על רציונליות

לדעתי יש שם כמה שגיאות בניתוח. טלו למשל את המקרה של ההעדפה של חצי חפיסת שוקולד כעת על פני חפיסה בעוד שבוע, ולעומת זאת אי העדפה של חצי חפיסה בעוד שנה על פני חפיסה בעוד שנה ושבוע. כאן המיידיות נותנת לאדם ערך ששווה לו. מה לא רציונלי בזה? זה כמו לקנות כרטיס פיס במחיר שתוחלת הרווח שלו שלילית (נניח לשלם עליו 20 ש"ח, כשהסיכוי להרוויח מיליון ש"ח הוא 1 ל100,000). האם זה לא רציונלי? זה בהחלט יכול להיות רציונלי, אם האדם משלם (וזה כנראה המצב) על הריגוש והסיכוי/התקווה להיות מיליונר. מדוע לשלם על זה זה לא רציונלי, ולשלם על קרקס זה כן רציונלי? אדם משלם על מצב נפשי שהוא רוצה להיות בו, הנאה או תקווה. זו פונקציית התועלת שלו. הראייה של זה כצעד לא רציונלי נובעת מזיהוי של פונקציית התועלת עם תוחלת הרווח. זיהוי ממש לא הכרחי. אדם שמשלם יותר או שהוא טיפש או שמבחינתו הרווח הוא לא רק התוחלת הכספית אלא גם התקווה, וכנ"ל. אם נחזור לשוקולד, אדם שרוצה לאכול כעת שוקולד יש לו הנאה מיידית ועל זה הוא מוכן לשלם בוויתור על חצי חפיסה. המיידיות היא חלק מהתועלת (ההנאה) וזה שווה לו את ההפסד ברווח. לעומת זאת בעוד שנה אין מיידיות כי הוא בין כה וכה מחכה, ושם הוא מעדיף את החפיסה שלימה.
הוא הדין לגבי סמ"ס בנהיגה או לא להתעמל או לאכול יותר מדיי. כל אלו שיקולי תועלת מורכבים יותר  מאשר בריאות או חיים נטו. לפי השיקול שלו לא כדאי לנהוג גם בלי סמ"ס כי זה מסוכן. אדם בכל זאת נוהג מדי פעם כי הוא מעדיף חיים נורמליים ונוחים על פני אי סיכון של החיים.
סוף דבר, כמו במקרים רבים הניתוחים הללו מאד בעייתיים כי הם מניחים הנחות לא נכונות על השיקולים של אנשים. באופן עקרוני מאד קשה להראות שאנשים אינם רציונליים כי תמיד תוכל לטעון הבדלים לא אובייקטיביים (נפשיים ולא חומריים-כספיים) גם שווים להם ונכנסים לפונקציית התועלת שלהם. נכו ןשיש תמיד אפשרות לומר שהאדם לא מעדיף את הנאת הרגע והוא סתם לא רציונלי, אבל קשה להוכיח זאת. אפילו אם תשאל אותו בפירוש מה הוא מעדיף, והוא יאמר שאת הכסף או החיים או השוקולד המלא זה עדיין לא אומר שהוא לא רציונלי. ייתכן שהוא מעדיף את זה רק אם מציבים לו את הדבר מול העיניים. אחרת הוא מדחיק וזו הנאתו. על כך הוא משלם או מפסיד. אבל זה כמובן כבר יותר מרחיק לכת.
ר' משה פיינשטיין כתב פעם בתשובה שאם אדם נוהג באופן עקבי לשיטתו הוא שפוי (אין לו דין שוטה). כך אם אדם חושב שהוא נפוליאון, ובהתאם לכך חובש כובע מתאים ונותן פקודות – הוא רציונלי והגיוני, למרות שקוראים לו משה זוכמיר והוא לא מקורסיקה. איני בטוח שאני מסכים לדבריו (ליתר דיוק – אני לא מסכים), אבל צורת החשיבה שלו מניחה את מה שכתבתי כאן: רציונליות היא רק באופן ההיסק. הנחות היסוד של ההיסק הן אישיות וקשה לשפוט אותן במונחים שדל רציונלי או לא רציונלי.