המצוי,הראוי,והתורני

שלום הרב, אשמח לשאול את כבודו שאלה ואשתדל לפרק אותה לגורמים בצורה ברורה כדי לעמוד על הנקודה.
ממה שהבנתי ,הרב טוען שאין לנו אלא הלכה .
שהפילוסופיה של היהדות אינה יהודית אלא חלק מהפילוסופיה הכללית .
שהמדרשים ובכלל טענות על המציאות ושל חז"ל אינן תורה .
יש לי כמה השגות והתחבטויות בנושא.
קודם כל "תורה" זה לשון הוראה ,ונראה שזה בא באמת לתת ציווי ולא מידע על המציאות..
לגביי המידע שיש בחומשי תורה הגם שזה מידע על העולם אני מניח שהרב מיכי לא יגיד שאין בזה לימוד תורה. נכון?
דבר שני , לגביי טענות על המציאות כמו שחז"ל באין להגיד , טענות שעניינן הוא מצד הרוח והפנימיות האונטולוגית של המציאות , שהן נכללות גם בפילוסופיה יחד עם מחשבת ישראל (שלשיטתו אינה קיימת אלא היא חלק זהה עם הפילוסופיה הכללית) שלמעשה כולן פשוט דנות על המציאות והכרת המציאות . כנ"ל גם הקבלה כנראה.
השאלה שלי היא שמי אמר שידע על פנימיות המציאות איננו בכלל תורה?
זה שאנו אומרים שהבורא ברא את העולם זה גם יד על פנימיות המציאות ועדיין נחשיב זאת כתורה.
אולי באמת הדעה היא כדעת הרמב"ם שכל התעסקות במטאפיזיקה שזה פנימיות המציאות – עניינה תורה?
ואם נגיד שהאדם סובר משהו וטוען ,סופסוף עצם ההתעסקות יש בה ברמה האינטואיטיבית כן מגע עם הפנימיות , כן יש אלמנטים שהם בוודאי נכונים גם אם המסקנות לא תמיד נכונות ,ובמה זה שונה מלימוד הלכה שגם מגיע למסקנה שגויה? גם אם זה ייחשב תורה (כמו הגמרא על רבי עקיבא).
אפשר לטעון שאין חי אינדקיציה ,והאינדיקציה שלי למה שאני אומר כאן היא ברובה בעצמה סברא אינטואיטיבית ,אבל כאמור אני רואה שניתן לבסס אותה על טענות תורניות כמו מעמד הר סיני ובריאת העולם שהן טענות על המציאות ולא של ציווי.
תודה
אור