קרקע פילוסופית יציבה
שלום רב,
מזה זמן רב שאינני יכול לנחות על קרקע פילוסופית יציבה. אסביר למה אני מתכוון.
אני לא יכול להעיד על עצמי כמבין גדול בפילוסופיה, אני מכיר רעיונות בסייסים של הוגים מרכזיים.
ככל שאני לומד יותר, אני מרגיש את חוסר בתועלת שבלימוד, כמו לטחון מים. כלומר, וודאי שהלימוד עצמו מבגר והלומד עצמו מבשיל לקראת עמדה פילוסופית יותר מוצקה, אבל במקרה שלי זה פשוט לא מרגיש ככה.
ככל שאני הולך קדימה כרונולוגית על ציר הזמן של הפילוסופיה, אני מרגיש כאילו נגזר עלינו לא לדעת. במיוחד עשו עלי רושם עמוק רעיונות של הוגים כמו ניטשה , פרויד ושופנהאור ולאחר מכן הפוסט סטרוקטורליסטים ( וכמובן רעיונות דומים במזרח)
הגעתי למצב שאני מרגיש כי בחירת עמדה מוסרית או השקפתית, היא עניין של נוחות או אסתטיקה ותו לא. כל עמדה שנחזיק בה היא בסך הכל אשלייה נוחה, שאנו מחזיקים בה פשוט כי היא עוזרת לשמור על יציבות מסויימת.
אשמח לעצה
תודה, הראל.
אין לי עצה מעבר למה שכתבתי בספריי. אין לאדם אלא האינטואיציות שלו. אם אינך מקבל את זה אז אתה ספקן ואין לי מה לומר לספקנים.
בעיניי רוב דברי הפילוסופים הם באמת מטחנת מים ריקה מתוכן. לימוד פילוסופיה הוא מעבר על עמדות של הוגים שונים כמו מוזיאון של עמדות, כשרבות מהן לא באמת אומרות משהו ולא מובחנות מעמדות אחרות, וגם לא נסמכות על טיעונים. לכן בסוגיות שנראות לך חשובות תגבש עמדה משלך, ואל תשים לב למה שכתבו אלו או אחרים. אם יש טיעונים כמובן חשוב לבחון אותם. אבל זה שאנשים הביעו עמדות שונות לא אמור לשנות לך.
תודה רבה על המענה המהיר.
אגב מה לגבי הוסרל והיידגר, יש לך דעה מגובשת על הפנומנולוגיה שלהם? במידה וכן אשמח לקרוא התייחסות שלך לנושא.
לא זכור לי שכתבתי. את היידגר כמעט איני מכיר
אבל איך אפשר לדעת מה האמת?
במתמטיקה אפשר לדעת מה האמת (אם אני מקבל את האקסיומות), אבל בפילוסופיה האינטואיציות שלי אומרות שיש היגיון בכל צד.
אם למשל משליכים את זה על עניין בורא העולם –
כל הדיונים סביב הטיעון האונטולוגי או העיקרון האנתרופי, למשל.
יש היגיון גם בצד המאמין, אך גם בצד האתאיסטי.
אז מה עלי לעשות אם האינטואיציות לא יכולות להכריע?
גם בפילוסופיה אפשר לדעת את האמת אם אתה מקבל את האקסיומות.
אם האינטואיציות שלך לא מכריעות אז אתה בספק. לאיזו תשובה אתה מצפה?
ניקח את העיקרון האנתרופי. מה האקסיומות שאני צריך להניח כדי לקבל תשובה לכאן (מאמין) או לכאן
(אתאיסט)?
הנחת המוצא שלי שהאדם מגיע טבולה ראסה, שומע את הטיעון האנתרופי (נניח), ואז מחליט אם זה נכון או לא. איזה אקסיומה יש כאן?
את הקרקע הפילוסופית היציבה תחפש על בסיס העובדה שאנו הולכים ומזדקנים ומתים בעל כורחינו. זה הדבר היחידי הבטוח.
במילים אחרות תקרא קהלת כמה פעמים.
אדם לא מגיע טבולה ראסה לשום דבר. השאלה האם המטען שהוא מגיע אותו תקף או לא, והאם זו השפעה של סביבה או של גנים, או של ניסיון לא מודע וכדומה. כל זה קרוי מבחינתי אינטואיציה.
כעת העלית סוגיא ספציפית וניתן לדון לגביה. זה תמיד יותר טוב מדיון כללי. העיקרון האנתרופי של המאמינים אומר שאם הסביבה מותאמת לנו זה מעיד על יד מכוונת שסידרה זאת. האתאיסטים אומרים שאם הסביבה לא הייתה כזאת לא היינו כאן. בספרי אלוהים משחק בקוביות ניתחתי זאת, וכדאי שתראה שם.
