קשה לך עם עמדה של רב מסוים? אין שום בעיה – פשוט תגיד שהוא לא באמת מאמין בעמדה שהוא מציג
הרב מיכי,
בהזדמנות זאת אאחל לך חג שמח 🙂 ואשתף אותך בפוסט שלי ממוצ"ש בפייסוק שיצר פולמוס עם מעט שמרנים:
יש דתיים שקשה להם מאוד עם עמדות מסוימות של רבנים מסוימים, אז הם הופכים לגמרי את דברי אותם רבנים, כך שזה יסתדר עם תפיסת עולמם.
הרב צבי יהודה עשה זאת עם הרמב"ם. הרמב"ם לא האמין בשדים ושלל את קיומם. הרב צבי יהודה ניסה לומר שהרמב"ם האמין בשדים, אלא שרק נמנע מלפרסמם מתוך אחריות לכלל ישראל (מעניין שעורכי הגמרא רבינא ורב אשי לא חשו אחריות שכזו…). להלן ציטוט דבריו:
”הרמב“ם …הרגיש בעצמו אחריות…לכל ישראל … היה מובן אצלו שבתור מחנך של כלל ישראל הוא מחויב להשמיט דברים מסתוריים או דברים על גבול המסתורי. עניינים מעורפלים הם סכנה לציבור הגדול הכללי, לכן ראה הרמב“ם חובה להשמיטם … הרמב“ם לא הזכיר שדים ועין הרע, לא מפני שהכחיש את קיומם אלא מפני שנזהר והסתייג מפרסומם בכל ישראל“ (שיחות הרב צבי יהודה בראשית עמ' 259 , מצוטט ע"י הרב אבינר)
הדברים הללו הם פשוט חוסר יושר אינטקטואלי, וגם ניסיונות של זרמים אחרונים להציג את הרמב"ם כמקובל וכמכיר בכוחות מיסטיים. רק כי קשה להם שהרמב"ם חשב שחלק מהאמונות, שרבים מבני עמנו מאמינים בהן (כולל חלק לא מבוטל מחכמי ישראל) – הם הבלים ודברי כסילות. אבל אין מה לעשות, זה הרמב"ם וזו הייתה דעתו. אפשר לא להסכים איתו וזה לגיטימי, אבל לנסות להפוך את דעתו למשהו מנוגד ממנה… זה מגוחך.
לקוקניקים באופן כללי יש נטייה כזו. פעם הייתי בדרשת יום העצמאות בקהילה קוקניקית, ורב הקהילה (תלמיד חכם), שם אמר: "אין דבר כזה חילוני לא מאמין, אין כזה דבר יהודי לא מאמין, כולם מאמינים, פשוט צריך לקלף את הקליפות מהם והאמונה תבקע החוצה".
מאוד לא אהבתי את האמירה הזו, ואני גם חושב שהיא שגויה מיסודה. ברור שיש יהודים שלא מאמינים, יש מינים ואפיקורסים וכופרים וגם חז"ל ייחדו להם דינים. היומרה לייצג אנשים שלא חושבים כמותך ולדבר בשמם בדברים שהם כלל לא מאמינים בהם היא התנשאות ואופוריה כאחד.
כששמעתי את הדרשה, נזכרתי בדברי מו"ר הרב אהרן ליכטשטיין, כמה צדקו דבריו:
"יש בביטוי 'תינוקות שנשבו' גם משמעות שאני מוצא אותה לאו דווקא אצל אנשי ה'חזון איש', אלא אצל אנשי הרב קוק. אני מתכוון להתייחסות לציבור הזה האומרת להם: אתם חושבים שאתם כך וכך, אבל אנחנו יודעים שבתוככם יש עולם אחר. עולם שבסופו של דבר הוא הישות הפנימית האמתית שלכם. יבוא יום ועולם נסתר זה יתגלה. כאשר תסירו שכבה אחת של קליפות, שכבה שנייה של קליפות – כך מתייחסים לזה, כאל קליפת בצל, שיש לו קליפה ועוד קליפה. יש בהתייחסות כזאת התנשאות. לא הייתי רוצה שיתייחסו אלי כך. ואיני חושב שצריך להתייחס אליהם כך."
(מבקשי פניך, אחינו כל בית ישראל – על היחס לחילונים, עמ' 1455)
דוש"ת ,
נ'
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לפחות ממורה נבוכים חלק א פרק ב עולה שהרמב"ם בהחלט האמין בשדים – מאפיונרים, רוצחים, וכדומה.
לדעתי אתה פזיז מידי בביקורת שלך.
דברי הרב צבי יהודה לא נאמרו (להבנתי) מתוך אי יכולת לקבל שהרמב"ם לא האמין במה הוא מאמין, אלא בקושי אמיתי ליישב את דברי הרמב"ם עם גמרות ומדרשים. הוסף לזה שהרמב"ם עצמו דגל בגישה שאין לגלות להמון העם דברים עמוקים (הקדמת מורה נבוכים).
אף שגם אני לא חושב כמו הרב צבי יהודה, לא צריך ללכת עד חוסר יושר אינטלקטואלי.
לגבי דברי הרב קוק על החלוצים, תמיד הבנתי את דבריו כמו שכתב הרב מיכי לעיל, שהרב קוק חשב שבאינטואיציה שלהם יש בהם אמונה אף שהם לא מודים בזה.
דברי הרב קוק נאמרו כהתפעלות שלו מהרעות, ההקרבה, אהבה עם ישראל שהיו בחלוצים.
אמנם הרב קוק ראה במעשי הלוצים ערך דתי ובזה איני מסכים לו. מצוות במתעסק ובלא במודע אין להן ערך דתי, כדבריו בסופ"ח מהל' מלכים.
הרב קוק העריך את אופים של החלוצים ואת התכונות שלהם, דבריו לגבי הנקודה הפנימית שלהם כנראה כוונו למה שכתבת לגבי אינטואיציות שיש לאדם, אף שהוא לא מודע להם.
הרב קוק לא אמר שיש ערך דתי באותה נקודה פנימית, אלא שהיא נותנת תקווה לשינוי.
אני לא התרשמתי כך, שהרי בשביל זה לא צריך שום נקודה פנימית. אפשר להעריך אותם על מעשיהם המודעים בלי להניח מאומה על התת-מודע שלהם. יתר על כן, אם מעשיהם נובעים מהכרעה לאומית חילונית כמו בכל עם, כיצד בכלל ניתן להסיק ממעשיהם על קיומה של נקודה פנימית כזאת? אולי הם מוסרים נפש כמו שבלגים מוסרים נפש על בלגיה. אבל כמובן צריך לראות את הדברים בפנים, ואיני זוכר כעת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer