שתי שאלות מהמצוי הראשון

תודה על המענה המהיר!
במחילה אבל שוב לא הבנתי עד הסוף בייחס ל-2.
שם בחוץ יש משהו שלגבי הצבע ואולי גם השמע ההכרה שלנו תופסת אותו באופן סובייקטיבי פרשני. אבל מדוע זה כך גם בייחס לצורה? אם אמשש את השולחן כן תהיה זהות בין המידע שהמישוש יעלה בי לבין מה שהעין ראתה (צורה של שולחן). ואני מניח שתאמר שגם במישוש ההכרה מפרשת כפי שעושה בראייה. אבל כאן אני כבר נוגע בעצם עצמו בגופו ולא מדובר בהיבטים מופשטים שלו ששם ההכרה כן יכולה להיכנס ולחולל דברים… מה אני מפספס?

ועוד דבר? מי גילה לקאנט רז זה? מניין הגיע אליו?

דבריי אמורים לגבי כל החודים, כולל המישוש. גם המישוש לא תופס את הדבר כשלעצמו אלא יוצר תמונה שלו מתוך מגע עמו. וכך גם הראייה עוסק תבעצם עצמו. אני מתבונן בו, והתמונה שנוצרת אצלי היא ביטוי או ייצוג שלו.
התמונה ההכרתית שמקבלים מהמישוש מתלכדת עם התמונה שמקבלים מהראייה, כי ההכרה שלנו יוצרת מהם תמונה משותפת. התמונה הכללית הזאת היא הביטוי לצורתו של העצם כשלעצמה.
אצל קאנט זה הגיע אינטלקטואלית כדי ליישב את בעיית הסינתטי-אפריורי, אבל כיום אנחנו כבר יודעים זאת מדעית. אנחנו מכירים את צורת הפעולה של המוח והחושים. כך למשל אנחנו יודעים שהחלוקה לשבעה צבעים לא קשורה לעולם בשום צורה. פשוט צלנו במוח הספקטרום מחולק לשבעה חלקים (שבעה חיישנים). זה הכל. אצל יצור אחר שיגע בעצם באמצעות חוש שונה לגמרי (אין לו ראייה), תיווצר תמונה אחרת לגמרי. במקרה כזה אנחנו לא יותר צודקים ממנו וגם לא פחות. כל צופה יוצר ייצוג משלו של העצם כשלעצמו.

אגב, כל התיאור הזה של הצבעים והייצוגים הוא שלי ולא של קאנט. אני מתאר את משנתו של קאנט בשפה שלא הייתה מוכרת לו (אני נעזר בממצאי המדע). החלוקה בין הצבע הצהוב לגל שמחולל אותו לקוחה מראסל (בעיות הפילוסופיה).

העברת ההמשך משרשור אחר:
אתה כותב שלאובייקט שם בחוץ אין צורה. איך זה יכול להיות? אני מבין שהצורה שלו אולי לא בדיוק כמו הצורה שמצוירת בהכרתי. אבל אין צורה? מה זה אומר?

תשובתי:
בהחלט יש לו צורה גם בעצמותו, אבל הניסוח שלה במונחי צבע, קול, ריח, או מישוש, הוא רק בתוך ההכרה. יש משהו שונה בשולחן הירוק מהשולחן האדום, גם אם הם זהים בכל מלבד הצבע. המשהו הזה הוא הצורה של הדבר כשלעצמו. אצלנו בהכרה ההבדל הצורני הזה מקבל תמונה של צבע.