תגובתך לדברי המאירי בהקדמה
שקיום המצות עם היות כונת עושיהן לעבודת בוראם הוא ממה שיספיק להמון ולכלל העם, אלא שראוי ליחידים לבא עד תכלית מה שאפשר לשכל האנושי להשיגו… אע"פ שבמצותיך האמנתי וקיימתי התורה קיום תוריי, אני מבקש להודיעני טוב טעם ודעת בהן, לא להיותי מפקפק בעדות המעידים… ואיני תולה אמנותי (=אמונתי) בחקירת אלו הדברים עד שאם ימצא לי היקש עיוני שאאמין או שאכחיש בהמצא סותרו, שזה אמנם כפירה ויציאה מן הדת לגמרי… ששבח הידיעה מדרך המחקר כי היא הידיעה הנבחנת והאמתית… ובלבד כשכבר נתקעה אמונה ישרה בלבו מבלי שיוכלו מופתים כוזבים או הטעאות להטותו מני דרך… "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" כלומר עדות השם יתברך נאמנה ראוי להאמין בה באין חקירות ובדיקות, אבל אחר האמונה ראוי להתחכם בעניניה, ובזאת החקירה ישלמו שלמות תכליתי במצאם מצד העיון הדברים הבלתי מושגים למתנגדים.