שאלות על מסכת שבת
שלום הרב
אם אני זוכר טוב אמרת לי שפעם לימדת שיעורים על פרק כל כתבי במסכת שבת ואני בדיוק לומד משניות שבת ויש לי כמה שאלות בבקשה על הפרק:
1. כיבוי זה דרבנן לפי השיטה שמלאכה שאינה צריכה לגופה, ולכן אני לא מבין מה כל כך החשש שבגללו גזרו גזירות
שמא יכבה כי האדם בהול על ממונו אם האיסור הוא איסור דרבנן ולא דאורייתא.
2. אני לא מבין -מישהו נשרף לו הבית בשבת ומתחילים לדון האם מותר לו להציל 3 סעודות תמיד או תלוי לפי כמה
סעודות נשאר לו בשבת וכמה בגדים וכו', האם זה מה שיעניין מישהו שנשרף לו הבית – הרי קודם כל הוא ינסה אם
כבר להציל חפצי ערך יקרים- (האם יש בעיה של מוקצה במצב כזה?), דבר שני איך הוא יכול לחשוב עכשיו על אוכל
שביתו נשרף, ןעוד מישהו מהשכנים בוודאי יסכים לארח אותו לשבת הרי הוא ממילא צריך לישון איפשהו, ולכן אני
לא מבין את כל העיסוק בכמה משניות סביב הצלת דברי מאכל?
3. בפרק האחרון במסכת כתוב שאם מישהו הולך מחוץ לתחום ושבת מגיעה מותר לו לתת את ארנקו לגוי שיטלטל
בשבילו כי חזקה שאין אדם עומד על ממונו ואם לא נתיר לו הוא עצמו יטלטל את הארנק, ואילו אצלנו כתוב שאסרו
לו באופן עקרוני להציל שמא מתוך שהוא בהול על ממונו יבוא לכבות אבל התירו לו כמה התרים כמו מזון 3 סעודות
ו18 בגדים. האם כל אותם היתרים גם הם משום שחששו שאם לא יתירו אותם חזקה שאין אדם עומד על ממונו
והוא יציל ויכבה ולכן התירו לו להציל קצת או שזה מסיבה אחרת ואם כן מה החילוק בין שהי המצבים?
4. ישנה מחלוקת בין תנא קמא לבן בתירא האם מותר להציל למבוי שאינו מפולש או אף למפולש. בביאור למשניות
כתוב שמבוי מפולש סגור מ3 רוחות ויש לו לחי ומפולש הוא גם עם 3 רוחות ואין לו לחי, ואני תמיד חשבתי
שמפולש זה פרוץ לגמרי ורק עם 2 רוחות, אז מה בדיוק ההגדרות הנכונות?
5. כתוב במשנה "אם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת." וכתוב בביאור מהגמרא שמדובר במצילים יראי
שמים שאינם רוצים להינות מאחרים וכיוון שיודעים הם שלא מרצונו הפקיר בעל הבית את מה שהם הצילו, הרי
הם מחזירים לו את הכל, אבל אינם רוצים גם שטרחתם תהא בחינם, ובאה משנה ללמד שאין כאן שכר שבת וכו'
ולכן מותר. וזה נשמע לי קצת סותר מצד אחד הם מוצגים כאנשים שאינם רוצים להנות משל אחרים אבל מצד
שני הם לא רוצים שטרחתם תהא בחינם אז הם כן לוקחים ממנו כסף? הייתי מצפה שהם יעשו הכל בחינם לשם
שמים, בפרט במצב כזה קטסרופלי שלאדם נשרף הבית שזה אסון גדול מאוד אז מי חושב לקחת ממנו כסף
וקל וחומר אם הוא נחשב כירא שמים?
תודה רבה
אפילו כתבתי ספר על הפרק הזה (שלא יצא לאור בסוף).
1. ספר קובץ על הרמב"ם מקשה זאת, ומביא את הפנ"י (דומני ב"ק לה) שטוען שמשאצל"ג היא איסור תורה אלא שלא נענשים עליו (סקילה וחטאת). כמובן שלשאר השיטות קשיא. אמנם יש מקום לטענה שמשאצל"ג היא איסור חמור יותר מדרבנן רגיל, ועדיין זו גזירה לגזירה. אמנם גם בזה נחלקו (כמדומני הרמב"ם ותורי"ד) האם אין גזירות לאיסורי דרבנן רגילים או רק לגזירות.
2. לא הבנתי את השאלה. מה זה משנה מה מעניין אותו ומה לא. הגמרא דנה מה מותר ומה אסור. ואם מישהו לא מתעניין בחזיר אז מותר לו לאכול חזיר? ואם יש מישהו שמארח אותו אז אולי באמת יהיה אסור לו להציל. מה הקושיא?!
אמנם יש כעין סברא זו בתוס' שבת ג ע"א (לגבי רדיית הפת), שלא גוזרים משהו שוודאי האדם לא ישמע לנו (לא לרדות את הפת ואז האדם שהדביק אותה בתנור יתחייב מיתה). זה (ביחד עם שאלה 1) מעורר בי חשד שאולי כל זה הוא בעצם הלכה הצהרתית ואין ציפייה אמיתית שיעמדו בה. לכל היותר אדם יכבה בשינוי.
יתר על כן, יש מקום לשאול אחרת: הרי להרבה דעות אפשר לעבור איסורי דרבנן במקום הפסד מרובה. אם כן, האיסור לכבות והגזירה לא להציל שמא יכבה הם איסורי דרבנן. אז למה על האיסור הזה עצמו אי אפשר לעבור במקום שיש הפסד מרובה? אבל זו כמובן שאלה מתחכמת, שהרי זה גופא נאסר כאן, ולכן כאן ברור שאין זה נדחה בפני הפסדים.
3. זכור לי שגם את זה מקשים המפרשים. אבל זה לא דומה. בר"פ מי שהחשיך הסברא היא שכשאדם לחוץ זה יביא אותו לעשות איסורים, ולכן מתירים לו איסור קל שלא יעבור איסור חמור. אצלנו המצב הוא שונה. החשש הוא שאם נתיר לו להציל אז בתוך הפעילות הוא יבוא לכבות מתוך הבהלה שלא ישים לב לשבת (לא שיעבור עליו במזיד בגלל הרצון להציל את הבית כשלעצמו). בנוסף, כיבוי הוא פעולה פומבית שכולם רואים, ואדם לא יעשה עבירה לעיני כולם. משא"כ טלטול ארנק.
4. בגמרא קיז ע"א שואלים את זה גופא ונחלקו בזה אמוראים. אמנם להלכה הגדרת מפולש כאן שונה מהגדרתו בעירובין.
5. האנשים עבדו בשבילו והם מקבלים שכר על עבודתם. וכי אינסטלטור שמציל אותך מצרה לא לוקח כסף? היראת שמים שלהם היא שאת המזון עצמו הם לא לוקחים לו כי הוא לא הפקירו בלב שלם.
יתר על כן, לא מדובר בצדיקים אלא באנשים שמצייתים להלכה. מגזל אינם רוצים ליהנות, אבל רוצים לקבל שכר על עבודתם.
אבל מעבר לכל, הגמרא דנה בשאלה עקרונית וקובעת שזכותם לקבל ממון על עבודתם ואין בכך שכר שבת. אם הם יחליטו לוותר יבורכו. הדיון כאן הוא עקרוני מהן זכויותיהם. אין לזה קשר לשאלה מה מומלץ להם לעשות בפועל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer