רעיון חדש ומה זה נבזי…‎

התנהגותם המגוכחת קוהרנטית במישור האמוני ומעוותת במישור המדעי. התנהגות השואל בהנחה שדתי קוהרנטית במישור המדעי אך מגוחכת במישור האמוני. לקבל שמעשה בראשית איננו כפשוטו ומעמד הר סיני כן זו איוולת פרשנית במישור הבנת הנקרא. למעלה מכך להפנים את האבולוציה ואת מיליארדי שנות הסבל של אל אימפוטנטי שאינו מסוגל לברוא עולם טוב יותר ובפחות זמן, ויחד עם זאת להאמין באל מתגלה באש שיורד על הר ומנבא שישים רבוא לשמור מצוות עושה ניסים לאלף שנה ואז נעלם לתמיד – זה בגדר מדע בדיוני שאין לו אחיזה רבה יותר משל החרדים שלפחות נשענים על מסורת איתנה. כך שהרעיון הנבזי והפסוידו-עלק-אינטלקטואלי של עלום הדם יותר נובע מנציונל מאשר מרציונל. ודוק

אדרבה, האבולוציה מיוסדת על עקרון 'הברירה הטבעית' לפיה אין הבורא מתערב במלחמת הקיום ואינו מסייע בידי החלש ואינו 'מצילו מהחזק ממנו'. התערבות לטובת החלש היא בלתי מוסרית בעליל, שהרי כל התפתחות העולם באה ע"י תהליך 'הברירה הטבעית' שבה רק החזק שורד החלש והפגום נעלם מן העולם, כך שהדור הבא יתחיל מנקודת מוצא גנטית בריאה וחזקה יותר.

כל עניינה של הרפואה הוא הפוך. הרופא מסייע לחלש ולמי שהגנטיקה לא הטיבה עימו לשרוד למרות חולשתו הטבעית. התפיסה החברתית והערכית העומדת ביסוד הרפואה והתפתחותה הוא שחברה מתוקנת שואפת שלכולם יהיה טוב. את החלשים לא נזרוק ל'פח האשפה' כדי שלא יפריעו, אלא נחזק ונשפר וכך מתוך אחווה וסולידריות ישתכלל העולם.

וראו זה פלא, המדע והרפואה לא מתפתחים בג'ונגל, אלא דווקא במדינת הרווחה המודרנית!!

בברכה, שים-פאן צבי לוינגר

התפיסה של חברה המחוייבת לדאוג לחלשים פותחה במידה רבה בהשראת התנ"ך המתאר את הקב"ה כ'ארך אפים ורב חסד', שעם היותו רם ונישא הוא שוכן 'את דכא ושפל רוח'. ה' אומר 'כי אני ה' רפאך', ולאדם שנברא בצלנו ציווה 'ורפא ירפא', ולא בכדי היו רבים מגדולי ישראל רופאים.

על ייחודה של התורה מכל שיטות המשפט הקדומות, בכך שהציבה את העזרה לחלש כחובה חוקית ממדריגה ראשונה – ראו שמאמרו של פרופ' דניאל פרידמן, 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים', באתר "דעת'

לפני עשרים שנה נסעתי באוטובוס והסברתי לבחור חרדי שתורת ארבע יסודות המובאת ביד החזקה הלכות יסודות התורה הופרכה מדעית. פתאום שמעתי קול מלחשש "כל באיה לא ישובון" (או משהו מהסוג הזה) כנראה כדי להזהיר את הבחור החרדי מהאיום הגדול על נשמתו. הייתי צריך לרדת אז לא עניתי לו אבל אחרי זה חשבתי שהייתי צריך לומר לו שהתיאוריה של ארבע יסודות לא היתה בונה לו אוטובוס או מרפאה אותו ממחלות. אז שיפסיק לחיות בשקר.

גיל,
אני אענה לך כאן במקום בדיון על התגלות מונתאיסטית (וי.ד. זה ר"ת של השמות הפרטיים שלי). ההבדל בין מעשה בראשית למעמד הר סיני שמעשה בראשית הופרך באופן מדעי הרבה יותר חזק מאשר מעמד הר סיני. למעשה אין ענף מדעי שאיננו מפריך את הטיעון הפשטני לפיו העולם נברא לפני 5778 שנה החל מפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גיאולוגיה, פלנטולוגיה ועוד ועוד (דרך אגב כמו במשחק מחשב זה לא אומר שהמשחק לא משוחק 5778 שנים רק שלנו כדמויות במשחק נראה שהעולם קיים קצת יותר). באשר למעמד הר סיני הדבר החזק ביותר שניתן לומר עליו שאין לו הוכחה מדעית. אני אוסיף שאני מאמין שהנושא תמיד יהיה מעורפל מעצם העניין. המרחק בין הבורא לבריאה יהיה כזה שכל מגע שלו עם הנבראים יהיה מטושטש. לא לחינם אמרו חז"ל שלכך נקרא שמו הר חורב שעשה מהעולם חורבה (מאיר בוזגלו בשפה לנאמנים מרחיב על כך). כל מגע של ריבונו של עולם במציאות מזעזע את עצם המציאות. המדע היחידי שמערער על מעמד הר סיני הוא פילולוגיה. חס וחלילה שאזלזל במדע הפילולוגיה ועדין נדמה לי שזה לא מספיק לערער על ההתגלות. אם הרב מיכי (וכהראה גם האבן עזרא) יכול לחיות עם תוספות ושינויים גם אני יכול. תלמיד חכם עצום אחד שהכרתי סיפר לי שבתזה שלו בלשון הוא הוכיח שהלשון בספר דברים שייכת לרובד מאוחר יותר מאשר הלשון בשאר החומשים. שוב קשה לי לראות מה זה מוכיח.
אז כן יש קושיות ויש שאלות אבל הסיפור של מעמד הר סיני משמעותי מידי וחזק מידי מכדי שאוותר עליו בהינתן סט חלש כזה של ראיות. מה עוד שהעמימות של המציאות מובנת כבר בסיפור כפי שהעירו רבים וחכמים.

י.ד, אשמח לדעת למה אתה מקבל את סיפור מעמד הר סיני. נכון שאין לו הפרכות משמעותיות (בניגוד למה שכתבת הפילולוגיה אפילו לא מתיימרת להפריך אותו אלא רק לומר שיש כמה גרסאות של הסיפור) אבל גם לזה שאני שד ממאדים אין הפרכות (אפילו לא פילולוגיות בלבד!). \

אני חשבתי על כל המילים שנראות כשינויים ותוספות מאוחרות. גרסאות שונות לא מטרידות אותי.

אין הכי נמי מבחינתי אתה באמת יכול להיות שד ממאדים 🙂 .
אתה שואל שאלה כללית – למה להיות דתי שהיבט פרטי שלה הוא למה לקבל את סיפור מעמד הר סיני?
אם החלטתי באופן פרטי שאני בן אדם דתי המאמין באלוהים כפי שהתגלה בסיני אז מבחינתי גם אין בעיה להאמין במעמד הר סיני. זה חלק מאותה עסקת חבילה. השאלה העמוקה היא למה אני מאמין באלוהים שהתגלה בסיני?
לא יודע. אין לי שמץ של מושג. זו פשוט עובדה. בנקודה מסוימת בחיי הגעתי למסקנה שאני פשוט מאמין וזהו, בלי יותר מידי שאלות נוספות. זה אולי התקשר לעובדה שגדלתי בבית מסורתי. אולי זה מתקשר לכל מיני עובדות פסיכולוגיות כאלו ואחרות אך האמת שזה לא כל כך משנה. אני מאמין. אני חי בקשר עם אלוהים. אני ירא מאלוהים (לאו דווקא בחדרי חדרים אבל לפחות בחוץ). אני מקווה לחזות פני אלוהים (אחרי שאני אחזור בתשובה, לפני כן זה יהיה קטסטרופה) ולשבת בבית השם כל ימי חיי. אין לי יותר מידי דרישות נוספות. בסופו של דבר אני עובד אצלו ולא הוא עובד אצלי, ובכך זה מסתכם.

