ראשונים ואחרונים

הרא"ש בסנהדרין אומר את דבריו בייחס לראשונים כנגד הגאונים, שהכן הראשונים לא קיבלו את דברי הגאונים ופעמים רבות חולקים עליהם.

זה שזה נדיר זה לא מוכיח על קבלה? הרי לא היה מעמד שבו התקבצו כולם והחליטו שלא יחלקו על דברי הגמ' אלא במהלך הדורות התקבל שלא יחלקו על דבריהם באותו אופן גם במהלך הדורות התקבל שלא יחלקו האחרונים על הראשונים (למעט מקרים חריגים) אז למה זה מחייב וזה לא?

עניתי על הכל. אם אתה רוצה להתעקש – לבריאות.

לשיטתך שאין הבדל בין אם זה נדיר או לא אז גם בראשונים יש שחלקו על הג"מ אמנם זה ממש נדיר אבל מאי שנא האי מהאי

אין שם. בטח לא בפסיקת הלכה.

שו"ת הרמב"ם סימן שצה [מהד' בלאו]/ סימן רס [מהד' פריימן] (לחכמי לוניל):
שאלה: בספר קנין (ה' שכנים פ"ב הט"ז) נמצא כתוב שבין גנה לגנה סגי בעשרה טפחים ובתחלת בבא בתרא (דף ב' ע"ב) משמע פשיטא לן בגינה דהיזק ראיה שמיה היזק מבחצר וא"כ אמאי לא צריך ארבע אמות יורנו מורנו גאוננו כי צמאים אנחנו לתשובתו כאיל תערוג על אפיקי מים.

תשובה: זאת השאלה לא היתה לאנשים גדולים כמוכם לשאול אותה. וכי לא שני לכו בין היזק ראיה שהוא היזק גדול ודאי שיראה אדם חברו בעת שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו ובין היזק ראיה שיראה קמת חבירו משום עינא בישא שאלו דברים חסידות הם שלא יעיין בו בעין רעה ואותו השנוי שנויא בעלמא הוא ואינו אליבא דהילכתא אלא עיקר היזק ראיה בחצר הוא במקום שבני אדם דרים אבל בגגות אינו צריך ד' אמות לפי שאין דרכן של אדם לדור בגגות אלא במחיצת י' טפחים סגי כי היכי שיתפס כגנב ק"ו לגנות שאין דרך בני אדם לדור שם. ואם מאותו הענין של עינא בישא אפילו בבקעה היינו מחייבין אותו לגדור בבקעה שעיקר קמתו של חברו בבקעה הוא וכבר נתברר (משנה בבא בתרא ב' ע"א, ה' שכנים פ"ב הט"ז) שאין מחייבין אותו לגדור בבקעה כלל לא בד' ולא בי' ולעולם אין חוששין להיזק ראיה אלא משום בני אדם ובמקומות הקבועים לדירה כחצרות. ואותן הדברים שנאמרו שם בגנה שאני שנוייא בעלמא היא וזה דבר מבואר ואין ראוי להאריך בו.

אתה מערבב בין דברים שונים. כשנפלה טעות עובדתית (בגלל מדע פרימיטיבי למשל) אז ברור שאין סמכות לאף אחד. כתבתי לא פעם שפסק התלמוד על הריגת כינה בטל ומבוטל. אני מדבר על לחלוק על התלמוד בהלכה ולא בעובדות.