תכנון תבוני או מטופש?

שלום. לא מזמן כתבת טור בהקשר להאסטרופיזקאי ניל דגראס טייסון ומעניין מה ההתייחסות שלך גם לדבריו פה (העתקתי מתוך הרצאה): "אני רוצה בזריזות לצאת בדברי תוכחה על תכנון טיפשי וזה יהיה מהיר. תראו את כל הדברים שרוצים להרוג אותנו, רוב מסלולי הפלנטות אינם יציבים, תהליך יצירת כוכבים הוא לחלוטין בלתי יעיל, רוב המקומות ביקום יהרגו חיים באופן מידי! אנשים אומרים 'כל הכוחות בטבע מכוונים בדיוק אל עבר החיים' תסתכלו על גודל היקום שבו אנחנו לא יכולים לחיות, אתם תמותו באופן מידי. זה לא מה שאני הייתי קורא לו 'גן עדן'. מסלולי גלקסיות שאנחנו מקיפים פעם בכמה מאות מיליוני שנה, אנחנו בסופו של דבר נתקרב מספיק לסופר נובה שתמחק את שכבת האוזון שלנו ותהרוג את כל החי על השטח. כלומר, כל מי שאין לו עור כהה בגלל שרמת הקרינה תגרום לך לסרטן. אנחנו במסלול התנגשות עם גלקסיית אנדרומדה, אבודה הספירלה שלנו, יפה ככל שתהיה וכמובן, אנחנו נמצאים ביקום שמתרחב לכיוון אחד, שייגמר תהום הנשייה כאשר הטמפרטורה של היקום הולכת ושואפת לאפס באופן אסימפטוטי. וזה רק היקום. בכדור הארץ – הרי געש, צונאמים הרגו, אתם יודעים, אני חושב שהמספר אפילו גבוה יותר עד 200 אלף איש, שיטפונות, טורנדו, שום דבר מזה אינו סימן לקיומו של מישהו נדיב אי שם. וה-90 אחוז שם צריך להיות 99 אחוז כפי שצוין קודם כלומר, 99 אחוז מכל החיים שהתקיימו אי פעם נכחדו. מערכת שמש כמו שלנו היא כמו מטווח: כוכבי שביט, אסטרואידים, תתכופפו! ותראו כמה זמן לקח 'לבנות' חיים רב תאיים. לא מתחילת זמנו של כדור הארץ החיים קרו מהר, אבל לא חיים רב תאיים, היינו צריכים את הכחוליות שיארכבו את כל החמצן להתחיל את ה'תקציב' של החמצן ואז יכול להיות לך סוג של דלק טילים לחיים הרב תאיים, אבל זה לקח 3.5 מליארד שנה אי אפשר לקרוא לזה תכנית יעילה (תבונית) במחשבה עלינו (בני האדם). ובבני האדם, זה הכי טרגי מכולם. אני אפילו לא כולל כאן את הביטוח הרצון החופשי בו בני אדם רוצים להרוג אחד את השני, אני מדבר על הטבע שהורג אותנו ללא עזרת בני האדם. לוקמיה אגרסיבית בילדים, המופיליה, כל זה, כל זה (רשימה…) ואנחנו… כל כך הרבה שבחים על העין האנושית אבל, מי שראה את הטווח המלא של הספקטרום האלקטרומגנטי יודע עד כמה אנחנו בעצם עיוורים וחלק מהעיוורון הזה אומר שאנחנו לא יכולים לראות אנחנו לא יכולים לזהות שדות מגנטיים, קרינה מייננת, ראדון, אנחנו שם כמו מטרות נייחות לקרינה מייננת. אנחנו צריכים לאכול כל הזמן, כי אנחנו בעלי דם חם. קרוקודיל אוכל תרנגולות אחת בחודש והכל בסדר, אז אנחנו תמיד מחפשים עוד אוכל. הגזים האלה בתחתית הרשימה? אתם לא יכולים להריח או לטעום אותם, אם אתם נושמים אותם, אתם מתים. אז… בקשר למומים מולדים, רוב… כל זה, התעללות, זיהומים ועוד דברים שקשורים לבני אדם וכאן – אין לנו שום מושג (באחוזים) ואתם יודעים, מומים מולדים הם טרגיים במיוחד למשפחות שסובלות מהם ואתה מסתכל על כל התמונות האלו של עוברים שהופלו ורובם נולדים מתים, אחרים נולדים עם הלב מחוץ לגוף וכך, זה הכל פשוט תכנון טיפשי. והבעיה היא שאתם מחפשים מה תבוני וכן, אפשר למצוא דברים שהם ממש יפים אתם יודעים, למשל השקע הכדורי של הכתף, הרבה דברים שאפשר להצביע עליהם, אבל אז אתה מפסיק להסתכל על הדברים שיאתגרו את ה'התגלות' הזאת וכך, אם למשל אני נתקל במפל קפוא והוא מהמם אותי ביופיו אני אפנה אז לסלע ליד ואנסה למצוא מרבה רגליים או איזה טריטון פסים קטלני ואז אשים הכל בהקשר ואבין, כמובן, שהיקום אינו כאן בשבילנו לאיזו מטרה יחידה מסוימת. הדוגמה האהובה עלי היא כמובן שאנחנו נושמים, אוכלים ושותים מאותו פתח בגופנו, מה שמבטיח שאחוז מסוים מאתנו ייחנקו למוות בכל שנה. דמיינו שיהיה לכם פתח נפרד לנשימה ולאכילה ודיבור זה יהיה ממש מגניב, לא? אני מתכוון, אתה יכול לשתות, לנשום ופשוט לדבר ואתה אף פעם לא תיחנק וזאת לא דרישה מוגזמת, דולפינים אוכלים ונושמים דרך פתחים נפרדים בגופם, ומדובר ביונק אז אני לא מבקש, אתם יודעים זה כאילו, סנטה קלאוס יכול להגשים משאלה כזאת וזה כמובן, המועדף עלי – מה קורה שם בין הרגליים שלנו? וודאי שמעתם את זה כבר, מתחם בידור שממוקם במרכז מערכת הביוב, אף מהנדס לא יעצב דבר כזה לעולם."