י.ד (היה ברור שזה הוא שמך הפרטי. כשם שברור כי למיץ פטל יש שם פרטי אלא שהוא אינו ידוע) דבריך יקרים ומעוררים. תודה על המענה אולם אנינעדיין מחכה לאריכות הסברך על שני המסמנים על אלהים לפי הכוזרי שהם התורה וישראל. לי זה נשמע מספיק. ההתגלות כפשוטה – חיי חדקי ולווי והיתי חוזה בה -אולם אני לא רואה את חשיבותה העקרונית כפי שלטעמי אולי לא ראו בה כל נביאי ישראל שחיו לפני כתיבת הספור אודותיה (לשיטת החוקרים כמובן. ) מובן שאם היתה זה עדיף מהבחינה שמיתוס אמיתי יותר מחנך (כשיטת מיכי המוקדם דאשר איננו ודו"ק) אלא שגם את זה רק 'מיתוס' והוא מחנך גם בלי להיות אמיתי סגי לי. אני מחכה לתשובה מדוע לדעתך זה לא מספיק
מדוע לומר שה מתגלה בתוך עם ישראל ותורתו לא מספיק? בהקשר לשרשור הזה אני חושב שיותר קוהרנטי לומר שכל התורה היא מעין כתב סמבולי רעיוני מאשר לחלק בין הבריאה לסיני. זה אותו כותב שאמר באותה רצינות את שני הדברים. החרדים – כציפורים עפות יגן עליהם ה' – גם קוהרנטיים כי מחזיקים שהכל כפשוטו. הזיגזג שלך (שלדאבוני גם אני נתון בו לא מעט) לטעמי הוא זה שמביא לעיתים להשתלחויות נגד החרדים כי בתוכך אתה חש שהםצודקים בו-המשך

שהם צודקים בקוהרנטיות שלהם וזה מכעיס כי זו קריקטורה של השכל. זו תופעה מוכרת שחזל כינו שנאת עמי הארצות לתח. השנאה נובעת מקרבה רעיונית וכו אבל אין לי כח להכנס לזה. זה גם לא נושא הדיון

בס"ד י' באלול ע"ח

לגבי אמיתות התורה ועדותה על יציאת מצרים ומעמד הר סיני –

אי אפשר להשתיל במוחו של עם שלם סיפור שלא היה ולא נברא ולטעון שאבותיהם חוו אותו וראו אותו, ועוד סיפור שמספר על מוצאם המשפיל כעבדים ודורש מהם לקיים תרי"ג מצוות תוך עימות עם כל הנורמות הדתיות והערכיות של זמנם.

לא ניתן למכור סיפור שיתקבל על עם מפוצל ומפורד, שמלבד כמה עשרות שנים של אחדות בימי דוד ושלמה, אחדות שהתפוררה מיד אחרי שלמה, היה מפוצל מדינית, ועוד יותר לא ניתן למכור סיפור כזה לעם המפוזר בכל קצוי תבל.

העובדה שלמרות הפיצול והפירוד – יש בידי כל העם תורה אחת (שאפילו השומרונים שהגיעו לארץ בימי סנחריב, אחרי מאות שנות פירוד בין ישראל ויהודה – מחזיקים באותה תורה בשינויים קלים) – מעידה שכל השבטים נשאו סיפור אחד, שה' הוציאם ממצרים ע"י משה ונתן להם תורה שעימה נכנסו לארץ.

אף רמתם המוסרית הגבוהה של התורה ושל נושאיה, עושה לבלתי סביר אפשרות של זיוף ובדיי סיפורים שלא היו ולא נבראו.

לגבי מעשה בראשית, מדובר בתיאור סכימטי של תהליך הבריאה. אפילו אם תמצי לומר שתהליך הבריאה התמשך מיליארדי שנים, אין לתורה כל עניין להאריך בסיפור זה. הואיל ו'יום' בלשון המקרא מבטא גם 'תקופה', קובעת התורה שהיו ששה ימים, היינו ששה שלבים של בריאה, מהפשוט את המורכב, שבסיומם הגיע העולם ליציבות והבורא 'שבת ממלאכתו'.

גם כך הסיפור של התורה מהפכני ביחס למקובל בתרבויות הסביבה, שבסיפורי הבריאה שלהם משמשים השמש והירח כאלים בוראי עולם, והתור המורידה אותם מגדולתם, ומציבה אותם בין הצומח והחי, בתפקיד של פנסים – אז התורה צריכה להסתבך בסיפורים שנראו הזויים בעיני כל אדם סביר על מיליארדי שנים ועל קרטיקון פליסטוקן ופליאוזואיקון?

פשוטו של סיפור הבריאה מוסר את המסר העיקרי: בורא אחד הוא שברא את הכל בהדרגה מהפשוט אל המשוכלל, כשנקודת הראשית היא האור ונקודת השיא היא האדם, שמכאן ואילך הוא שלוחו של הבורא לנהל את הבריאה..

בברכה, ש"צ לוינגר

אגב,גם האפשרות שהבריאה התרחשה כמשמעו בשישה ימים אינה מופרכת. ההנחה של החוקרים מיוסדת על ההנחה שהעולם התנהל מאז ומעולם לפי אותה חוקיות ולפי אותו קצב. אבל הנחה זו אינה תקפה בהכרח אם מדובר בעולם נברא. שייתכן שבראשיתו התנהל התהליך בצורה מזורזת.

ודוגמא לכך מיצירתו של אדם. בבטן אמו עובר האדם במשך תשעה חודשים תהליך התפתחותי הדומה לאבולוציה. בעשרים השנים הבאות נמשכת התפתחות בצורה איטית יותר ויותר עד שהוא מגיע ליציבות הנמשכת עשרות שנים. אם יגיע לידי חוקרים מהמאדים אדם בן עשרים והם ימדדו את קצב התפתחותו – יגיעו למסקנה שבקצב זה הוא נזקק לאלפי שנים כדי להגיע למצב שבו הם מצאוהו 🙂

תודה שצ"ל. הנקודות שאתה מעלה בענין הפיצול והשומרונים מרתקות ומשכנעות. מה מקור הטענה הזו? שלך?. ב. אני חש שלא ענית על עיקר הקושיא שלי. אני מקבל את אמת התורה אלא שמנסה לנסח טיעון רציונלי ורזה שאיננו נזקק להיפותזות ניסיות החורגות מהמוכר לנו. בכך אני טוען לאמינות יציא"מ וכינונו של עם ישראל במדבר סיני, קבלת התורה או גרעינה מאיש נבחר בשם משה וכתיבתה בשלבים כאלו או אחרים בימי בית ראשון על סמך מסורות כדרך התושב"ע. לפי זה הכל נעשה בהשגחת השם וכפי שניכר שהשגיח בכל תולדות עמינו. המסורות שעברו בישראל הקדום היו אגדיות כדרך מדרשי חזל לפיהם האל ממש הילך עימנו בעמוד ענן ואת תורתו נתן באש וברק. על נקודה זו אני מנסה לברר אם ניתן לוותר בכך שנסביר אותה כאלגוריה ומשל. מה שישאר זו ברית שנכרתה בין ישראל לה' על ידי משה אי אז במדבר סיני (או למרגלות ההר שהיה מקודש עוד בימי אליהו וכפי המסורת שניכרת בממצא הארכיאולוגי בעג'רוד). מה רע בכך? כעין זאת נוקט ארתור גרין בספרו. לפי זה אין התגלות נבואית יוצאת דופן לכל העם , אבל הבשורה המונותיאיסטית של אל שמעונין בכל יחיד ומתגלה אליו (כביכול) היא היא ההתגלות.

מה נעשה שהתורה עצמה, מתארת תהליך נסי שבו בתקופה קצרה שבה יצאו ממצרים באותות ומופתים וושמעו קול אלקים מדבר אליהם בסיני, ובמשך ארבעים שנה קיבל משה תורה מאת ה' תורה שנחתמה בסוף ארבעים השנים ונכתבה על ספר באזהרה שלא להוסיף עליה ולא לגרוע.

