שגעו אותי עם מאכלות אסורות
שלום,
מגיל קטן שיגעו לי את השכל עם "סיפורי צדיקים" וכל מיני מימרות ואמירות שלאכול לא כשר זה נכנס לגוף, שהתאים מתחדשים כל 7 שנים, שזה מכניס קליפות, שזה פוגם ברוחניות, שזה מעיף את האמונה ועוד כהנה וכהנה.
אבל מה לעשות ש"בעולם האמיתי" באופן תאורטי יכולות להיות אינספור טעויות ומכשולים בכל תחום בנושא הזה (בשר וחלב, חרקים, הכשרים שונים, "טעויות אנוש" ומי יודע מה עוד) וכל הזמן אני בודק את עצמי כי בראש שלי זה "חמור מאד" וזה הופך להיות חלק מהגוף וה-7 שנים וזה דופק את האמונה וכו וכו.
אפשר איזשהי הרגעה לצאת מהסרטים האלו???
תודה!!!
נ.ב
למי שקורא ואולי לא מבין – כשרב "גדול"', "נחשב", "ראש ישיבה" וכו' עוד תארים אומר בהרצאה שגם מוקלטת מול הרבה אנשים בפנים סופר רציניות דברים כאלו בלי שום סייגים ובלי שום תנאים ובלי שום דבר, שאשכרה כל דבר לא כשר יהרוס לי את הרוחניות, אז וואלה מה לעשות זה נכנס.
זה חמור מאד בגלל שזה איסור ולא בגלל השפעות מיסטיות על הנפש. כשלעצמי אני מטיל ספק רב בהשפעות המיסטיות הללו, שכן איני יודע מי יכול לקבוע שיש כאלה. מהיכן המידע של חז"ל או הראשונים בנושאים אלו? אגב, יש לא מעט חכמים שהתנגדו לראייה הזאת. תוכל לראות בפסק שלי על אכילת חומצת לימון בפסח:
מעבר לזה איני יודע מה לעשות. זו שאלה לפסיכולוג ולא אליי. אני חושב שאתה צריך לגבש עמדה משלך, וברגע שגיבשת תעבוד על האמון המופרז שאתה נותן בדוברים עם פנים רציניות. יותר מדיי אמונת חכמים זה פחות מדיי יראת שמים.
לא מצאתי במאמר את אותם חכמים.
אשמח אם הרב יאיר עינינו אילו חכמים פקפקו על חז"ל בדבר ההשפעות הרוחניות.
הבאתי שם את הבן איש חי לגבי טמטום הלב בעבירות. ויש עוד (לא זוכר אם הובא שם) לגבי טמטום של מאכלות אסורות, האם זה דטרמיניסטי או שזו תוצאה של העבירה שבדבר (הפוסקים דנו סביב הגמרא בכתובות ס ובשו"ע לגבי יונק תינוק והולך מנכרית).
לגבי דברים שאסורים משום סכנה יש פוסקים שכתבו שהאידנא זה לא קיים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer