קאנט ומטאפיזיקה

תודה רבה על התשובה המהירה
אמשיך כאן
תקן אותי אם אני טועה, אבל ספרים כמו המצוי הראשון לדוגמה- רובו ככולו עוסק במטאפיזיקה, לא?
או שאינני מבין את המוני מטאפיזיקה לאשורו…
להבנתי מטאפיזיקה הכוונה לעיסוק במה שקיים מאחורי התופעות הנראות לעין בבחינה אמפירית, במהות השורשית של המציאות, במה שקיים כ״יש״ כשלעצמו ולא תלוי בתפיסתנו אותו- שאלות כמו קיומו של האל, בריאה, רצון ובחירה חופשית, שאלות תאולוגיות כמו השגחה פרטית וכו וכו.
שוב, להבנתי אחרי קאנט קשה לדבר על הנושאים הללו, מכיוון שאנחנו מכירים בכך שבעצם איננו תופסים שום דבר ממה שקיים ״כשלעצמו״, אלא אנחנו יכולים להכיר בדברים רק לאחר שעברו את ההכפפה התודעתית שלנו…
השוואה יפה שראיתי בנוגע לקאנט- בתפיסתו, אנחנו משולים בעצם לעוורי צבעים; בעוד בעולם החיצוני קיימים צבעים כמו ירוק, סגול ואדום, אנחנו מסוגלים לראות רק שחור ולבן (נניח), ללא יכולת בכלל לחשוב או לעסוק במה שקיים מחוץ לתפיסתנו, וזאת, מכיוון שהוא מחוץ לתפיסתנו כמובן, למרות שהצבעים אכן קיימים כיש במציאות כשלעצמה ( אבקש ממך להניח בצד לצורך הדוגמה את הנושא של קווליה, רוח, והסובייקטיביות בתפיסת הצבעים ובכך באמת כנראה אינם קיימים ״כשלעצמם״, הדוגמה רק נועדה להעביר את הנמשל…). במצב כזה רק האל יכול להכיר בצבעים כמו ירוק, סגול, אדום וכו מכיוון שהוא חופשי ממגבלות התבונה והתודעה הכופות עלינו את תפיסתנו. לכן נראה שאין כבר סיבה רצינית לעסוק במטאפיזיקה…
גם אם נעסוק כדבריך רק בפנומנה של הדברים ולא בהם עצמם, אז כבר רוקנו את כל הנושא ממשמעותו; אינננו עוסקים כבר בקיים כשלעצמו, אלא בהיאך אנחנו תופסים אותו, ואז אנו לא שונים מאותם עיוורי צבעים שיטענו שכל מה שקיים הוא בגוון שחור לבן, ללא ידיעה וללא יכולת בכלל לדעת על המציאות שקיימת מחוץ להכרתם.
המפלט היחיד מזה הוא לדעתי להגיע למסקנה שאין בכלל טעם להניח עולם שקיים ״כשלעצמו״, מחוץ לתפיסת התודעה שלנו, מכיוון שאף אחד בעצם לעולם לא יכול להכיר בו… אז למה להניח אותו? אבל מרגיש לי שבכך אנחנו כבר מתקרבים לאידיאליזם, אני טועה?
ומה כוונתך באינטואיציה רוחנית? כמו התפיסה של ריה״ל בכוזרי? כלומר תפיסה מיסטית-חושית?

בכל מקרה, סליחה על הטרחה ואורך השאלה ותודה רבה לרב

אכן יש סוגיות מטפיזיות שאני עוסק בהן, אבל כפי שכתבתי זה באופן שבו אנחנו תופסים אותן.
אתה מערבב בין מטפיזיקה לבין נואומנה. כתבתי לך שזה ממש לא אותו דבר. אפשר לדבר על רצון חופשי ועל אלוהים כתופעות, כלומר על התפיסה שלנו אותם. אין לזה שום קשר לנואומנה.
לגבי קאנט, הפניתי אותך לטורים על לב שסטוב.
אינטואיציה היא כושר תפיסתי. אין שם שום מיסטיקה. היא משמשת אותנו גם במדע. כתבתי על כך ספרים, בפרט שתי עגלות ואמת ולא יציב.