וצורת היצירה הזאת מתאימה למהפכה. מה שיצרה התורה בעולם העתיק הוא מהפכה גמורה, קריאת תיגר על כל מערכת האמונות והערכים של העולם התרבותי של התקופה. מהפכה נולדת בסערה. ברגע שנוצרה והיתה לעובדה שכבר אינה ניתנת לביטול, צריכה המהפכה 'להעביר הילוך' להתפתחות מתונה, רצופת עליות וירידות, ניסוי ותעיה, המאפשרים את הפנמתה בלבבות, העמקת ההבנה בה ופירוט אופני יישומה בחיים, ובעקבותיהן הרחבת מעגל השפעתה..

בברכה, ש"צ לוינגר

ראשית יצירתו של אדם בסערת רגשות של הוריו, אחר כך הוא מתפתח במהירות רבה, תוך תשעה חודשים הוא צומח במהירות מיצור חד-תאי עד לפרימאט, עובר שלבים שבאופן טבעי היו אמורים לקחת מיליארדי שנים במשך תשעה חודשים (ראה ויקיפדיה ערך 'החוק הביו-גנטי').

אחר כך הוא יוצא לאויר העולם אך עדיין מקבל הכל – מזון הגנה ודעת – מהוריו 'כאשר ישא האומן את היונק, ואז הוא בשל לעמוד בזכות עצמו ולהתמודד בכוחות עצמו על הבסיס האיתן שהעניקו לו הוריו ומוריו, והוא 'שומע ומוסיף', בונה נדבכים של ידע וחכמה על הבסיס שקיבל מקודמיו.

וכך נבנית המהפכה של התורה. ראשיתה בסערת יציאת מצרים ומעמד הר סיני, המשכה בגידול 'כאשר ישא האומן את היונק', ובהמשך הולך העם לבית הספר, לומד מקרא מפי הנביאים, משנה ותלמוד מפי תנאים ואמוראים, ועל בסיס היסודות שקיבל – בונה דור אחר דור נדבכים נוספים העומדים איתן על בסיס קודמיהם ומיישמים את העקרונות הנצחיים במצבי מציאות משתנים.

בברכה, ש"צ לוינגר

גיל
תמהני מהיכן הבטחון ש"להפנים את האבולוציה ואת מיליארדי שנות הסבל של אל אימפוטנטי שאינו מסוגל לברוא עולם טוב יותר ובפחות זמן… זה בגדר מדע בדיוני שאין לו אחיזה רבה" וכו'

הדעה השלטת במונותאיזם הקלאסי, ולדעתי התיאור הרציני, האובייקטיבי והמקיף ביותר של המושג, היא שהרע אינו אלא העדר בפעילות התקינה האופיינית לאורגניזם, ולא הסבל מצד עצמו. למשל, פציעה, עיוורון, בורות או חולי. לאלה מתלווים בד"כ גם מנגנוני **סלידה והתראה** פסיכולוגים המכונים כאב או סבל, אך בלעדי אלו היה העולם בעייתי מאוד ואין כאן המקום להרחיב מה קורה עם תינוקות הנולדים ללא יכולת לחוש כאב (לא נוטים לשרוד יותר מדי).

מכאן, שהשאלה אינה מדוע אלוהים ברא עולם שמחייב כל כך הרבה שנות סבל, אלא מדוע הוא ברא עולם שמחייב כל כך הרבה אירועים בהם יצורים נפצעים, נפגמים, נאכלים על ידי טורפים אחרים וכיו"ב (שהסבל הוא רק תופעת לוואי שלהם). יש להבחין שהתופעה כללית ביותר: כל דבר שמתהווה בעולם, כולל גלקסיות, בני אדם, צמחים, או בעלי חיים, חייב לגרום להרס של עצמים או אורגניזמים אחרים במהלך הדרך. אפילו פעילות פשוטה כמו נשימה מחייבת השמדת החמצן שאתה נושם ופליטתו כפחמן דו חמצני. כך הוא טבעו של העולם הפיסיקלי: אין התהוות ללא יצירת העדר במשהו אחר.

