קצת במתודולוגיה לימודית
תוספות בבב״ק (ב. ד״ה ולא) מעלה אפשרות שכח אחר מעורב בו הינו חומרא באש (והסברא היא שכיון שכן אז על הבנאדם לשים לב יותר מפני שהוא אינו יכול להכיר ולהבין את מהות האש ואינו יכול להגן על עצמו ולטעון שהוא היה בטוח שהאש לא תתפשט) ולכן אם היה כתוב רק אש לא הייתי לומד ממנו שור (מפני שבזה יכול הנתבע להגן על עצמו ולטעון שהוא מכיר את בהמתו והוא היה בטוח שלא תלך ותזיק).
ואחכ תוספות מוכיחים מהגמרא שכח אחר מעורב בו אינו חומרא אלא קולא (והסברא היא שהיה הוה אמינא לפטור אש שכיון שרוח אחר מעורב בו אז הוא לא באמת אשם הוא לא היה צריך לצפות לרוח כזה) ואשר עפ״ז אם היה כתוב רק אש הייתי לומד ממנו שור.
קציתי לשאול, הנה כאן שני הסברות הן באמת לכאורה נכונות. כח אחר מעורב בו אפשר להבין את זה כחומרא ואפשר להבין את זה כקולא.
אז מה בסוף היא ההבנה נכונה ? למה תוספות בחרו את הסברא שזה קולא ולא את הסברא שזה חומרא ? איך בוחרים בין שתי סברות הפוכות אבל נכונות ?