שתיית קפה במקום לא כשר

מדוע סבור כבוד הרב שאין בעיה להשתמש בכלים לא טבולים ששייכים ליהודי?
(לכאורה אף לדעת הראשונים דסברי' דמותר בשימוש גם קודם טבילה, כתבו האחרונים [ע' ביאור הלכה סי' שכ"ג ס"ז] דמדרבנן מיהא אסור.)

כי לגבי מסעדה כתבו הפוסקים להקל מתרי טעמי: הכלים לא נקנו לאכילה אלא לעשיית רווח (שיקול מפוקפק בעיניי). החובה לטבול היא על בעל הכלים,ולכן גם איסור האכילה שהוא קנס הוטל על מי שחובתו לטבול. מהטעם השני יש פוסקים שמקילים אפילו לאורח בבית פרטי.

השיקול הראשון מחודש גם בעיני (ולכן שאלתי).
השיקול השני מחודש עוד יותר (למרות שזכור לי שכ"כ הב"ח, אולי הרב זוכר מ"מ יותר מדויק) , ולא מבעיה אליבא דהרמב"ם (כך הבינו אותו כמה פוסקים) דהטבילה היא מעין היתר לשימוש בו, אך גם אליבא דשאר פוסקים, הפשטות היא שהוא מעין איסור דרבנן ולא קנס.
עוד שיקול שראיתי להתיר (בשם הגרש"ז אוירבך) דחיוב הטבילה הוא מעין חיוב מצוות ציצית לדעת המרדכי ולכן אם הוא אנוס אין מניעה שישתה מהכלי בלי לטובלו (והגרש"ז מגדיר כן לגבי כל המצוות דרבנן). אך מלבד מה שהגדרת האונס כאן צ"ת, גם עצם הטענה הזאת מחודשת.
ומכיון דאליבא דכמה ראשונים חיוב הטבילה הוא דאורייתא האין ראוי להחמיר בזה?
(בתור עולה חדש, זו הייתה חומרה חדשה שלא היה שייך בחו"ל כיון שיותר קל לשתות בבית קפה בבעלות גוי)

אגב, רק עכשיו שמתי לב שגם לשואל השאלה המקורית קוראים ישי, אז סליחה על הבלבול 🙂

הרב כתב: "לגבי כוס קפה, כדאי לבדוק אם לא נשטפת ביחד עם כלים בשריים."
האם שטיפה ביחד עם כלים בשריים מטריפה את הכלי?
הרי גם אם שוטפים את הכלים במים חמימים זה בכלל לא מגיע לרמת חום שמעבירה טעמים, ובנוסף לכך גם משתמשים בסבון כלים שפוגם את הטעם של שאריות המאכלים?

אכן תלוי בפרטי השטיפה ובחומר ממנו עשויים הכלים. כתבתי כללית.

ישי השני, לא יודע מה ההבדל בין איסור דרבנן לקנס. אם כוונתך לנפ"מ שהבאתי (האם זה מוטל על הבעלים או לא) אז כתבתי את דעתי. הניסוח של ציצית כוטנתך כנראה ח'מתיר', אבל לגבי ציצית זה בפשטות לא נכון, ואכ"מ.

לא הובנתי נכון כי השתדלתי לקצר.
יש נידון בראשונים אם כלים שלא הוטבלו מותרים בשימוש. חוץ מזה יש נידון לדעת אלה שאוסרים בשימוש (כך נראה בדעת הרמב"ם)אם הטבילה היא מתיר או מצווה (ונפק"מ לענין מתקן מנא ע' שאג"א ס' נ"ו ).
האחרונים (כבר ציינתי לביאור הלכה) כתבו שגם לדעת הראשונים שהתירו, עדיין הכלי אסור בשימוש מדרבנן.
וגם בזה ניתן לחקור כנ"ל, אך אין בכל זה נפק"מ לעניינינו שהרי לפי"ז לא משנה למי שייכים הכלים.
הרב פירש פירוש מחודש באיסור הזה והוא שזה רק מעין קנס ולכן הוא חל רק על מי שהכלים שייכים לו, ועל זה הערתי שזה נוגד את פשטות הבנת האחרונים, ומהיכ"ת להניח שחכמים קנסו ולא להניח שהוא מעין המקבילה שלו בדאורייתא?
מלבד זה הבאתי עוד טעם להתיר בשם הגרש"ז והוא דאיסורי דרבנן דומים לדין ציצת שנקרעה בשבת אליבא דהמרדכי (לא שציצית הם מתיר לארבע כנפות, אלא שהאיסור נובע מהמצווה) ולכן אם אינו יכול לטבול (כגון דאינו שלו) יכול להשתמש, וגם על זה הערתי כנ"ל.
אגב, האם כבוד הרב מסכים אם ההבנה שלי בדברי המרדכי?