כשאתה שואל מדוע אלוהים אפשר לדבר כזה לקרות, אתה בעצם שואל מדוע הוא החליט לברוא עולם פיסיקלי בכלל, במקום להותיר בבריאתו רק מלאכים ויצורים רוחניים. אנו רואים שהוכרע להעדיף יקום בעל עולם פיסיקלי הכולל בני אדם כמותנו למרות הרע ההכרחי שקיים בו. אך כיצד הופכת אבחנה זו לשאלה על קיום האל? כיצד נוכל להתיימר לדעת שיקום הכולל עולם פיסיקלי כשלנו רע יותר מבלעדיו?

התשובה הפשוטה היא שקיומו של הרע אינו מערער בכהוא זה על הטענה המונותיאיסטית ואינו אלא כלי ניגוח מעופש למטרות דמגוגיות.

לגבי "ובפחות זמן", ממה נפשך, או שאתה סבור שהאל התערב ולכן זה באמת קרה בפחות זמן, וכל הטיעונים נגד, שבהכרח מבוססים על ההנחה שלא הייתה ושלא תתכן עקרונית התערבות בטלים ומבוטלים, או שאתה סבור שהוא לא ואז הסיבה שלקח כל כך הרבה זמן היא שזה בהכרח הזמן הדרוש, בהנתן שהבורא מעוניין בעולם פיסיקלי כשלנו החופשי לפתח את עצמו בהתאם ליכולותיו הסיבתיות הפנימיות.

תודה שצ"ל (שארית צידקות לקיימא?) האנלוגיות שלך מעוררות מחשבה ואכן עושות שכל. שכוייח

קופנהגן. אני מניח שלקח לו הרבה זמן לברוא עולם כי באופם כזה או אחר הוא כפוף למגבלות החומר (כפי שמסבחר מיכי ורמבם). זהו גם מקור הרע. דווקא בשל כך ההתגלות המאנישה שמציגה דמות טרנסצנדטית כל יכולה אולי הולמת את ספור הבריאה הבראשיתי כפשוטו ולא מדע בן ימינו. קוהרנטיות למדעים תשמה גם את יחסנו להתגלות ותציג אותה כמשהו שבני אדם מגיעים אליה מתוך עצמם וכחלק מהשגחת הבורא. אאריך אחכ

אתה אולי מדבר על אל אחר – זה לא באמת יתכן. אם בעקרון הראשוני של המציאות עסקינן, הוא חייב להיות בעל קיום הכרחי – אחרת הוא לא ראשוני אלא משהו *גרם* לו להיות. במקביל, כל דבר אחר שקיים, עליו *לקבל* את קיומו מהיש ההכרחי, על פי העקרון הכללי שכל תכונה קונטינגנטית מצריכה סיבה שמאחדת בינה לבין העצם שבו היא מתממשת (למשל, מישהי צובעת את השיער ולכן שיערה הופך נניח לירוק. אתה צריך תמיד את פעילותה של הסיבה – הקשרים הכימיים שמדביקים את החומר הצובע לשיערות – בכדי ששיערה יתמיד בירקותו).

יוצא אפוא, שאין שום ישות או עקרון חיצוני שיכולים להפריע לאל לממש מה שהוא מממש כי כל דבר אחר, במידה שהוא קיים, קיים כתוצאה מהשפעתו הסיבתית, ובמידה שהוא בכלל אפשרי, גם עצם אפשרות זו נשנעת על יכולותיו הסיבתיות (של האל).

חומר אינו יכול להיות קיים מצד עצמו כי תמיד יש שם מורכבות כלשהי וכל דבר מורכב נתון לוגית להשמדה או ליצירה, משמע הוא קונטינגנטי, היינו מקבל את קיומו ממשהו אחר, כלומר אינו העקרון הראשוני של המציאות.

זו תמצית התפיסה האלילית, לקחת את העולם הקונטינגנטי הברוא או אוביקט כלשהו בתוכו (משהו ש"כפוף לחומר") ולהדביק לו את התואר "אל" שאותו עובדים.

"כפי שמסביר מיכי ורמב"ם"? היכן?

בס"ד י"א באלול ע"ח

לגיל – גיל עד,

מעמד הר סיני הוא אנטי-תיזה לתפיסה שעומדת ביסוד האבולוציה הטוענת שהעולם נבנה ומתפתח כתוצאה ממלחמת קיום אכזרית שבה החזק טורף את החלש ולכן החזק הוא ששורד.

