מנהג ודת יהודית

מהר״י מברונא בשו״ת סימן לד כותב: מעשה בראובן שהלך בגילוי הראש בפני עשרה ובא א' מן התלמידים וראה ומיחה בו ולא אשגח עליה ונדה התלמי' לראובן: והשבתי דנדוייו נדוי, אע"ג דאמרינן בפ"ק דקדושין (ח א) לא אמרן אלא רב כהנא דגברא רבא הוה, פרש"י דלא אזיל בגילוי הראש, אבל כ"ע לא אלמא דאין קפידא, וכן בפ' כל כתבי (קיח ב) תיתי לי דלא מסגי ד' אמות בגילוי הראש, ה"מ לדידהו דבארץ ישראל הוו והוו מסגי הכי אנן דדיירינן בין האומות ואינהו אזילי בגילוי הראש וחשיב כחוקות הגוים ולא מינכר ביניהון אלא בכיסוי הראש חשוב השתא כעובר על דת יהודית, וכדאמר' בכתובות (עב א) יוצאה בגילוי הראש חשוב כעובר על דת, ואשכחן חלוקי יהדות בשינוי בגדים אפילו במנעלים וסנדלים בפ' הכונם (נט ב) ובשעת השמ' אפי' ערקת' דמסאנ' אסור (סנהדרין עד ב), וכיון דמיחא ביה ולא אשגח עליה חשוב כאפיקורוס ונדוהו לשם שמים אפי' הרב צריך לנהוג בו נדוי נר' במ"ק נאם ישראל מברונא:

ואגב זה אמינא דוקא הליכ', אבל ישיבה בגילוי הראש ליכא קפידא, שכן דרך לישב להקל מעליו, וכן משמע דלא איזל בגילוי הראש, ולא אמר דלא ישב. וכן משמע תיתי לי דלא מסגי' די אמות משמע אבל ד' אמות לא, וכ"ש בישיבה, אמנם הכל לפי ענין הישיבה ההיא:

כוונתך ל"דת יהודית" במובן הזה. אז מה השאלה? האם מעבר על מנהג נכנס לגדר נזה?
בציטוט שהבאת יש לדון. או שאכן מנהג נחשב חלק מדת יהודית, או שזה רק מפני שמיחו בו ולא הקשיב ואז הוא בגדר אפיקורוס ורק בגלל זה נחשב כעובר על דת יהודית.
איני חושב שיש בעניין זה ראיה ברורה, אבל הסברה ועצם המונח "דת יהודית" מורים שבמקרים מובהקים גם מנהג יכול להיכנס לגדר זה. מי שהוציא עצמו מן הכלל.