שינוי השיטה הדמוקרטית

תודה, אבל על זה גופא אני שואל.
הרב רושם במאמר שדמוקרטיה משמעותה ביטוי של רצון הרוב ולא ביטוי של מה נכון או אמת.
אבל הנחה זו עצמה היא לא ברורה- מדוע עלינו להסכים לכך שרצון הרוב (שייתכן ויישען על רוב של שוטים, לדוגמא) הוא מחייב?
מדוע שיקול "רצון הרוב" מתגבר על שיקול "מה שנכון"?
מה "קדוש" כל כך בדמוקרטיה, והאם סמכותה היא מהותית כמו של התלמוד?
למיטב זכרוני הרב מדבר על חשיבות היתר שנותנים למוקרטיה בשיח הפוסט מודרני השכיח

כי יש שיקול של "מה שנכון" בצד השני: נכון לעשות מה שרוב האנשים רוצים.

תגובה לג'וש

ממש לא ברור לי…
הטיעון של "רצון הרוב" הוא חסר כל הגיון בעיניי.
מדוע אני צריך לאמץ ערכים/ החלטות / עמדות רק בגלל שיש להן רוב בציבור?
אם נצא רגע ממגרש ההליך הדמוקרטי – האם העובדה שרוב האנשים בארץ אימצו להם אורח חיים חילוני מחייב אותי לנהוג כמוהם?
ברור שלא.
אם כך- למה בהליך בחירות שמשפיע בצורה דרמטית על היום יום שלנו אני חייב להתחשב בדעת הרוב? רק בגלל שיש הנחת יסוד חזקה כבטון שקובעת שדעת הרוב קובעת? מי קבע שההנחה לא ניתנת לערעור?

יש הרבה סיבות למה דמוקרטיה ועוד יותר דמוקרטיה יצוגית עדיפה:
– היא יותר גמישה
– היא מאפשרת שינויים בדרכי שלום.
– היא מצמצת מצבים של משחק סכום 0.
– היא דינמית
– היא יוצרת מצב של היזון חוזר בין השלטון לנשלטים אשר מכפיף את השלטון לנשלטים.
– היא מגדילה את הביטחון החברתי וכך מעודדת את החירות של הפרטים.
– הנציגים מאפשרים שליטה יעילה יותר על מוסדות שלטוניים שבלתי אפשרי לכלל הציבור.

שאר הטענות על הדמגוגיה וההפחדות פשוט אינן נכונות ושוכחות שמשטר עריץ גרוע הרבה יותר

יש לך הנחה מופרכת בקושייתך, שכן אתה מדבר על השאלה "למה שאתה תאמץ". אבל אתה באמת לא צריך לאמץ, כי לא אתה מקבל את ההחלטות. הציבור מקבל את ההחלטות ומאמץ. למה שהציבור יאמץ את מה שאתה עצמך חושב?
בשלמא, אם כל השוטים יסכימו שהם שוטים ויחליטו לתת לך את המנדט – ניחא. אבל אם לא – באיזו זכות אתה מכתיב להם את דעתך? לכל היותר עליך לפרוש מחבורתם, בבחינת נקיי הדעת בירושלים היו בודקים מי יושב עמם לסעודה.
אגב, כך גם בבי"ד (שעל זה הובא במקור המכתם על נקיי הדעת). דיין שלא מוכן להיות במיעוט מול שני עמיתיו (כי הוא חושב שהוא חכם גדול יותר) – אל יישב עמם (אלא אם יסכימו לקבל את מרותו).
ובקצרה, כפי שהסברתי, דעת הרוב לא קובעת עבורך. הרוב הוא הקריטריון לדעת מה הציבור רוצה. הציבור הוא שקובע את פעולותיו שלו עצמו. בדיוק כמו שאתה קובע את פעולותיך שלך ולא היית מקבל שמישהו אחר יקבע עבורך (אלא אם נתת לו רשות).
אני ממש לא רואה מה צריך כאן להסביר. זה פשוט כביעתא.

י"ד (רק כעת ראיתי את דבריך). תשובותיך נכנעות להנחת היסוד המופרכת של השאלה. הנחת היסוד כאילו מחפשים את הפתרון הכי טוב. בטור וגם בהודעתי הקודמת כאן הסברתי מדוע היא מופרכת.

לג'וש,
שלטון הרוב איננו מטרה אלא מציאות. מעטים המקרים שמיעוט מצליח להשתלט על הרוב וגם אז עם הרבה פשרות עם המיעוט.

לרב,
דמוקרטיה לא הייתה שיטת ממשל מובנית מאליה. עמדו כנגדה שיטות ממשל אחרות ולכן היה צריך להציג את הנימוקים לטובתה כנגד הצעות אחרות. הנימוק שנתת הוא נימוק משפטי המסביר את הנחות היסוד שעומדות בבבסיס השיטה אולם המשפט הוא נגזרת של עצם קיום המדינה ולכן הוא לא יכול להוות נימוק לצורת המשטר של המדינה.

זה לא נימוק משפטי אלא מוסרי. כמו שאדם אמור לקבוע את גורלו גם הציבור אמור לעשות זאת. השאלה היא כיצד קובעים מה הציבור רוצה, ובכך עסקתי בטור.

גם אצל משיח בן דוד הציבור אמור לקבוע את גורלו?
ומה המקום של נביא?

לא הבנתי איך הגיע לכאן משיח ונביא? אנחנו עוסקים בערכי הדמוקרטיה ולא בשיטת המשטר התורנית. ואגב, תשובתי היא שכן.