כל המעמד הוא אנטי-תיזה לתפיסת 'החזק מנצח'. החזק מכל, בורא העולם, בוחר דווקא את החלשים ביותר, עבדים מפוחדים שזה עתה יצאו מעשרות שנים של שעבוד קשה, ועם החלשלושים האלה כורת הבורא הכל-יכול ברית ומכתיר אותם ל'סגולה', אוצרו החביב של המלך.

התפיסה שהעולם בנוי על מלחמת קיום אכזרית, אינה תפיסה חדשה. כל המיתולוגיות האליליות מיוסדות על מלחמת קיום אכזרית בין האלילים שבה החזק ביותר מנצח, והאדם סוגד לאלים החזקים ממנו, כדי לקבל את עזרתם.

וכאן מציבה התורה דגם חדש: לא החזק מנצח אלא הטוב. מי שיש לו אמונה וערכי מוסר. מי שמכיר בטובתו של בוראו ובטובתם של הוריו. מי שמלחמת הקיום הכלכלית אינה מעבירה אותו על דעתו. הוא לא ישבע לשקר, יידע לעצור את המרדף אחר הממון ולהקדיש יום בשבוע לאלקיו ולהטבה עם בנו ובתו אך גם עם עבדו ואמתו שורו וחמורו. אדם שלא רק שלא יפגע פיזית ברעהו ובקניינו, אלא גם בליבו לא יחמוד ולא יתאווה למה שאינו שלו.

זאת תורתו של מעמד הר סיני: תמו ימי התוהו והבוהו שבהם מביאה 'מלחמת הקיום' למצב שבו החושך שולט על הארץ מבלי מקום לאור. אבולוציה חדשה קמה: ומי שישרוד בה וינצח הוא מי שמאמין בטוב וחותר אליו.

תקופת התוהו של מלחמת הקיום האכזרית לא היתה לבטלה. היא הביאה את העולם להבנה שמלחמת קיום חופשית מובילה לתוהו ובוהו. החושך לא יבוטל, יצרי הקיום וההישגיות מקבלים את תחומם ב'ששת ימי המעשה', אך הם מוכפפים למגבלות שהציב להם הבורא, מגבלות של אמונה ומוסר, הרותמות את ההישגיות למטרה חיובית.

מעמד נשגב זה נתן 'פוש' לקליטת המסר המהפכני בעם, ומעתה מתחילה עבודה של אלפי שנים, בהתקדמות איטית רצופת התמודדויות ומשברים, עליות ונפילות, עד שהעם ובעקבותיו האנושות מתחילים לקלוט את המסר באמת. כאלף שנים עוברות וטראומה של חורבן וגלות עד שעם ישראל נגמל מהאלילות; עוד אלף שנים יעברו עד שהאנושות תקבל עליה חלקית את המונותאיזם, ועוד אלף שנים יעברו עד שהאנושות תתחיל להשתחרר מהעיוותים של היהדות החלקית שאימצה.

ההתקדמות האנושית הולכת בשילוב של רבולוציה ואבולוציה. 'לוחות ראשונות' הניתנות ב'קולות וברקים' ונשברות, ו'לוחות שניות' הצומחות בעבודה איטית קימעא קימעא ומחזיקות מעמד לאורך ימים.

