פסיקת הלכה בגמרא

שלום,
אם אני מבין נכון את דבריך בספרים ובשיעורים, לגמרא יש מעמד של סמכות פורמלית. כלומר, כאשר הגמרא פוסקת הלכה, יש לה מעמד מחייב.
שאלתי – נתקלתי בבא בתרא, עז ע"א, שם מובא "אמר אמימר הלכתא – אותיות נקנות במסירה", ותוס' שם על דבריו מביאים את רב יהודאי גאון, עושים לו קצת פרשנות ומסיקים שאין כך הלכה, אלא שאותיות לא נקנות במסירה, ומביאים לכך ראיות.
האם אפשר להסביר סטייה מסמכות זו (אם הבנתי כשורה) בכך שהמעמד הפורמלי של פסיקה בגמרא הוא רק בסתמא דגמרא ולא כאשר מובא בשם מישהו "הלכתא"? והאם אפשר לומר שגם בפסיקה של סתמא דגמרא, כשיש ראיות נגד פסיקה כזו אפשר ללכת איתן נגד פסיקת הגמרא כפשטה?
או שיש לרב הסבר אחר.
 
תודה!