שלא עשני אישה
שלום הרב, רבות שואלים אותי לגבי הברכה שלא עשני אישה והשוביניזם שהברכה הזו מבטאת. למדתי כמובן בישיבה בצעירותי תשובות מאוד יפות ונחמדות לשאלות מסוג זה שכיום אני מבין שהתשובות רחוקות מלספק ובאמת קשה לי עם הברכה. אני לא מרגיש סיבה להודות על זה שלא נולדתי אישה. מה הרב חודה?
שלום נועם. ההסבר המקובל הוא שהאישה מצווה בפחות מצוות ולכן מברכים (מסיבה זו האיש קודם לאישה להצלה במסכת הוריות, כמו שכהן קודם לישראל. וזה פשוט בגלל כמות המצוות ולא בהכרח בגלל עדיפות מהותית). אולי יש ברקע גם זלזול במעמדה ושמחה על שלא עשוני כמותה, איני יודע. את זה אולי לא הייתי מקבל היום, אלא אם היינו עושים סימטריזציה שגם האישה תברך שלא עשאוה גבר (כך כל אחד שמח בחלקו ובתפקידו).
אם מחפשים סימטרזציה, אפשר גם בכיוון השני. נשאיר את ברכת "שעשני כרצונו" אצלן, ואנחנו הגברים נברך: "שלא עשני כרצונו".
אגב, כאן יש דבר מעניין בנושא:
Version=&dscnt=0&frbg=&scp.scps=scope%3A%28NNL%29&tab=default_tab&dstmp=1524590370508&srt=rank&mode=Basic&&dum=true&vl(freeText0)=שלא%20עשני%20אישה&vid=NLI
בס"ד כ"ה לעומר ע"ח
קשה להאמין שר' אברהם פריצול המציא נוסח ברכה חלופי מדעתו. יש להניח שהנוסח 'שעשני אשה ולא איש' בתפילת נשים הוא נוסח קדום במנהגי איטליה או פרובנס ורא"פ העתיק נוסח קיים.
בביאורו לספר קהלת (מהדורת ר' שמחה הלוי במברגר, ברלין תרח"ץ, מצוי בהיברובוקס) מתייחס רא"פ כמה פעמים לדברי קהלת על האשה. בעמ' לא כותב רא"פ נגד 'כת האישים שונאי הזיווג',ואומר: 'כי על כל פנים טובים השנים מן האחד… כי בהיות האחד עוזר את חברו בעסק העמל הצריך וההכרחי לו, אם באיש ואשתו או בשותף – השניים יהי להם שכר טוב בעמלם, וכן יהיה בשניים העמלים במושכלות'.
את דברי קהלת 'מוצא אני מר ממות את האשה', מפרש רא"פ כגינוי ל'רדיפת האיש החפץ והמשגל עמה ביותר'. ולעומת זאת 'התיר לראות חיים עם אשה אשר אהבת, רצה בזה להתנהג באופן ימשכו חיים ובריאות בחיבור המשגל… וזה בודאי הוא חלק האדם ועמלו שיעמול תחת השמש לעמוד בחיים עם אשתו ולהוליד בדומה. ועל דרך זה אמרו חז"ל: מי שנושא אשה לשמה זוכה לחיים, דכתיב ראה חיים עם אשה' (עמ' נח).
את דברי קהלת 'אשר בקשה נפשי ולא מצאתי, אדם אחד מאלה מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי', מפרש רא"פ (עמ' נ) כפליאה על המצב הקיים שבו נשים אינן מגיעות לשלימות שכלית, והרי 'גם היא מורכבת מחומר וצורה כמו האיש… ולמה האשה תרד פלאים משלימות השכל, כי דעתן קלות שאישה בכל אלה לא מצא, ר"ל בכל השלימויות אשר יעוטר בהן שכל איש לא מצא… ואיך תתהפך זרע קודש האישיי לנקבות קלות וחלושות, לרקחות ולטבחות ואופות ובבלי דעת מלין יכבירו?'
על זה משיב קהלת, לפירושו של רא"פ,: 'אשר עשה האלקים את האדם מצד מה שהוא אדם, ישר שלם במציאותו ולרדוף אחר המושכלות שהוא עיקר בריאתו' אך האדם ואשתו בלבלו את סדרי העדיפויות ו'בקשו חשבונות ומחשבות רבים, זכר ונקבה יחד, חשבונות לשון נקבות ורבים לשון זכרים, שלא כמשפט הלשון, הכל מעורבב ומבולבל יחד בהפך יושר כוונת היצירה האלקית להגביר את הצורה והשכל ולהכניע החומר והתאוות, וזה רמז לאדם הראשון שנברא ישר ואח"כ עם אשתו או עם תאוות חומרו ביקש חשבונות וחטא'.
