קושי בסיבתיות בהקשר קוסמולוגי

שלום וברכה הרב מיכי:
נתקלתי בקושי הבנתי מסוים בהקשר של עיקרון הסיבתיוץ כאשר מנסים להנחיל אותו על הטיעון הקוסמולוגי אשמח לביאור בעניין :
בעמדתו של דייוויד יום, הטוענת שעקרון הסיבתיות מבוסס על הרגל פסיכולוגי שאינו מבטיח הכרח מטאפיזי, כיצד ניתן ליישב בין גישה זו לבין ההנחה המרכזית של הטיעון הקוסמולוגי, הטוען כי לכל דבר יש סיבה וכי אי אפשר להימנע משרשרת סיבות המובילה לסיבה ראשונית או בלתי מותנית?
בהקשר זה, האם עצם הטענה של יום, שלפיה איננו יכולים להוכיח באופן ודאי את ההכרחיות של הסיבתיות על כל שלשלת האירועים, לא מערערת על תוקף ההנחה בדבר הצורך ההכרחי בסיבה ראשונית?
בנוסף, כיצד ניתן לשלב את עקרון הטעם המספק במסגרת דיון זה? האם הוא מסוגל לתת מענה לפער בין האופן שבו אנו חווים את הסיבתיות לבין הצורך המטאפיזי שעליו נשען הטיעון הקוסמולוגי? אשמח להבין כיצד ניתן להתייחס להנחות היסוד של הטיעון הקוסמולוגי לאור ביקורתו של יום ולבחון האם הטיעון נותר תקף גם אם מקבלים את הגישה הספקנית כלפי עקרון הסיבתיות.
תודה.