סמכות

לגבי סמכות – החידוש של הכסף משנה שסמכות של התלמוד זה מיסוד הקבלה של העם מלמטה. מהיכן המקור לכך? כלומר, היכן מצינו שקיבלה מלמטה יוצרת סמכות פורמלית מחייבת?

ראה בבית ישי שם

אין לי את הספר. אודה לרב, במידה ויכול לכתוב לי את תוקף הדבר. כעת חשבתי שאולי הוא סברא פשוטה. כלומר, כמו שכל קבוצה קולקטיבית יכולה להישבע על משהו, ולחייב את הבאים אחריה. אלא שלפי זה, סברא הרי דאוראיתא. וקשה אם כן על שיטת הרמב"ן ש'ועישת כל ראש יורוך' זה רק פרשנות ולא יצירה. ויש להאריך.

שלחתי לך במייל. ברור שזו הסברא. לא הבנתי מה קשה על הרמב"ן.

כוונתי לומר שאילו זו הסברא, וסברא דאורייתא, הרי שהיסוד של 'פסיקת חכמים' זה אמנם לא מהפסוק, אך זו סברא שעומדת במקום של דאורייתא. ואם-כן, מה הוא שואל על הרמב"ם (הסובר ש'ועשית כל אשר יורוך' זה הן יצירה והן פרשנות), שלדבריו ספק דרבנן לקולא והרי צריך להיות לחומרא. השאלה גם לשיטתו!

בשביל להקשות את זה לא היית צריך להגיע לקבלת הרבים. בכל איסור דרבנן יש סבראא, שאילולי כן לא היו גוזרים. אז למה אין להם דין של דאורייתא?
יש לחלק בכמה אופנים: א. יש רמות שונות של סברא (חזקה וחלשה), ולא כל סברא היא דאורייתא. ב. יש לחלק בין סברא פרשנית וסברא שיוצרת דין חדש (הארכתי בזה במאמרי על הסברות, קחנו משם). ג. יש הבדל בין סברא לגופו של עניין לבין סברא על סמכות. סמכות חכמים לתקן ולגזור היא אכן מדאורייתא אבל זה לא אומר שתוכן הדרשה או הגזירה הוא מדאורייתא. הארכתי בזה במאמרי לשורש הראשון (בספר ישלח שורשיו שישנו כאן באתר), ובשער הראשון בספרי רוח המשפט.

תודה רבה על כל המקורות. אעי' בכל זה

[רק אגיד שבנוגע ל-א' נדמה לי שהסברא של יצירת דינים של חכמים, היא סברא חזקה. כך שהחילוק לא ממש מועיל]

נכון. נכתב רק להשלמת התמונה.