בברכה, ש"צ לוינגר

לגיל מחילה על העיכוב,
הפסוק בדברים אומר: "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום". מפסוק זה ניתן לראות כי בשביל הגויים ה' לא מתגלה באופן ישיר. הוא מתגלה על ידי ישראל אשר לו אלוהים קרובים בכל קוראינו אליו ועל ידי החוקים והמשפטים הצדיקים של התורה שהוא נתן. ישראל והתורה מגלים את שם ה' בעולם.
להיקש הזה בין ישראל והתורה יש כמה השלכות הלכתיות שמצאתי (אם מישהו מצא עוד או רוצה לתקן אותי אז אשמח). מצד אחד של ההיקש, הרואה ישראל בשעת פטירתו חייב לקרוע ומנמקת הגמרא: למה זה דומה? לספר תורה שנשרף. מהצד השני של ההיקש. אנו קוברים חפצא דקדושא שנפסל כמו שקוברים אדם מישראל. הדבר נכון לדברי סת"ם אך גם לאבני המזבח שחוללו על ידי היוונים ושאותם גנזו בית חשמונאי. בכל המקרים קבורה נתפסת כיחס הנכון לחפצא דקדושא שנפגם. עיון בסוגיא המאפיינת חפצא דקדושא לעומת חפצא דמצווה במסכת מגילה מעלה כי חפצא דקדושא מסמן את שמו של ה' אם באופן ישיר כמו בדברי סת"ם ואם כתוצאה מכך ששמו של ה' נקרא על המקום כמו שקרה למזבח. ההיקש שראינו בין ישראל לחפצא דקדושא מלמד לפי זה שגם על ישראל נקרא שמו של ה' ולכן הדין שחל בצד אחד של ההיקש צריך לחול גם בצד השני.
הגמרא מניחה כי שם ה' מעורר יראה. ניתן לתהות האם יש כאן איזשהו סוג של הוכחה פיסקאלית לקיומו של ה' (רק דבר ממשי מעורר יראה -> שם ה' מעורר יראה -> ה' הוא דבר ממשי). כך או אחרת הוודאות של הגמרא בהנחה הזו מעוררת אותה לתהות ביחד עם ירמיהו מדוע שם ה' שנקרא על המקדש לא עורר יראה אצל הגויים בחורבן בית המקדש. הגמרא לבסוף מסיקה שאמנם שם ה' שבמקדש לא מעורר יראה אבל שם ה' שעל ישראל מעורר יראה, שכן הסבירות לקיומה של כבשה בין שבעים זאבים קרוב להיות אפסי (סוג של הוכחה פסיקו אונטולוגית). בהקשר זה נזכיר כי לפני שנה בעקבות הצבת המגנומטרים בהר הבית נמנעו הערבים מלהיכנס להר הבית למשך שבועיים; מה שלא קרה 2500 שנה (בבית שני הגויים לא נמנעו מלהיכנס להר הבית כפי שרואים ביוספוס). האירוע היה כל כך חריג שבמשך שבועיים השאלה הראשונה ששאלתי כשנכנסתי לעבודה הייתה האם הערבים עדין בחוץ? ואז זה נגמר והם חזרו פנימה. בכל מקרה על פי חז"ל ההתגלות של שם ה' נמשכת בעולם דרך היראה שהיא ממשיכה על מי שנתקל בישראל וששמרה על ישראל בגלות.
אם אתה עוקב אחרי הדיונים עם דורון אתה יכול להבין מדוע השאלה על מי חל שם ישראל, על היהודים או על הנוצרים כל כך משמעותית. השאלה היא מי מגלה את שם ה' בעולם? ויכוח דומה מתרחש לגבי האיסלאם לגבי התורה. לגבי הר הבית שתי הדתות מסכימות שהוא צריך להיות חרב עם בית תפילה של של דת אחרת. מקווה שהתשובה הזו עונה לך על מה ששאלת.

בהקשר של הבריאה בששה ימים יש את הספר של Gerald Schroeder "Genesis and the Big Bang" שמנסה למדוד את ששת ימי הבריאה על פי תיאורית היחסות של איינשטיין שהזמן הוא יחסי למהירות של הגוף. לא קראתי אותו בעצמי וגם אין לי את ההכשרה הפיזיקאלית לבחון אותו אבל הבנתי שהוא שווה קריאה.

תודה דבריך מעניינים. אחשוב על כך. לגבי הספר של גארלד שרודר "המדע והאל" שגם מיכי הזכיר באחת התשובות על גיל העולם.ובכן נתן אביעזר בספרו השני על תורה ומדע מביא פיזיקאים ששללו את האופציה הזו של שרודר בתור טעויות של מתחילים. אין לי מושג ודרך לבחון זאת

י"ד, לא למהירות של הגוף (זו תורת היחסות הפרטית) אלא לצפיפות המסה (תורת היחסות הכללית). קצב זרימת הזמן השתנה עם התפשטות היקום כי צפיפות המסה ירדה.