צמחונות ומוסר
כפי שהבנתי כבוד הרב טוען לבעיה מוסרית באכילת בע"ח. (ייתכן שהוטעתי וזו היא לא עמדתו של כבודו, לכן אציג את טענתי כטענה כלפי צמחוניים ואשמח אם כבודו יוכל למצוא כשל לוגי בדבר):
הטענה העיקרית של צמחוניים/טבעוניים הינה "פגיעה בבעל חי אחר על מנת לספק את הצרכים שלך אינה מוסרית".
ועל כך יש לי טענת נגד: בכל יום ויום אנו צועדים ברחוב ודורכים על עשרות נמלים/חרקים וגורמים למותם. בכל יום ויום אנו שוטפים את הבית בחומרי ניקוי שמשמידים חרקים. שלא לדבר על שטיפת ידיים או כלים בסבון כלים עם חומר פעיל שגורם להרג ודאי של דובוני מים ושאר מיקרו יצורים למיניהם. לחרקים לכל הדעות ישנה מערכת עצבים וככל הנראה יכולת להרגיש כאב. (לא כללתי חיידקים או בקטריות לסוגיהם כי לכאורה אין להם יכולת להרגיש כאב).
וכי אותם צמחונים יטענו כי עלינו לעשות שינוי קיצוני באורח החיים שלנו על מנת להימנע מההשמדה ההמונית הזו?
ודאי שלו. וסיבתם ככל הנראה תהיה; ישנם דברים שנצרכים לפעילות יומיומית ובמידה ונמנע מהם אורח החיים שלנו יושפע לרעה בצורה דרסטית.
וכאן נשאלת השאלה: מי קובע מה דבר נצרך (הליכה ברחוב בלי להיזהר) ומה דבר לא נצרך (התאפקות מאכילת בשר)?
תודה רבה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
בעיני הרעיון של אי אכילת חיות בוא מופרך. הגוף שלנו צריך דברים מסוימים שכלם מגיעים מהחי. איך שלא נסובב את זה טיבעונים נאלצים לקחת תוספים של כדורים שנוצרו במעבדה. לא נראה לי שהאבולוציה/אלוהים בונה על זה שבני אדם יבססו את הקיום שלהם על כדורי מעבדה שהומצאו בעשרות שנחם האחחרונות.
תודה על המענה המהיר.
ומה לגבי הנמלים שדרכנו להם רק על הרגל ותלשנו אותה? או המקק האומלל ששואף חומרי ניקוי ומחרחר למוות במשך שלושה ימים? אני לא חושב שהתשובה הזאת מספקת.
ולגבי "המחמיר תבוא עליו ברכה", אפשר לומר זאת באותה מידה על אכילת בשר, הלא כן?
אתה סתם מתעקש. אתה מציע שלא נלך ברחוב בגלל שייתכן מקרה שבו נדרוך על רגל של מקק ונשאיר אותו בחיים סובל? אתה משווה את זה לתעשייה שלימה שמענה באופן שיטתי בעלי חיים לאורך זמן ארוך?
אפשר לומר מה שרוצים על כל דבר. תפעיל שכל ישר ותחליט.
לאחר המחילה רבה, אין בכוונתי לקנטר וחלילה לי מעשות כן. תורה היא וללמוד אני חפץ.
כמובן שאני מודע לחילוק בין המקרים שפירטתי לעיל לבין תעשיית הבשר, ואף הדגשתי זאת במפורש (אולי לא במפורש מספיק).
הרי לכו"ע גיזום הדשא בחצר הקדמית שמתבצע כל יום לרבבות ומיליונים ע"י מכסחות דשא, פוצע אנושות עשרות מיליוני חרקים ועשרות חפרפרות וחומטים ושאר מרעין בישין.
וכמובן שאפשר להימנע מהדבר (פשוט לא לכסח את הדשא/לא להשתמש בחומרי ניקוי). פשוט השכל הישר אומר שהדבר כרוך בטרחה רבה מידי.
השאלה היא מי קובע את אמת המידה למה נחשב לטרחה רבה מידי על מנת שייחשב למוסרי ומותר.
לסיכום: לא לאכול בשר ולא להשתמש בחומרי ניקוי רעילים/ללכת ברחוב עם עיניים ברצפה ע"מ לא לדרוך על בע"ח שניהם בגדר האפשר, החילוק היחיד הוא רמת הקושי והטרחה שמוכנים להשקיע בדבר. מי הוא זה אשר קבע את הגרף של טרחה + צער בע"ח = מותר/אסור.
יישר כוח.
גם ההשוואות הללו אינן מחזיקות מים. מדובר ביצורים שספק עד כמה מודעותם מספיקה כדי ליצור סבל במובן שלנו. יש ספק רב כמה מהם נפגעים באופן שאינו ממית אותם אלא משאיר אותם לסבול זמן ארוך, וכל העניין הוא בספק. מה שאין כן לגבי צריכת בשר שכרוכה בתעשיית עינויים שיטתית והמונית ונזק ישיר וברור וגורף.
אף אחד לא קבע מאומה. יש שכל ישר וכדאי להפעיל אותו. ייתכן שמסקנותינו תהיינה שונות, וגם זה בסדר.
מיכי,
מה המקור לכך שאסור לגרום ליצור אחר סבל?
ואם הסבל הזה גורם לי הנאה?
אתה מחפש מקור בתורה? זה פשוט מוסרית מסברה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer