שיטות בנוגע לבעיית הידיעה והבחירה

איני מכיר את שיטתו. ככלל, אני לא חושב שיש מקום לשיטות שונות בזה, כי יש רק שיטה אחת אפשרית בסוגיא זו. הסוקרים למיניהם שמונים את השיטות השונות בכל סוגיא עושים כאן טעות מהותית. ברור שאין טעם לסקור שיטות שלא אומרות מאומה או שאינן שונות מהאחרות או שאינן אמיתיות.
והנה, במקום בו יש אפשרות אחת בלבד כמו בנדון דידן (שהקב"ה לא יודע מראש דברים שבבחירה אלא במצבים שהוא נוטל את הבחירה), כל שיטה היא אחת משלוש הקטגוריות הללו: או שהיא זהה לזו, או שהיא לא אומרת כלום (לא מעט שיטות הן בגדר להטוטי מילים ריקים) או שהן שגויות-סתירתיות.
——————————————————————————————
שואל:
א. אז אם אני מבין נכון את עמדתו של הרב הוא סובר שאין ידיעה כאשר נמצאת הבחירה האפשרית?
ב. ומה לגבי זה שאינני יודע מה היא ידיעה משום ששכלנו מוגבל ואם כן אין כלל סתירה
——————————————————————————————
הרב:
א. אכן
ב. אין טעם לדבר על מה שאינך יודע. אי ידיעה לא פותרת סתירות.
——————————————————————————————
שואל:
בנוגע לשאלה ב מה זאת אומרת שאין טעם לדבר על דבר שאתה לא יודע אם תוכל להרחיב קצת את ההסבר מכיון שרוב היהדות נשענת על סברא זאת 
——————————————————————————————
הרב:
אני לא מכיר את היהדות שנשענת על סברא זאת, בפרט שאינה סברא כלל. איני מבין מה יש כאן להסביר. אתה כותב שאינך מבין משהו ועל סברא זו (שלא מדינים על מה מדברים) נשענת רוב היהדות?
אם אינך יודע מהי ידיעה אז אל תאמר מאומה על ידיעתו. לא שהוא  יודע ולא שאינו יודע. אתה מדבר על דברים שאינך יודע מהם, אז מה טעם לדבר? וכי אם אינך יודע משהו זה פותר סתירה?
אם הוא יודע מראש – אז יש סתירה. אם הוא לא יודע – אז אין סתירה. ואם אתה לא יודע מהי ידיעה אז אל תדבר על כך, לא לומר שהוא יודע ולא לומר שלא. ואז כמובן שאין סתירה.
——————————————————————————————
שואל:
א. אני יודע שהוא יודע מכיון שהתורה והמשנה אמרה בפירוש "הכל צפוי" אבל אני לא יודע איזה צפייה בדיוק ואני יודע שיש גם בחירה שכתוב "והרשות נתונה" 
ב. לשיטתך שאינו יודע הרי ידוע שידיעתו זו עצמותו ולכן אם הוא לא יודע אז יש העדר בעצמותו  
——————————————————————————————
הרב:
א. אנחנו חוזרים על עצמנו. אם אתה יודע, לא משנה מאיפה, אז הכל בסדר. אבל אם אתה לא יודע מה פירוש ידיעתו אז מה אתה לומד מהמשנה? אתה לא מבין אותה, אז מה יש לדון? יש משנה שאתה לא מבין, ומשם אתה מסיק מסקנות ואז נוצרת לך סתירה. כעת אתה "פותר" את הסתירה בכך שאנחנו לא  מבינים. אתה מבין איך זה נשמע?
אגב, לדעתי זה גם לא מה שכתוב שם במשנה. לדעתי הפשט הפשוט הוא שהכל צפוי (=נראה על ידו) חוץ ממה שלגביו הרשות נתונה (מעשינו שנובעים מבחירה).
 
ב. ידועים לך המון דברים ממקורות נעלמים שלי הם לא ידועים, ואתה מקשה מכוחם קושיות. אני לא יודע מה פירוש שידיעתו היא עצמותו, ואני גם לא יודע את זה שידיעתו היא עצמותו. ומעבר לכל זה, גם אם יש לזה מובן, עדיין אם הוא אינו יודע משהו זה לא היעדר בעצמות. עצמותו היא אוסף הידיעות שאותן ניתן לדעת והוא יודע. ידיעות אחרות לא קיימות כלל ולכן אין שום חוסר בעצמותו. אבל כל אלו פלפולים מיותרים על מושגים עמומים שיסודם בחשיבה ספקולטיבית. איני רואה טעם לעסוק בזה.