מתנה עמש"כ בתורה בממונות‎

תודה רבה!

אם זה מעניין אותך [בינתיים ראית שכתבת על זה כמה דברים בסוף השורש ה 14] ראה סמ"ע בחו"מ ס"ו סק"צ. מה שאני למדתי מדבריו הוא שבאמת לולי התורה לא היו משפטי השומרים כי התורה לא מניחה את עקרון ההסכם שיש לכבד. לכן הסכמי ביטוח מהסוג של אם תהיה פשיעה אני ישלם זוקקים קניין.

בשומרים יש חידוש של התורה שהתחייבות השומר לשמור גורמת לו לחיוב תשלום. והיכולת להתנות עמש"כ בתורה איננה היכולת לעשות חוזה אחר – זה טריביאלי – אלא היכולת "לסובב" כביכול את צו ה' כך שגם ההסכמה הפרטית של השומר חינם להיות כשואל מתבססת על אותו צו, ולכן גם במקרה זה אין צורך לעשות קניין.

התחלתי לחשוב על אותו הסבר גם לגבי ירושות, היינו שבלי התורה אין ירושה כי איך אדם יכול להקנות לאחר מותו. והתורה חידשה את האפשרות הזו אלא ששם היא אסרה על האדם להתנות ולהיפך הכריחה אותו (לדעת הרמב"ן זה מצות ל"ת של לא יוכל לבכר).

בברכה, נדב

לא הבנתי את הטענה. מה פירוש "לסובב את צו התורה"? לו יצויר שהייתה כאן מצווה, האם מי שעושה חוזה שמירה משלו מקיים בכך מצוות שומרים? זה נשמע מופרך.
הצצתי, ואני לא רואה מה מצאת בסמ"ע. השאלה היא רק אם החוזה המחודש דורש קניין או לא. לא ראיתי שם משהו עקרוני לגבי התנייה עמש"כ בתורה. אגב, גם בשומרים יש שלב שניתן להתייחס אליו כקניין (הנחת החפץ אצלו). זה לא אומר שאין בהלכה עיקרון לכבד הסכמים אלא שרק הסכמים שנעשים בקניין יש לכבד.
ומה שבשומרים לא צריך קניין כשמתנים זה אולי מפני שיש כבר קניין על חוזה השמירה הרגיל שעיצבה התורה, ואתה רק רוצה לשנות אותו ולא להחיל חוזה אחר. אבל היכא שאין בכלל חוזה ואתה רוצה להחילו – שם דרוש מעשה קניין.

לגבי ירושה זו שאלה אחרת, כי באמת לא רואים זאת כחוזה. אדם לא יכול לעשות חוזה על מה שיהיה אחרי מותו. זה לא נראה לי קשור לדיון הכללי על התניה עמש"כ בתורה.

תודה על התשובה.

אם אי אפשר להתנות על מה שיהיה אחר מותו, מא המשמעות של האיסור "לא יוכל לבכר את בן האהובה"?

מקופיא אני רואה שתי אפשרויות:
1. אין כאן איסור אלא רק קביעה שזה לא יכול לעבוד.
מצאנו בהלכה כמה איסורים שרק קובעים שמשהו לא ייתכן (ולא אוסרים לעשותו). למ"ד אי עביד לא מהני זו מהות האיסורים בתורה בכלל. ובהפקרת פירות ושדות בשביעית, אם זה פוקע ממילא מה האיסור לא לעשות זאת? וכן בשמיטת כספים? וכעין זה בבכור בהמה יש מצווה להקדישו אף שהוא קדוש מרחם.
2. יש כאן איסור כי אפשר להתנות על דיני ירושה. בדיני ירושה יש דין מיוחד שאדם יכול להתנות על ירושות כל עוד הוא מעביר ליורש חוקי. הוא לא יכול להעביר ירושה למי שאינו בין יורשיו. ראה יד רמה ב"ב קל אות ו, ורמב"ם נחלות פ"ו ה"ב. זהו דינו של רבי יוחנן בן ברוקא. אמנם יש סתירות לזה ברמב"ם (ראה למשל מאירי ב"ב קכו ע"א).

כעת ראיתי מאמר של הרב רבינוביץ שעוסק ממש בזה:
http://ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/411.pdf