פסי ביראות
שלום הרב,
מובא ברמב"ם לגבי פסי ביראות:
לא התירו הפסים האלו, אלא בארץ ישראל, ולבהמת עולי רגלים בלבד–והוא, שיהיה באר מים חיים של רבים.
נראה שמדובר בתקנת חכמים שבאה להתיר מצב שהיה אסור מדאורייתא. איך יש סמכות לחכמים להתיר דבר כזה?
בברכה,
זהו איסור דרבנן, כי מדאורייתא המחיצות הללו כשרות..
ראה סקירה כאן:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA
האם לעניין סוכה זאת גם תהיה מחיצה מועילה מדאורייתא?
תלוי אם השטח בין הדיומדים הוא פתח או פרצה. אם יש שם צורת הפתח אז לכאורה זה מועיל גם בסוכה. בסוכה סוגיית דיומד היא בדף ד, ושם מדובר שסיכך על גביהם, ואז יש צורת הפתח. אבל ברה"י בשבת אין צורך בסיכוך, וזה כמובן לא מועיל להיות דופן לסוכה.
ברמב"ם כתוב כך:
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, או על גבי באר שיש לה פסין–הרי זו סוכה כשרה, לאותה שבת שבתוך החג בלבד: מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לעניין שבת, נחשוב אותן כמחיצות לעניין סוכה.
משמע ממנו שהמחיצות האלו הן לא מחיצות גמורות לכל דבר ועניין, אלא רק מחיצות לעניין שבת, וזאת הסיבה שהן מועילות לסוכה רק ביום שבת. איך ייתכן שמחיצה מסוימת יכולה להיחשב מחיצה רק לעניין שבת ולא לעניינים אחרים? או שהיא מחיצה או שהיא לא.
זו סוגיא סבוכה בסוכה ז ע"א. לגבי מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, ע"ש. ובעוד סוגיות רואים שיש הבדל בין מחיצת שבת לסוכה. למשל במחיצות גוד אסיק ואחית, נחלקו הראשונים (שם בדף ד ועוד).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer