שאלה במחברת רביעית

שלום הרב,במחברת הרביעית בחלק השני של ערעורים על הראיה של טיילור, אתה מביא את הערעור מהאבולוציה שיכולה להוות גורם מתאם בין החשיבה לעולם. אך כתבת שם שאחת מהבעיות של הטענה הזאת שמדובר בחשיבה מעגלית. הקשת ושאלת מה זה שונה מההסבר התאולגי וכתבת כך:

"כאן מצוי הבדל חשוב בין שני ההסברים הללו. הטענה של הראיה מן האפיסטמולוגיה היא שאמונה באלוהים מצויה במובלע בכל אדם, גם אם הוא מתכחש לכך. הוא נוכח בזה ונפגש עם האלוהים באופן לא מודע, ולכן הוא גם מניח את קיומו בלי להיות מודע לכך. בניגוד לכך, האמון באבולוציה לכאורה צריך להיות תלוי בידיעה מודעת שלה, שהרי מדובר בתיאוריה מדעית שמקורה הוא התצפית. כדי להיווכח בה יש לצפות בה ולעבור את כל הליכי ההיסק והגיבוש המדעיים. בעצם זהו עיקר הטיעון שבו אנו עוסקים כאן. הטיעון מן האפיסטמולוגיה מנסה להראות לאדם שאמונה באלוהים כגורם מתאם כבר מצויה בו זה מכבר. אנו לא משכנעים אותו להתחיל ולהאמין כמו שנעשה בניסוח ה\"פילוסופי\" של טיעון (כמו במחברת הקודמת). קשה לומר אותו דבר על אמון שיש לנו בתיאוריה מדעית עוד לפני שלמדנו אותה ופגשנו בה"

האם אינך חושב שהתשובה הזאת מתחמקת? אני מתכוון, הכיצד ניתן לומר שהאמונה נמצאת בו במובלע אם עד לפני רגע הוא לא היה מאמין והתכחש לאמונה ואולי אפילו לא היה מודע לקיומו של אלוקים לפני. כל הסיבה שהוא יאמין באלוקים בעקבות הטיעון זה רק בגלל שהוא חושב שהטיעון הזה נכון וגוזר מהחשיבה שלו אחורה לישות מקשרת, אך הוא לא מאמין בצורה סמויה בתוכו לישות מקשרת אלא זה רק חשף בפניו שהוא צריך להניח שקיימת מאחורה ישות כזאת בשביל שיוכל לתת אמון בחשיבתו.
כמו כן, הראיה תוקפת גם את החשיבה הזאת בעצמה כפי שכתבת לפי אחד מניסוחיה הרבים שהעלת לטיעונו. אז אם ככה נראה שהטיעון גם לשיטתך תוקף את עצמו.