הוקינג מביא דוגמה כיתת יורים מיומנת שניצבת מול הנאשם וכולם מפספסים. הנאשם המום מה"נס" שקרה לו, ועל כך אומר הוקינג שאם הנס לא היה מתרחש הוא לא היה כאן כדי להתפעל.
אלו כמובן שטויות (כמו הרבה דברים אחרים שאמר הוקינג, אלוף יחסי הציבור, ובמידה מסוימת של צדק לאור מגבלותיו). זה לא מפחית כי הוא זה מעוצמת הנס והתהייה. כמובן אם היית אומר שהיומיליוני הוצאות להורג ויש סיכוי של 1 למיליון שכל היורים בכיהת מיומנת יפספסו, ואני זה שנותר במקרה הזה, זה היה טיעון שיכול להחזיק מים. אבל הטיעון שלו כשלעצמו הוא הבל.
מכאן תבין שהטענה של האתאיסטים מבוססת על עוד הנחה סמויה: שיש המון ניסיונות ייצור של בני אדם, ואצלנו זה הצליח בגלל שהסביבה איפשרה זאת.
אלא שעל כך אומר שאין שום עדות לניסיונות הללו. היכן הם? (פלנטות אחרות עם חיים? גם זה לא מועיל כי אני מדבר על חוקי טבע אחרים, ולא על פלנטות אחרות עם אותם חוקי טבע). וגם אם הייתה עדות כזאת ליקומים נוספים שנכחדו או שהיו עליהם חיים שנכחדו, הייתי מעביר את השאלה אל גנרטור היקומים. המחולל שיוצר יקומים כל הזמן וגורם לברירה הטבעית של החיים, מי יצר אותו? איך הוא נוצר? גם לו יש סביבה מאמצת שגרמה להיווצרותו? ואז יש להניח גנרטור של גנרטורים, וחוזר חלילה.
לדעתי זו הכרעה סבירה בהחלט, גם אם לא וודאית כמובן.
האם היא לא וודאית בצל הקרן התאולגית והטיעון חושף השני?
או שאתה סבור שקיימים עוד דרכים לפרש את תוכן המונח ישות מתאמת ופגישה בה?
^^ ראיתי שהשני נקרא מגיב אחר אז אולי עדיף היה לקרוא לי מגיב שלישי
מיכי היקר, אתה נותן לי את ההסבר התאיסטי (נניח עבור העניין האנתרופי), וזה משכנע.
אבל גם שמקשיבים לפילוסופים אתאיסטים זה משכנע (משל השלולית כדוגמה, מאד משכנע).
הבעיה שלי לא היא ההסבר התאיסטי או האתאיסטי, אלא איך להכריע בניהם.
בהנחה שאני אכן בה טבולה ראסה (תאמין לי או לא),
האם יש עוד נקודה מעבר לשכל שאפשר להאחז בה ושהיא בהכרח תרכיב (ובצדק) לכאן או לכאן?
הגיב,
התכוונת לשאול אותי משהו? אנא תרגום לכתב החידה שכתבת.
מגיב אחר,
התחלנו בדוגמה ושמחתי. לכן אמרתי שזה שיפור מול דיון על הצהרות כלליות. כעת אתה חוזר להצהרות כלליות? אין טעם לצטט מישהו או מישהם שחושבים אחרת. אם תרצה, העלה טיעונים ספציפיים שנראים לך משכנעים ורלוונטיים לסוגיא הזאת ואז נוכל לדון.
מיכי, אם יש משהו חדש – אשמח לקרוא.
אבל כל הטיעונים בעד אלוקים נכתבו בספרים שלך, בבלוג ועוד.
אותו דבר גם הטיעונים נגד אלוקים.
אז שוב אתה תטען למה האבולוציה מוכיחה את אלוקים, והאתאיסט לא יסכים עם זה ואף ינמק.
או שוב המאמין יטען למה אלוקים כעוצר רגרסיות אינסופי זה טיעון טוב, והאתאיסט לא יסכים עם זה, יסביר למה, ואף יטען שאלוקים מייצר בעיה יותר גדולה.
היגיון אפשר למצוא אצל כולם.
אם הפילוסופיה היתה כלי עזר כל כך טוב כדי להכריע, לא היו קיימים כ"כ הרבה אנשים חכמים (עם יסודות פילוסופיה טובים) שהם גם אגנוסטיים.
מגיב אחר, אם תמשיך לברוח כך אני ערב לך שבעייתך לא תיפתר. אתה ממשיך שוב ושוב לצטט לי מה חושב ההוא ומה ההוא ואיך כולם צודקים. סוף סוף העלית סוגיא קונקרטית, אז עניתי לך. כעת תסביר לי היכן אני טועה. אל תגיד לי מה ההוא חושב ושגם ההוא צודק ושכולם חכמים. זה לא מעניין ולא רלוונטי. הנחת המבוקש היא הדרך הבטוחה להישאר במצבך (הלא מוצדק בעליל).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer