שאילת שלום וחרדים

האם אין פה מעגליות? הנורמות בונות איסור אבל הן בעצמן נבנו מאיסור שמקורו בהלכה. האם אפשר לקבוע נורמות באופן שרירותי ואז לנהוג בהתאם להן?

כן. השאלה איך נבנו הנורמות לא מאד משנה. כל עוד אלו לא נורמות שנהוגות רק אצל עבריינים. גם האיסור מפעם יסודו בנורמות שנהגו אז. זה לא ירד מסיני.

הטיעון של חברי החרדי לא היה עניין של צניעות, זה היה עניין של פסיקת ההלכה של הראשונים על פי הגמרא. ברור שההלכה הזאת לא דאורייתא בשום צורה, ואני גם מכיר את הטיעון של הרב שלראשונים אין סמכות פורמלית, אבל אם רוב הראשונים פירשו את הגמרא שם כדין מחייב, זה לא אומר לנו כלום?
ממה שאני ראיתי בגמרא, מדובר בדיון בין האמוראים על איך לנהוג, במסגרת סיפורית/אגדית(כלומר זה לא היה דיון בבית המדרש אלא מספרים לנו מה היה) אבל הדיון מאוד דומה לדיון הלכתי רגיל. אמנם לא הביאו פסוקים, כי זה לא דאורייתא, אבל לדעתי בהחלט אפשר אולי להבין מפה שמדובר בתקנת חכמים כלשהי.
אני גם חושב שזה עוד עניין של פערים, שאצל החרדים לוקחים אגדתות מהגמרא הרבה יותר כפשוטן.
אז אני מנסה להבין איפה עובר הקו הפרשני בין מה שאנחנו מבינים כתקנת חכמים לדורות ואיפה מדובר במנהגי אמוראים שאפשר ליישם או לא ליישם.

לא עסקתי בשאלה האם זו הלכה והאם הדיון הוא הלכתי. השאלה היא האם הפסיקה הזאת יסודה בנורמות ששררו אז, כמשל בגדי הים.

ואיך אני, הלומד, אמור לעשות את ההבחנה הזאת? בסוף מצופה מאיתנו גם להפעיל שכל ישר אבל גם מחוייבות למקורות התורניים, שלא הביאו לי נימוק מוצק למה לשים בגד ים. אז פשוט נדביק להם נימוק שנח לנו?

לא מבין לאן הדיון ההזוי הזה הולך. אתה מכחיש את קיומה של פרשנות אנושית למקורות ההלכה? הן הלכות מהתורה והן מדברי חכמים. מה אתה רוצה ממני? כל הלכה עוברת פרשנויות והחלטות לגבי אופני היישום בנסיבות שונות.

אני מנסה להביןאיך פוסקים הלכה לפי מקורות הלכתיים שלא הביאו נימוק לפסיקות שלהם. מן הסתם שהפסיקה נובעת גם ממנהגים חברתיים ששררו אז, אבל איפה עובר הגבול?

מפעילים שכל ישר ומבינים מתוך ההקשר.

טוב, תודה הרב ושבת שלום:)