קניין כיבוש

לגבי קניין כיבוש זו סוגיה עמומה מאד, ומקורה לא ברור, אם כי מביאים את הפסוקים על סיחון. רבים עסקו בטיבו של הקניין הזה. ראה למשל כאן: https://etzion.org.il/he/talmud/seder-nashim/massekhet-gittin/%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9 ועוד הרבה. יש כמה אפשרויות להבין את הקניין הזה: יש שהבינו שזהו קניין עצמאי. אבל יש שהבינו שיש כאן ייאוש של הנכבש ואז זה קניין בייאוש (רש"י ותוס' רי"ד בגיטין לז). אמנם זה ייאוש כדי, ולכן הוסיפו שגם לשיטות אלו יש משקל לכיבוש כקניין. אבל בפשטות נראה מהראשונים הללו שמדובר בייאוש כדי וכאן הוא כן קונה (אולי כי זה ייאוש גמור ולא הפיך). לכאורה יש מקום להבין שזה כמו סיטומתא, שכן בעולם מקובל שהכובש זוכה בשלל שכבש, וההלכה גם היא מכירה בזה. הגדרת רגע הכיבוש תלויה בהבנה. אם זה תלוי בייאוש, אז הרגע הוא מתי שהנכבש התייאש. ההגדרה היא לפי דעת ה נכבש ולא לפי מצב אובייקטיבי. אם זה קניין ממש, אז סביר שזה כשהכיבוש מוכר וסופי והקרב נגמר. אם זו סיטומתא זה תלוי בדין הבינלאומי באותה תקופה (דומני שכיום הדין הבינלאומי לא מכיר בזה כלל). אבל לגבי שאלתך על חייל בודד, זו גמרא מפורשת בגיטין לח שמיישמת כיבוש מלחמה על קניית עבד, וזו ודאי קנייה של אדם פרטי. לכן ברור שהקניין הזה אינו רק לציבור אלא גם לאנשים פרטיים. בנוסף, אני לא חושב שזה קשור לשאלות הנ"ל, כי אפשר שאחרי שהכיבוש הצבאי הכללי הסתיים, כעת קונה כל חייל את שללו.