פסיקה אוטונומית

אני מסביר את זה שם. הפסיקה היא לאור מסורת שקיבלנו, אבל רק מסורת שבאה מסיני ולא המצאות של דורות קודמים. סברות של קודמינו אינן מחייבות, וכל אחד צריך להכירן ולגבש לעצמו עמדה בנושא שבו הוא עוסק. יוצאים מן  הכלל הזה מקורות מחייבים, כמו פסיקות של סנהדרין, הלמ"מ, והתלמוד. זו פסיקה מסדר ראשון. פסיקה מסדר שני נסמכת על מקורות לא מחייבים רק מעצם זה שהפסק מופיע בהם (ולא כי אני מסכים למה שכתוב שם).
הבאתי שם את הדוגמה של קדיש יתומה שאין בכלל שאלה במישור ההלכתי, וזה לא מפריע לאנשים לדון ולהביא מקורות לכאן ולכאן. המשך לקרוא. העניין מוסבר שם באר היטב.
לגבי השאלה איך אתה יודע שפסקת נכון, אתה לא יודע. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. גם בפסיקה מסדר שני אתה לא יודע, שהרי גם שם יש פרשנות וסברות של הפוסק הקדום ושלך. מי שמחפש ודאות לא ימצא אותה. אתה צריך לפסוק לפי מה שנראה לך נכון. כשתגיע לבי"ד של מעלה יאמרו לך אם פסקת נכון או לא. אבל גם אם לא פסקת נכון, אל חשש. כפי שהסברתי שם, לדעתי הקב"ה מצפה מאיתנו לאוטונומיה לא פחות מאשר לפסיקה אמיתית.