דומני שכוונת דבריו, שמשנשתנו סדרי העדיפויות והתאווה החומרית היתה לעיקר ביחס לשכל, הוסללה האישה לחומריות, שהרי הגברים נהנו מיכולותיה להביא להם הנאה חומרית, וכךאיבדה האישה את השאיפה להתעלות שכלית. מסתבר מאד שרא"פ היה מצטרף לסקה אליה הגיע בדור הבא ר' שמואל ארקוולטי, שראוי לרבנים לתמוך ולעודד נשים שחשקה נפשן להתעלות בתורה.
על יצירתו התורנית והגותו של רא"פ, ראה במאמרו של אבי ז"ל, פרופ' דוד שמואל לוינגר, 'ליקוטים מספר "מגן אברהם" לאברהם פריצול' (הצפה לחכמת ישראל' יב [תרפ"ח], עמ' 294-297), ובמבואו של הר"ש במברגר ל'ביאור קהלת לאברהם פריצול' (ברלין תרח"ץ). שניהם מובאים בקישורים לערך 'פריצול, אברהם', בויקיפדיה.
בברכה, ש"צ לוינגר
בפיסקה 6, שורה 3:
… היה מצטרף למסקנה אליה הגיע בדור הבא…
דברי רבי שמואל ארקוולטי בספרו 'מעיין גנים' הזכירו האחרונים, ומהם מביאו הרב יצחק נסים במכתבו לרבנית פרחה ששון, בה הוא כותב בשנת תר"ץ: 'ואני העני כתבתי בנושא זה תשובה ארוכה, בראיות עצומות מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שהנשים שנדב ליבן לעסוק בתורה שבעל פה, חובה על חכמי דורן לחזק ידיהן ולאמץ זרועותיהן'. (לכלל ולפרט – הלכות קצובות, א, ירושלים תשע"ח, עמ' קנד).
הרב נסים כותב שם: 'בדעתי, בלי נדר, להדפיס תשובה זאת בהקדם… ואולי בורא עולם ייתן בלב נשים רבות שיעסקו בתורה, וישפיעו מאור תורתן על סביבתם ובפרט על בני ביתם…'.
התשובה הנזכרת אבדה, אך מקורות חשובים בנושא מביא הרב נסים בתשובתו לרב עקיבה טננבוים בשנת תשכ"א (לכלל ולפרט, א, עמ' קנח-קס9 ושם מזכיר הרב בין השאר את חוות הדעת ההלכתית של הרבנית מירקאדה ערוך מאלכסנדריה, שאליה משיב בכבוד רב רבה של אלכסנדריה, רבי אברהם ישראל. ניתוח היסטורי והלכתי של תשובת הרב נסים – במאמרה של ד"ר יעל לוין, 'תשובת הרב נסים בדבר נשים ותלמוד תורה', אקדמות יג, עמ' 33-56.
תולדותיו וכתביו של רבי שמואל ארקיוולטי כונסו ע"י דרור שוורץ, במאמרו 'רבי שמואל ארקיוולטי – תולדותיו וכתביו, שו"ת ואיגרות', אסופות ז (תשנ"ג), עמ' סט-קנו.
בברכה, ש"צ לוינגר
שאלה שלי הוא עד כמה מותר לשנות את נוסח התפילה?
לי אישית זה גורם לא להתפלל כי קשה לי להוציא מהפה משהו שאני לא יכולה להזדהות איתו. בגלל זה קצת מיותר מבחינתי לשאול אם מותר או לא כי אני או אשנה או לא אתפלל. וזה לא יעזור כל ההסברים שהאיש בעצם מברך כי הוא חייב ביותר מצוות והאישה על זה שהיא עשויה כרצון ה' ולכן לא חייבת במצוות. כי זה לא משנה מה הכוונה, מה שאני שומעת זה משהו אחר וכל פעם שאני אומרת את זה זה פוגע בי מחדש ואני מאמינה גם בהרבה נשים ונערות.
גם המשפט "שלא עשני גוי" מפריע לי. כי זה לא האופי שלי להיות אדם מתנשא. זה נורא להגיד יום יום משפט שנוגד לאופי שלי. והייתי הרבה יותר שמחה לברך "שעשתני ישראל".
אני באמת לא חושב שיש כאן מקום להיפגע. אבל אם זו הנחה שלך ואינך מעמידה אותה לדיון אז לא אדון בזה. ברור ששינוי עדיף על לא לברך בכלל. אבל למה את לא יכולה לברך "שעשני כרצונו"? למה זה פוגע?
שלא עשני גוי זה בעיניי בבירור בגלל חיוב המצוות, ואיני רואה בזה שום דבר פוגעני. זאת למרות שברור שיחס ההלכה לגוי הוא מפלה. אבל הברכה אינה משקפת את זה לדעתי.
אני חושב שהאופי לא אמור להיות כאן פרמטר. אם זה נוגד את ערכייך אז יש בעיה. אבל אם זה מקשה עלייך בגלל אופי, אז צריך להתגבר.
ושוב, במקרה הזה אין נוסח תקני שאפשר לברך אותו. שעשני ישראל הוא שינוי מטופס הברכה וזה בעייתי. כשגבר יברך "שעשני כרצונו" זה לא שינוי טופס ולכן זה קל יותר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer