פרמנידס

חשוב להבין את ההקשר: פרמנידס עצמו התיימר לפתור את הפרדוקס על ידי מחיקתו לחלוטין בעזרת ההנחה שאין בעולם ריבוי ושינוי. כלומר פרמנידס חשב שהפרדוקס כפוי על כל מי שאיננו רציונלי ואינו מזהה נכונה את בלעדיות הלוגיקה כקנה מידה לפירוש המציאות. אם היה מזהה את בלעדיות הלוגיקה הבעיה הייתה נעלמת, לדעתו.
אריסטו (ובעניין הזה מיכי מושפע ממנו) חשב שהפרדוקס ניתן להסרה ללא תג המחיר הכבד שהציע פרמנידס (וויתור על הריבוי והשינוי).
אפלטון לעומת זאת מציע מודל ביניים שלפיו קיומם של הריבוי והשינוי בעולמנו אכן יוצרים פרדוקס בלתי נמנע אבל מכאן אין להסיק שיש לוותר על הנחת קיומם.

טענתי פה בעבר שהאסטרטגיה ההסברית של אריסטו (וממשיכיו עד ימינו, ביניהם היגל, הרב קוק ומיכי עצמו) איננה אלא צידו השני של המטבע הפרמנידי. פרמנידס, במילים אחרות, הוריש למתנגדיו את הכשל הבסיסי שנוצר על ידו.

מהקביעה "היש ישנו והאין איננו" שטייניץ בשם פרמנידס גוזר שאין בריאה יש מאין (כי מתוך האין שאיננו לא יכול לצאת כלום), וגוזר את חוק שימור החומר (כי לתוך האין שאיננו לא יכול להיעלם כלום), ועוד טענות מוזרות כמו "בכל מקום יש חומר" ו"בכל מקום צפיפות החומר זהה ומקסימלית". אני לא מבין את זה ולא בטוח שיש מה להבין.

אולי שטייניץ אזיל לשיטתיה דפרמנידס שלא יכול להיות שינוי בעולם, ללכן לא ניתן להחליף את ביבי?

בברכה, לווינגוראס

והא שטייניץ גופיה זימנין דהוה סמולני מסריח ולדידך היכא אישתני ליה לסטרא דימינא קשיא

הטיעון הוא כך:
היש ישנו והאין איננו.
ה'יש' לא נברא מעולם כי אם היה נברא, ישנן שתי אפשרויות- או שהיש נוצר מהיש או שהיש נוצר מהאין. אך אילו נוצר מהיש הרי שכבר היה קודם, ולא ברגע זה נוצר. ואילו מן האין איך ייווצר? הלא כך הוסכם עלינו: האין-איננו.
ה'יש' לא ייעלם לעולם, כי אם ייעלם לתוך היש, הלא עדיין יהא-וכך לא ייעלם. ואילו לתוך האין כיצד ייעלם? הלא כבר הוסכם שהאין איננו.
ה'יש' מושלם וממלא את הכל. כי אם אינו ממלא את הכל, עלינו לטעון שבמקום מסויים יש חלל ריק באופן מוחלט, כלומר שאין בו מאום. טענה זו מקבילה לאמירה ש'במקום מסויים אין יש', שכן היש אינו יכול להיות איננו.כך גם לא נוכל לומר שיש באותו המקום אין, שהרי מוסכם עלינו שלא יתכן שהאין ישנו.
יוצא אפוא שהעולם כולו מלא יש ולא יתכן שיהיה בעולם 'חריצים' או מקומות שהיש אינו ממלא אותם.
ולפי אותו השיקול: 'היש דחוס באופן אחיד'- כי כיצד יהא היש דחוס במקום אחד פחות מאשר במקום אחר? אם דחיסותו באותו מקום פחותה מזו שבמקום אחר, פירוש הדבר שבאותו מקום יש פחות יש ביחס לאותו הנפח. ומה יהא בנפח שלא ייתפס על ידי היש? אם יהא שם יש, הרי שהוא ימלא הכל עד הסוף והדחיסות תהיה שווה בכל המקומות. אם יהא שם אין, הרי לא ייתכן שיהא שם אין, שכן האין איננו.
מאחר שאין בעולם 'אין' יוצא שהעולם מלא 'יש' בדחיסות מקסימאלית, התמונה המתקבלת היא שכל העולם כולו דומה לחור שחור אחד גדול. כולו מלא 'יש' אחיד בעל דחיסות אין סופית, שאין בתוכו שום תנועה או התרחשות-בדיוק כמו בכוכב שהפך לחור שחור. ואם אין תנועה או תזוזה משמע שלא ישתנה דבר בעולם, שכן כיצד ישתנה ללא תנועה? העולם אם כן, הוא דומם וקופא על שמריו; הוא נמצא בדיוק באותו מצב שהיה לפני דקה,שנה, ואף אלף שנים, וכך גם יישאר לנצח, מכיוון שאינו יכול להשתנות- "אין חדש תחת השמש" אומר קוהלת; אין חדש, לא היה חדש ולא יהיה חדש, וגם אין שמש-קובע פארמנידס.

שלום מתן.
אתה לא רואה היכן כאן הבאג?
הנקודה היסודית היא שהטענה שדבר נברא מהאין היא שטות חסרת פשר. הכוונה שהוא לא נברא מכלום. כשאומרים 'יש מאין' לא מתכוונים שהאין היה הדבר שממנו זה נברא אלא שלא היה משהו שממנו זה נברא. זה כמו לומר שאלוקים הוא 'סיבת עצמו', כשבעצם הכוונה היא שאין לו סיבה. ורבו הפלפולים הפילוסופיים על המונח "סיבת עצמו", וכולם שטויות (כבר יום בספרו מסה על שכל האדם עומד על כך).
מעבר לזה, יש כאן עוד טעות שחלל ריק הוא אין שלא קיים. זה סתם משחק מילים. אתה יכול לקרוא לחלל יש או אין, זה עניין של הגדרה.
בקיצור, פלפול פילוסופי יווני, כצפוי.

חלק מן האתאצסיטים דווקא אומרים שהעולם נברא מאין

וגם חלק מהזבובים שסביבי אומרים בזזזזזז…

הטעות היא פשוטה.
הקשר בין תכונות היש לבין העולם שאנו חווים אין לו שום בסיס.
התכונות של היש שפרמנידס קרובות לתפיסה הפילוסופית של אלוהים.
אבל אין שום הוכחה שהעולם שאנו חווים ורואים הוא "יש" שדורש הסבר. זו סתם הנחה מולדת משוללת יסוד.
לא יראני האדם וחי. לא ניתן לחיות ללא שינוי.