שניים מקרא ואחד תרגום

העניין הוא דבקות בבורא יתברך + קיום הלכה. ואפשר בהחלט לקיים את שניהם בשמו"ת.

אם יש הנאה שכלית בלימוד תורה (שבדרך כלל קורה) זה בונוס.

בשבלי הלקט כתב שראוי להשלים שמו״ת ומשמע שאינו חיוב, וכן נקט המהרש״ם להלכה. (גם המגן אברהם בסי׳ רעד כתב שהלשון ״לעולם יסדר אדם שלחנו״ משמע שאינו חיוב)
אבל ברמב״ם ושולחן ערוך (ועוד ראשונים) כתוב ״חייב״. ויש לעיין אם מוכרח מזה שזה חיוב גמור או שהוא כעין ״חייב איניש לבסומי בפוריא״.