שטייניץ
יובל שטייניץ טוען שאם נגדיר ישות הכרחית, אז או שהיא קיימת בהכרח, או שהיא בהכרח לא קיימת.
הוא מוסיף ואומר שאם נכפור ונרצה להגיד שהיא לא קיימת, אזאי נצטרך להוכיח שהיא סתירתית, וממילא להודות שהיא בהכרח לא מתממשת.
מסקנה- קיים טיעון אונטולוגי לאי-קיום.
הביקורת שלי עליו היא שמושג סתירתי אינו הוכחה אונטולוגית לאי-קיום, זה פשוט מוכיח שלמושג אין פשר.
טיעון אונטולוגי לאי-קיום הוא למצוא מושג שבהגדרתו לא מתממש, למרות שהוא אינו סתירתי.
מעבר לביקורת זו, איני מוצא דרך לפרוך את הטיעון של שטייניץ. הרי הוא צודק, אם המושג לא סתירתי, הוא חייב להתממש.
איזו דרך יש לסתור את המסקנה שלי?
נ.ב. אני מתייחס לטיעון האונטולוגי בגרסה המודלית שלו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הניסוח של שטייניץ הוא שאלוהים לא יכול להיות קיים במקרה או נעדר במקרה, ולכן הוא בהכרח או קיים בהכרח או נעדר בהכרח, כדי להניח שאלוהים הוא נעדר בהכרח צריך למצוא סתירה לוגית במושגו, כך שיש כאן הוכחה בדרך השלילה שאלוהים קיים בהכרח, כל שאר האופציות הן בלתי אפשריות.
אך הטיעון הזה שגוי משני טעמים, א) יתכן שאלוהים נעדר בהכרח על אף שאין סתירה לוגית במושגו, כמו שהקיום ההכרחי הוא תכונה מטאפיזית כך גם תתכן ברמה התיאורטית שהוא נעדר בהכרח, (אמנם אין שום סיבה להניח הנחה מוזרה כזו שיש איזה שהוא מנגנון מטאפיזי שמונע ממושג האלוהים להתממש בלי שתהיה בו שום סתירה לוגית, אך זה כבר לא נובע מהראיה ברמה הלוגית), ב) וזאת הנקודה המשמעותית: אין שום מניעה לומר שאלוהים נעדר במקרה, הטיעון של שטייניץ הוא שאין שום דבר שימנע מאלוהים להיות קיים אלא אם כן יש במושגו סתירה, אך הטיעון הזה מניח שהראיה האונטולוגית תקפה ולא מוכיח שהיא תקפה, האפשרות השנייה היא שהעובדה שאלוהים אינו קיים אינה נובעת מטבעו של מושג האלוהים אלא פשוט מכך שבעולם הוא לא נמצא, הסיבות לכך שדברים קיימים או לא קיימים אינה נגזרת מהתוכן של מושגם אלא מהשאלה האם הם קיימים במציאות.
בלשון אחר אפשר לומר זאת כך: פלנטינגה טוען שכיון שאלוהים אפשרי – אז הוא קיים בעולם אפשרי אחד, וכיון שאלוהים הוא עצם מחויב המציאות – אז העובדה שהוא קיים בעולם אפשרי אחד אומרת שהוא קיים בכל העולמות, אך מדוע הטיעון הזה אינו נכון? – בגלל שאם אלוהים קיים בעולם אחד כעצם מחויב המציאות זה לא אומר שהוא צריך להיות קיים גם בעולמות אחרים, בעולם הזה הוא במקרה קיים כעצם מחויב המציאות ובעולמות אחרים הוא במקרה לא יהיה קיים, (שהרי מחויב המציאות זוהי תכונה מטאפיזית ולא הכרח לוגי), ההנחה שאפשר לשאול "מדוע עצם מחויב המציאות לא קיים" היא גופא הוויכוח, להוכיח דרכה שאלוהים קיים זוהי הנחת המבוקש, ההנחה של פלנטינגה היא שאי אפשר לומר שעצם מחויב המציאות לא קיים במקרה, כאשר הרעיון של עולמות אפשריים משמש רק כהמחשה לכך, אך עצם ההנחה הזו פשוט לא נכונה, בשביל שדבר לא יהיה קיים לא צריך שום דבר מעבר לכך שהוא פשוט לא יהיה, ממש לא צריך שזה יהיה בגלל סתירה לוגית כל שהיא במושגו.
אגב, מאחורי כל הפלפולים הפילוסופיים אודות הראיה האונטולוגית עומדת אינטואיציה בסיסית שיש בעולם משהו "מחויב", שהעולם הוא לא סתם אוסף של ברזלים ואבנים, יש בו ממד מחויב – הן מבחינה מטפיזית והן מבחינה אתית, אך הניסיון לנסח זאת בצורת הוכחה הוא בלתי אפשרי, אין אפשרות להוכיח למי שלא מבין באופן ישיר את העובדה שחייב להיות עוגן מחויב המציאות, מי שלא מבין את זה – לא ישתכנע מכך שאם אלוהים קיים הוא קיים בעולם עולם אפשרי.
זה סתם קשקוש, וכבר הסברתי למה. מיציתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer