הנצרות היא דת רציונאלית?

מבין לגמרי.
אז כהנחת עבודה אניח בצד את ההמרה של הדת שלנו בדת אחרת, וכל הקושיות הפילוסופיות שמתעוררות בעקבותיה.

לדעת הרב, תיאורטית, ניתן ליישב א-פריורית הגשמה של האל בבן אנוש? (מצד העקביות אני מתכוון, לא משנה כרגע אם זה אמיתי או לא).
זה לא שייך לקטגוריית הנמנעות?

בהחלט. זה לא שונה מנקודה אלוקית בכל יהודי או קוב"ה ישראל ואורייתא חד. מילים מילים שאפשר לתת להן פשרים שונים, רבים כרצונך. אין טעם לומר אותן ועוד פחות לעסוק בהן.

מדבריו של מיכי משתמע כאילו כל הדתות (והתרבויות? והאידיאולוגיות?) רציונאליות בדיוק באותה מידה או אופן. כי הכל עניין של "אמפתיה".
זוהי עמדה חלשה מאד בעיניי. אדרבה כשמיכי מתייחס לשאלה הקונקרטית של דניאל הוא מדגים בפועל לדעתי את הכשל המתודולוגי העומד ברקע:
הניסיון להעמיד את עיקרון ההגשמה בנצרות המתבטאת ב"בן האלוהים" מול הדוגמאות המקבילות ביהדות עושה השוואה לא נכונה. בנצרות ה"הגשמה" הזו תופסת מקום מרכזי יותר ומעוגנת בטקסט הבסיסי שלה. לעומת זאת הדוגמאות ל"הגשמה" שמיכי מביא הן צדדיות ועקיפות באופן יחסי, כלומר לא משמשות כעמוד התווך של היהדות. אפשר כמובן לחלוק גם על הקביעה האחרונה אבל קשה לי לראות איך ניתן לקעקע אותה.
אין בדברים האלה כדי לקבוע איזו דת "רציונאלית" יותר (למרות שלי יש עמדה משלי בעניין), אלא רק להצביע על צורת הדיון ההגיונית יותר. לדעתי.