*עם (בשורה שלפני האחרונה)

לסקירה ומקורות ראה למשל כאן:
https://www.yeshiva.org.il/midrash/7172

מתקן מנא לא בהכרח אומר שיש איסור על אחרים. גם תיקון מנא עבור אדם אחד הוא איסור. לדוגמה, הפרשת תרומה היא איסור גם לשיטות שלכהנים מותר הטבל (ראה באתוון דאורייתא שחקר אם איסור טבל הוא מפאת התרומה המעורבת בו, והביא בזה מחלוקת רש"י ותוס' ושאר ראשונים).

אם הבנתי נכון, מה שכתבת שהאיסור נובע מהמצווה, אינו אלא ניסוח מפותל לביטול עשה. כוונתך לטעון שאכילה בכלים לא טבולים יש בה ביטול עשה של טבילה? זה מקביל לתפיסת הקנס (אם כי לא זהה לה כמובן). אם מדובר באיסור דרבנן (וכך מקובל לדעתי), אז ברור שזה לא ביטול עשה, וסביר מאד שזה קנס.
ובהיתר המרדכי יש לפלפל טובא, ואכ"מ. מקופיא, משם דווקא נראה שזה קנס ולא ביטול עשה.

אני לא רוצה להלעות את הרב, רק אבאר את דברי ואחזור לשאלה למעשה.
לגבי מתקן מנא התכוונתי שהשאג"א דן אם יש בטבילת כלים בשבת משום מתקן מנא וע"ז אמרתי שנפק"מ אם זה מתיר או מצווה (וכבר כתבו כן האחרונים ואין לזה הכרח כמובן).
לגבי טענת הגרש"ז זה בערך מה שהתכוונתי (), אך עיקר מה שרציתי זה לברר אם כת"ר אוחז כן להלכה למרות דברי רוב האחרונים שלא נראה כן מדבריהם, ולדעתי זה גם פשטות דברי הראשונים (למעט הרמב"ם) .
(אביא כאן רק את לשון הפר"מ: "גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בכלי בלי טבילה")
האם הרב סובר כן גם בכל איסורי דרבנן שבאו על מצוות עשה?
בדברי המרדכי לא הבנתי, הרי שם באמת מדובר בביטול עשה דאורייתא של מצוות ציצית וע"ז דן המרדכי מה בדיוק גדר העשה ומה שייך קנס? (אגב, השאג"א בסימן ל"ב טוען לסתירה בדעת הר"י בעניין זה ואכ"מ)
תודה רבה על המענה המפורט.

הבנתי את השאג"א (אני מכיר אותו), ומה שכתבתי לגביו בעינו עומד.
אני חושב כך גם להלכה, ולו רק מפני שזו ההתנהגות הסבירה בימינו.
לא בדקתי. כל איסור צריך להיבחן לגופו. יש גם הבדל בין לאו הבא מכלל עשה לבין עשה רגיל כמובן.
המרדכי כותב שמותר ללבוש ציצית שנקרעה בשבת כשאין דרך לקיים את המצווה. אם זה רק גדר של ביטול עשה, איני רואה סברא להתיר במצב כזה. לכן דווקא סביר יותר לראות בדעת האוסרים קנס שכנגד זה טוען המרדכי שבמצב כזה לא קנסו. אבל אינו כעת לפניי.

אה חשבתי שאתה בה לסתור את דבריי (בנוגע לשאג"א).
בנוגע למרדכי, בסוגיה שם לא נראה כן לדעתי אך אני רוצה להישאר בכלל "שואל כענין" (ע' רע"ב באבות פ"ה מ"ז) ולכן לא אפרט (-;
קשה לי קצת עם הכנסת שיקולי סבירות (חיצוניים, לא פנימיים מתוך הסוגיה) בהלכה, אבל בזה כבר ממש חרגתי מהעניין.
תודה