שאלה בגמרא
בסנהדרין פרק שישי, דף מד עמ' ב. 12 שורות מלמטה *מעשה באדם אחד שיצא להיהרג וכו'
נגמר דינו. והעדים אמרו שקרנים אנחנו. והוכח שהם שקרנים. נשאר חייב. אלא אם כן יבואו מבחוץ עדים אחרים שמזכים.
למה הדין לא בטל מעיקרא? ולמה לא מזכים אותו?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
1 Answers
הכלל ההלכתי הוא שאין חוזר ומגיד. עד שהעיד אינו יכול לחזור בו מעדותו. ובוודאי כאן שהוא שם את עצמו רשע. אבל זה רק הכלל ההלכתי. אם הדיין בכל זאת משתכנע שהם דוברים אמת כרגע, או אפילו שיש לו חשש סביר, הוא יכול לחזור מהפסק מכוח דין מרומה. הקביעה בגמרא היא רק מה ההלכה מחייבת לעשות ומה לא. היא לא מחייבת אתה דיין לשנות את הפסק. אבל אחרי הקביעה ההלכתית יש תמיד את דין מרומה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer