קונפליקטים בדיני ירושה במשפחות מעורבות של חילונים ודתיים

לגבי שמירת שבת, זה שונה מדיני ירושה כי דיני ירושה באים להסדיר חלוקה בין אדם לחברו (חו"מ), אין פה משהו בין אדם למקום (יו"ד). נראה לי מוזר שההלכה תורה לשומריה להידפק על חשבון אלה שלא שומרים אותה.

לגבי מתנה מחיים, לפעמים קורה שאדם נפטר באופן פתאומי מבלי שהספיק לערוך צוואה מסודרת או לחשוב באופן מסודר על הירושה שלו ואיך לעקוף את דיני הירושה של התורה. לעיתים הצד המוריש בכלל לא מודע בעצמו לדיני הירושה של ההלכה כי הוא חילוני בעצמו.

לגבי מה שכתבת כאן:
"יתר על כן, כשיש צד דתי וצד חילוני מי שלא מתנה מראש יכול להניח שהחלוקה תהיה לפי החוק ולא לפי ההלכה ואולי הווי כאילו התנה כן ונתן מחיים."

ניקח מקרה לדוגמא שיש אב חילוני שנפטר באופן פתאומי ויש לו בכור חילוני וצעיר דתי. האם לפי דבריך יוצא שהירושה צריכה להתחלק לפי החוק החילוני במקרה זה?

דיני ירושה הם בין אדם למקום. לכן כתבו הפוסקים שלא מועיל להתנות (רק במתנה מחיים) ודינא דמלכותא לא חל כאן. זה לא נחשב דיני ממונות.
זה מה שיוצא לפי סברת ההתנייה. אבל איני בטוח /.

אבל עובדתית דיני ירושה נמצאים בחושן משפט. לפי דבריך, למה הם נמצאים שם ולא ביו"ד?

ועוד שאלה, נניח שיש לנו ספק בדין למי שייך חלק מסוים בירושה בהתאם לסברה שהבאת לעיל שאתה לא בטוח בה, האם יש מוחזקות של צד כלשהו בחלק המסוים שעליו יש ספק? איך קובעים מוחזקות כזאת? ואם אין מוחזקות, איך מיישבים מחלוקת כזאת בדיני ממונות?

כי זה לא כמו ריבית וצדקה שהממון לא שייך משפטית לנפגע ורק חובה הלכתית לתת לו. בירושה הממון שייך משפטית ליורש ולא שיש רק חובה לתת לו. אי אפשר שלא לתת לו. זה דומה קצת להלוואה, כפי שהסברתי בטור שעסק בה, שיש מצוות פירעון שהופכת לשעבוד משפטי.

לא הבנתי את השאלה לגבי המוחזקות. אתה שואל מי מהאחים מוחזק? אף אחד כמובן.
יש דיני ספיקות מאד מגוונים בממונות, הן למצב שיש מוחזק והן למצב שאין (כמו כל דאלים גבר). יחלוקו, שודא דדדייני, הממע"ה, יהא מונח, כדא"ג וכו'. הראשונים האריכו מאד מתי מיושם כל כלל כזה.