פסול לווה בריבית לעדות
- רבא במסכת סנהדרין מוסיף על הדין במשנה שגם לווה בריבית פסול לעדות.
שאלתי היא האם זה בגלל חימוד ממון וקשור להיותו סוג של גזלן. או שהוא הופך להיות רשע ולכן פסול לעדות ?
2. האם איסור ריבית חל רק לגבי צרכים בסיסיים של האדם אך לגבי מותרות אין איסור ריבית?
בברכה ובהערכה .
- אתה שואל האם לווה בריבית זהו רשע דחמס או רשע רגיל? איני בטוח שיש לזה נפ"מ להלכה ששניהם פסולים. אמנם יש דעות שרשע דחמס הוא רק חשוד לשקר ולא פסול הגוף (קצוה"ח), אבל רוב הפוסקים לא סוברים כך. התפיסה הפשוטה היא שעדי ריבית הם רשע רגיל ולא חמס. סביר שגם הלווה כך. אמנם יש מקום לראות בו רשע דחמס כי הוא מוכן לעבור איסור כדי לקבל הלוואה, שזה סוג של חימוד ממון. בזה הוא גרוע יותר מעדי ההלוואה.
- איני מכיר חלוקה כזאת בהלכה. מה שכן נכתב הוא שלגבי היתר עיסקא אין ליישמו אלא לצרכים של מסחר, ולא לצרכים אחרים (גם מצוקה). זו אינה חומרא אלא מהותו של היתר עיסקא, שהוא מיועד לעיסקא ולא לצריכה ביתית וכדומה.
תודה רבה!
המשנה כתבה:" המלווה בריבית פסול לעדות"
רבא מוסיף שגם הלווה. אם הסיבה הייתה משום חימוד ממון מדוע המשנה לא כתבה גם לווה?
{איני מבין גם איזה חימוד ממון יש ללווה. יכול להיות שמדובר באדם שנמצא במצוקה ואין לו מה לאכול ולכן הוא לווה}. לכן לדעתי החידוש של רבא שלמרות שאין פה חימוד ממון הוא פסול לעדות מכיוון שהוא רשע שהרי הוא לווה בריבית. מה דעתו של הרב? זה הסבר ראוי ? או שזה מה שהרב כתב ולא הבנתי את דבריו?
ייתכן שזה שיגרא דלישנא.
ההסבר שלך הוא שיטת רוב הפוסקים, כמו שכתבתי. אמנם לא לוקים על ריבית, אבל רבים כתבו שעדיין נפסל (כי מה שלא לוקים אינו מחמת קולת העבירה אלא שניתן להישבון ולתשלומין).
אני הצעתי שאולי בכל זאת יש לו חימוד ממון כי הוא עובר עבירה כדי לקבל הלוואה. אם זה פיקו"נ אז אין עבירה. ואם זה לא, אז יש כאן עבירה לצורך קבלת ממון. גם גזלן יכול להיות במצוקה כלכלית. אז אין כאן רשע דחמס?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer