקמות לשם ה' כי הפרו תורתך. כמו פסוקים דומים בפרק הזה "צימתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי" (כשאליהו קנוא קינא לה' אלוקי צבאות זה נגמר ב450 נביאי בעל מתים) או "ראיתי בוגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו". אולי הסיבה שהמפרשים לא הציעו את הפירוש הזה היא שבכל הפרק המחבר מתחנן לסיוע מאת ה' – מתוך רחמים, וכשכר שהקפיד במצוות, וכאמצעי שיוכל להמשיך לקיים, ועונש המגיע לאויביו הרשעים, ולא עוסק בכוחו ועוצם ידו של עצמו (ושני הפסוקים הנ"ל צמתתני קנאתי וכן ראיתי בוגדים ואתקוטטה יש לפרשם שהחזיק הצער בליבו].
אותו "דרשן" הוא המג"א בסי' קנא. הדשן שהתבדח על כך הוא ר"ש שבדרון בשם החזו"א. אני מניח שזו סברא שנסמכת על פסוק (ואולי זה כגילוי מילתא שמועיל גם מדברי קבלה).
אגב, לעשות נקמות אם אינו על פי דין זו גם הפרת ההלכה.
וגם היום הסברא בתוקפה אלא שהיא עוסקת רק בנסיבות חריגות?
אכן. כך קי"ל שבי"ד עונשים שלא מן הדין (אמנם גם בזה כתבו הפוסקים, לפחות לעונשי גוף, שהוא רק לבי"ד הגדול שבדור). בנסיבות ממש חריגות יש מושג של עבירה לשמה, שזה מסור אפילו להדיוטות.
וב"עת לעשות לה' " שומרים גם על שקיפות. אף פוסק לא אמור להציג זאת בתור הלכה, אלא היתר מיוחד מדין "עת לעשות".
גמרא ראיתי ונתבלבלו עשתונותיי ומסתמא עמדת בה. פסחים כז הגמרא מציעה באי בעית אימא ששמואל החליף בנוסח המשנה שציטט בין רבי לחכמים כדי שיפסקו כחכמים (כלומר כרבי המקורי) כי שמואל עצמו סבר כרבי!
אולי זה כי שמואל ג"כ נחשב תנא ופליג וסבר שכולם יכולים לפלוג ויחשבו בעצמם ואינם מוכרחים לקבל? דאל"כ איפה כיבוד האוטונומיה שלהם? מה זה צריך להיות, אולי בכל הגמרא רב אשי ייחס את דעותיו לרב ושמואל וגם סילף דרך הילוכו כמה משניות וגם הציג כמה מסברותיו כהלכה למשה מסיני? שקרים זה בסדר, בין כשאדם סבור שהוא צודק (אם עבור עצמו זה מספיק אז *קל וחומר* להטעות אחרים) ובין קריצה כהוראת שעה כדי שלא יתבלבלו מהאמת, אבל אפילו לי לא נראה הגיוני לעשות ככה לדורות כך שלא יהיה ניתן לגלות אותו. ובטח לא במשנה שהרי כל הוורט שלך הוא שאדם לא אוכל מפי המלמד אלא צריך לחשוב לבד. גם המג"א האמין מסתמא כשתוספות כתבו משהו בשם רבנו תם וניסה ליישב סתירות בר"ת אהדדי והוציא מזה נפק"מ ולא העלה בדעתו שבא מישהו בתוספות והמציא את תירוצו בשם ר"ת כי היכי דליקבלו מיניה. וזה כי לתלות באילן זה כנראה רק בדבר מקרי וחולף וכשהתולה בטוח בדעתו כשמש בחצי השמיים ואחר זמן ישוב ויודיעו האמת וכשאין לזה סייד אפקטס. אולי שמואל סמך על זה שהגירסא הנכונה מפורסמת וסוף דבר יגלו שהפך. גם בחולין קיא שהביא הריטבא שהבאת במאמר על ההלכה פלורליסטית (לפנ"ע בסובר מותר שמגיש לסובר אסור) יוצא ששמואל תלה באילן גדול (רב) כי היכי דליקבל מיניה (תלמידו של רב).
עכשיו חשבתי לכבוד פורים הקרב ובא שאולי זה ההסבר לספר האשכול של הרב צב"א. נודע שהאלבקים הוכיחו במסמרות (ועוד הוסיפו אחרים אחריהם) שהצב"א בעל הנחל אשכול זייף את האשכול כבתוך שלו גנב וכיחש ושם בכליו. וכולם תמהים שהרי הצב"א נודע לגאון וצדיק, וצאצאיו נכבדים, ומזה הולידו השערות שפלוני קדום אחר זייף ונזדמו הכת"י לצבא וכו' ונקבר הכת"י בטעות עד שלא נודע ובזה ניסו להצדיק את הצדיק דמעיקרא. אולי הצבא צדיק בתומו הולך ותלה באילן גדול להניח לפני המעיין.
לגבי זיופי ספרים, כמו בשמים ראש והירושלמי על קדשים, כתבתי על כך כאן באתר האם המג"א הנ"ל אכן מהווה בסיס להיתר.
הנה ציטוט אחד שמצאתי כעת בחיפוש 'בשמים' והוא בטור 21 על שקרים קדושים
"האזוטריקה היא שאלה רחבה שלא נכנסתי אליה כאן. וכך גם ההיתלות באדם גדול. הדוגמה הכי מובהקת בעולם התורני היא זיוף הירושלמי (וגם קצת ספר בשמים ראש). אבל זיוף הירושלמי הוא באמת בעייה שכן הירושלמי הוא תלמוד ולכן הוא מקור סמכות. ולפי פירושי אסור לזייף מקור שבאמת יש חובה לקבל את מה שכתוב בו. כמו שאסור יהיה לומר משהו בשם הסנהדרין, שהרי את דבריה באמת חייבים לקבל"
ולהעיר ששמואל בפסחים כז הנ"ל הגמרא מציעה מעצמה שהוא זייף מקור סמכות
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer