שאלות על מסכת שבת

אפילו כתבתי ספר על הפרק הזה (שלא יצא לאור בסוף).
 
1. ספר קובץ על הרמב"ם מקשה זאת, ומביא את הפנ"י (דומני ב"ק לה) שטוען שמשאצל"ג היא איסור תורה אלא שלא נענשים עליו (סקילה וחטאת). כמובן שלשאר השיטות קשיא. אמנם יש מקום לטענה שמשאצל"ג היא איסור חמור יותר מדרבנן רגיל, ועדיין זו גזירה לגזירה. אמנם גם בזה נחלקו (כמדומני הרמב"ם ותורי"ד) האם אין גזירות לאיסורי דרבנן רגילים או רק לגזירות.
2. לא הבנתי את השאלה. מה זה משנה מה מעניין אותו ומה לא. הגמרא דנה מה מותר ומה אסור. ואם מישהו לא מתעניין בחזיר אז מותר לו לאכול חזיר? ואם יש מישהו שמארח אותו אז אולי באמת יהיה אסור לו להציל. מה הקושיא?!
אמנם יש כעין סברא זו בתוס' שבת ג ע"א (לגבי רדיית הפת), שלא גוזרים משהו שוודאי האדם לא ישמע לנו (לא לרדות את הפת ואז האדם שהדביק אותה בתנור יתחייב מיתה). זה (ביחד עם שאלה 1) מעורר בי חשד שאולי כל זה הוא בעצם הלכה הצהרתית ואין ציפייה אמיתית שיעמדו בה. לכל היותר אדם יכבה בשינוי.
יתר על כן, יש מקום לשאול אחרת: הרי להרבה דעות אפשר לעבור איסורי דרבנן במקום הפסד מרובה. אם כן, האיסור לכבות והגזירה לא להציל שמא יכבה הם איסורי דרבנן. אז למה על האיסור הזה עצמו אי אפשר לעבור במקום שיש הפסד מרובה? אבל זו כמובן שאלה מתחכמת, שהרי זה גופא נאסר כאן, ולכן כאן ברור שאין זה נדחה בפני הפסדים.
3.  זכור לי שגם את זה מקשים המפרשים. אבל זה לא דומה. בר"פ מי שהחשיך הסברא היא שכשאדם לחוץ זה יביא אותו לעשות איסורים, ולכן מתירים לו איסור קל שלא יעבור איסור חמור. אצלנו המצב הוא שונה. החשש הוא שאם נתיר לו להציל אז בתוך הפעילות הוא יבוא לכבות מתוך הבהלה שלא ישים לב לשבת (לא שיעבור עליו במזיד בגלל הרצון להציל את הבית כשלעצמו). בנוסף, כיבוי הוא פעולה פומבית שכולם רואים, ואדם לא יעשה עבירה לעיני כולם. משא"כ טלטול ארנק. 
4. בגמרא קיז ע"א שואלים את זה גופא ונחלקו בזה אמוראים. אמנם להלכה הגדרת מפולש כאן שונה מהגדרתו בעירובין.
5. האנשים עבדו בשבילו והם מקבלים שכר על עבודתם. וכי אינסטלטור שמציל אותך מצרה לא לוקח כסף? היראת שמים שלהם היא שאת המזון עצמו הם לא לוקחים לו כי הוא לא הפקירו בלב שלם.
יתר על כן, לא מדובר בצדיקים אלא באנשים שמצייתים להלכה. מגזל אינם רוצים ליהנות, אבל רוצים לקבל שכר על עבודתם. 
אבל מעבר לכל, הגמרא דנה בשאלה עקרונית וקובעת שזכותם לקבל ממון על עבודתם ואין בכך שכר שבת. אם הם יחליטו לוותר יבורכו. הדיון כאן הוא עקרוני מהן זכויותיהם. אין לזה קשר לשאלה מה מומלץ להם לעשות בפועל.