תקפות חוקי הלוגיקה והמוסר

לגבי הלוגיקה נראה לי אני יכול להסביר בפשטות. הלוגיקה (הבסיסית ביותר) בסך הכל אומרת שאם משהו הוא משהו הוא לא יכול להיות לא המשהו הזה, זה עניין הגדרתי. אם ההגדרה של חיה מסוימת היא "כלב" אותה חיה לא יכולה לענות להגדרה "לא כלב" או "חתול" כי זה פשוט סותר הגדרתי וכיוון שזו סתירה הגדרתית היא אינה תלויי במציאות ואינה צריכה הוכחה או שום דבר כזה כי זה פשוט הגדרתי

האם משמעות הדבר שא-לוהים מחויב למוסר?
ואם א-לוהים אומר לי משהו שאינו מוסרי (בהנחה שאינני חושב שא-לוהים הוא מוסרי ואם הוא אומר לי משהו זה כנראה מוסרי) האם ציווי א-לוהי בפני עצמו, גובר על לא תגנוב

השאלה הזאת עלתה כאן בימים האחרונים (לא יודע אם על ידיך). הסברתי שהתוקף של המוסר הוא מהצו האלוהי אבל תוכנו של המוסר קבוע ועומד ואינו בידיו. לכן השאלה היא מה פירוש שהוא מחויב? הוא בוחר לפעול מוסרית.
אם למוסר היה תוקף בלעדיו אז במצב כזה הייתי בקונפליקט, אבל אין לו. אבל אם הוא יאמר לי לעשות משהו לא מוסרי הוא לא האלוהים שאני מכיר (זו שאלה כמו מה היינו עושים בעולם שבו המשולש הוא עגול). סביר שבעולם כזה גם לא היו ניטעות בי האינטואיציות המוסריות ובוודאי שלא היה קיים התוקף שלהן.

למה אתה אומר שאם הוא יאמר לי לעשות משהו לא מוסרי הוא לא האלוהים שאני מכיר (זו שאלה כמו מה היינו עושים בעולם שבו המשולש הוא עגול?

למה הוא לא יכול להיות נגד המוסר? אמרת שההבחנה היא חיצונית אליו אבל הוא בחר שצריך לקיים אותה. אז הוא יכול לבחור גם לא מה הסתירה הלוגית כאן?

כי מבחינתי יש תוקף לחוקי המוסר, והתוקף הזה יונק מהרצון האלוהי שאעשה זאת. זה האלוהים שאני מכיר. אם אתה מציע אלוהים אחר, איני יודע לדון בו.