שאלה על אמונה באלוהים והתורה

תודה רבה על המענה. הרב כתב "השאלה האם אתה מקבל את הטיעונים לגבי קיומו של אלוהים והתגלותו. אם כן, אז השאלות הללו אינן מכריעות. אם לא – אז גם בלי השאלות הללו אין סיבה להאמין ולהיות מחויב לתורה" אך בדיוק על זה אני מבקש לומר שכאשר ישנן שאלות וביחוד מסה קריטית של שאלות, זה עצמו גורם לתהות על המבנה שנוצר וללכת אחורה. וכן גם אחרי שהכרעתי בשאלת קיומו והתגלותו של אלוהים אם המבנה שנוצר הוא מוזר, הגיוני ומתבקש להסיק מכך על שאלות הבסיס ולחזור מאותן הכרעות שעשיתי קשה לי להבין איך השאלות הללו הן בלתי תלויות בשאלת קיומו של אלוהים והתגלותו???
אכן אני מבין ומסכים (מי אני שמסכים אבל בכל אופן…)תשובות טובות(ואפ' רק על חלק מהדברים) פותרות את הבעיה. לכן אבקש להמשיך לשאול: האם ישנו הסבר על פשר הפסקת ההתערבות האלוהית? האם יש אינדיקציה למעורבות כזאת (מלבד עצם האמונה בהתגלותו של אלוהים (שהיא עצמה עומדת למבחן)? האם אין בעיה בכך שאמירה הלכתית בתורה מתנגשת עם המוסר (ולא רק שאיננה מבטאת מוסר) האם הגיוני לדרוש מבן אדם קיום מצוות במצב כ"כ מעורפל? האם אפשר לתת סיבה אחת לעשיית המצוות נכון אם אלוהים קיים והתגלה אז אין צורך לסיבה (מציאותו היא הסיבה כשלעצמה) אך אם אין סיבה כזו הנראית לעין זה עצמו מהווה שאלה ופקפוק על עצם קיומו והתגלותו (אני חוזר על אותה טענה והיא: אם המבנה שנוצר הוא עקום זה מערער על אותן הנחות יסוד א"א כל הזמן לומר (לדעתי) זו המציאות בא נתקדם מכאן כי עצם מציאותו והתגלותו היא לא מוכרחת ואם בהנחת קיומו ובפרט התגלותו נוצרות כ"כ הרבה שאלות יש לבטל את התפיסה לפיה הוא בא בדרישה כזו או אחרת מאיתנו ואז באבחה אחת שאלות רבות נעלמות!

אני מסכים, אבל כשיש תשובות סבירות די בהן אם אתה מקבל את מסגרת התמונה האמונית.

בהפסקת ההתערבות עסקתי כאן: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9-%D7%90%D7%97%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D
האינדיקציה למעורבות בעבר היא עדותה של התורה ושל המסורת.

אין שום בעיה בהתנגשות כזאת, כפי שהסברתי במקורות שהפניתי אליהם.

לדעתי הראיות למציאותו חזקות מאד. ראה ספרי המצוי הראשון.

סליחה שאני נדחף…
אך שאלות על מצוות לא יכולות בשום אופן לערער על קיום האל, התגלותו או תורתו – האם חוקים לא הוגנים או לא צודקים בעיני המתבונן מוכיחים או מכריחים או מעלים שאלה בדבר קיום המחוקק? וודאי שלא. יש הרבה חוקים בספר החוקים של מדינת ישראל שאין בהם היגיון או שום נימוק – ועדין אינני חושב שיש אדם רציני במדינת ישראל שמאמין שלא היה מחוקק (יהיה מי שיהיה).

מה גם, לא ברור כלל מה רעה מצאת על מצוות אונס לדוגמה, אדרבה דווקא החלק המוסרי של התורה תואם להפליא להשקפה המודרנית (והרב מיכי כבר הסביר פעמים רבות על ההבדל בין הלכה לבין מוסר. הבדל שקיים בעצם התורה עצמה וחז"ל דיברו על זה רבות בביאוריהם לדוגמה "ועשית הישר והטוב" שיש טוב ויש ישר), ממש לא להשקפה בה ניתנה תורה (בין אם נקבל את זמן המסורת קרי לפני 3336 שנים לערך ובין אם נקבל את זמן 'הביקורת' המאה הרביעית לפני הספירה הנוצרית)כך שתורה היא יוצרת מציאות ולזמנה כלל לא תאמה ואילו דוקא לזממנו מבחינת המודר תואמת מאוד; שים לב לפסוק הבא בדיני אונס נערה מאורסת (פרשת כי תצא, כ"ב, כ"ו); "וְלַֽנַּעֲרָ֙ לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַֽנַּעֲרָ֖ חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה" שים לב, התורה מייחסת לזה כרצח ממש. היכן בעולם העתיק אונס אישה קיבל התייחסות כזו?
מה גם, אם מדובר בעניני ערוה הרי האדם הזה מתחייב בנפשו (ואנא היזכר בדין רודף אחר הערוה שאם אי אפשר להצילה באחד מאיבריו מצילה בנפש הרודף והרי מדובר באדם המעונין לאנוס אשה) – האם הריגה על אונס קלה בעיניך? בימינו במקרה החמור ביותר יקבל מאסר עולם [אחד או כמה – אלא אם כן מדובר בערבי שאנס ילדה יהודיה בביתה באישון לילה ואזי שופטת חילונית (!) נאורה ומשכילה מתנגדת ההפיכה המשטרית תפסוק שזה לא כלכך חמור… ממש נאורות בשיאה – זה מה שמחכה לך בצד השני ועם זה אתה מקשה על מוסר התורה?] עם פיצוי כספי (מדוע פיצוי כספי בימינו זה מוסרי ואז לא?) – לכן עדיף שתחסוך לעצמך את הבלי 'מעמד האישה' כי זה באמת מתיש כל אדם קצת חושב ודי מיצה את עצמו – הנשים 'הפמיניסטיות' הסבו לנשים נזק יותר מאשר תועלת וזאת אני כותב כילד שגדל עם אשה פמיניסטית.
גילוי נאות שני; אני לכשעצמי הצלתי בצעירותי בחורה צעירה מאונס כאשר התעכבתי בשיעור תורה אשר למרבה הפלא היה במסכת כתובות והשיעור הזה בדיוק סביב ההלכות הללו… מקריות מבורכת קראתי לזה בזמנו.
ואם נדבר על עבדים – אולי כדי ללמוד הלכות עבדים ברמב"ם לעמוד על משמעות המושג עבד (ממש לא כפי ההבנה המודרנית).
ולגבי הקורבנות, גם בזה לא ידעתי מה רעה חולה מצאת בקורבנות, האם אם נאמין לחז"ל אדם הראשון הקריב קורבן. ואם נאמין לתורה קין והבל וכן נח ובניו אחר המבול הקריבו קורבנות – כך שקורבנות זה דבר גדול מאוד כמאמר המשנה "על שלושה דברים העולם עומד על העבודה…". אולי לא נעים למראה (לא כל אדם קל בעיניו מראות כאלה היום כמו אז) אבל אין בהם שום בעיה מוסרית יותר מעצם הצורך לאכול ו"לרצוח" ירקות ופירות (קטיפת פרי וירק שוות ערך ביולוגי לרצח) ללא בית מקדש. ניתן להקשות מדוע יש צורך בעלל בזה – זה כן. אך מוסריות לא קשורה כמו שעצם הצורך לאכול אינו קשןרה לשאלת המוסר ברצח ירקות ופירות.

לא אכנס כאן לכל הסוגיות הללו, אבל אם לדעתך אין סתירות בין הלכה למוסר אתה כנראה מדבר על הלכה אחרת, לא זו שאני מכיר. אבל אם אתה מניח שהמחוקק מוסרי אז כשהחוקים אינם מוסריים זה יוצר לכאורה בעיה. הצעתי לזה פתרון, אבל אי אפשר לומר שאין בעיה.