פילוסופיה אחרי גירוש ספרד
הרב שרלו אמר לי, שבמבט כללי, אחרי גירוש ספרד אין שוב בעולם היהודי פילוסופים וספרי פילוסופיה/מחשבה כמו שהיו בימי הביניים. זהו סימן שהפילוסופיה נכשלה, ושהיא לא מספיקה בעולם של אמונה בקב״ה. עינינו רואות שהאנשים שהחזיקו מעמד ונשארו דתיים בתקופות של משברים גדולים (כמו גירוש ספרד) אינם הפילוסופים אלא אלו שהייתה להם באמת אמונה של מסורת אבות וכו וכו.
פילוסופיה חשובה מאד, אבל בהחלט לא מספיקה, ויש באדם כוחות אחרים (רגש, דמיון, אמנות, וכדומה).
האם יש בזה משהו לדעתך ? מהיכרותי אני מניח שלא, אי לכך איך אתה מסביר שבאמת אחרי גירוש ספרד אין תנועה פילוסופית יהודית מרכזית כמו שהייתה בימי הביניים ?
היו גם היו ספרים כאלה, אלא שהלומדים לא עסקו בהם. מהר"ל היה אחרי הגירוש. תלמידי הרמ"א וגם הוא עצמו עסקו לא מעט בפילוסופיה. אבל גם אם לא היו זה לא מלמד כלום. זה תהליך היסטורי. השאלה האם הפילוסופיה נכשלה, בין אם כן ובין אם לאו, ממש לא מעניינת אותי. תפקידה של הפילוסופיה אינו להצליח אלא לברר את האמת. לגבי המיתוס של החסיד יעבץ שבגירוש ספרד עמדו הבעלבתים יותר מאשר הת"ח, כבר כתבתי את דעתי (חפש כאן באתר 'החסיד יעבץ').
הסברים לתהליך ההיסטורי (הלא מדויק) הזה יכולים להיות הרבה. למה זה מעניין? אולי בגלל שהרדיפות גברו ולא הייתה הנחת לעסוק בפילוסופיה. היה פחות קשר עם הגוים 0בדרך כלל פילוסופיה התפתחה במקומות שבהם הייתה פתיחות וליברליות וקשר עם גוים).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer