על זרמים וכתות ביהדות: מה להר המור ולחב”ד? (טור 19)

בס”ד

הרב שך הגדיר פעם את חב”ד, ובצדק, ככת הכי קרובה ליהדות. אנשים תפסו את האמירה הזאת כהלצה צינית על חשבון מתנגדיו, אבל דומני שהוא התכוין לגמרי ברצינות. על אף הרתיעה המובנת מאליה מאמירות כאלה, באמת יש לחב”ד כמה וכמה מאפיינים של כת. בטור זה אני רוצה להסביר מדוע לדעתי גם הר המור ובנותיה (מה שקרוי “ישיבות הקו”) הן סוג של כת. גם דבריי כאן לא נאמרים בציניות או כדי להתבדח על חשבונו של מישהו. אני מבקש מהקורא לעבור בקפידה על רשימת המאפיינים שיובאו להלן ולגבש לפיהם את התרשמותו בסוגיא זו בעצמו. דומני שעד עתה טרם עמדו על טיבה הכיתתי של התופעה הזאת, ובזאת חשיבותם של הדברים שייאמרו כאן.

חמש סיבות טובות לדון בזה

אמירות מהסוג הזה נתפסות כמגונות מחמש סיבות עיקריות. ראשית, נראה שיש כאן “מכה תחת לחגורה”. במקום להתווכח עניינית עם תפיסות וטיעונים נתפסים להגדרות (כת או לא כת). שנית, הרצון המובן לאחדות ולכבוד הדדי מחזק מאד את התחושה הזאת. ושלישית, בשתי התופעות הללו, הן חב”ד והן ישיבות הקו, יש מאפיינים לא מעטים ולא מבוטלים שראויים להערכה רבה מאד. מדובר באנשים שמוסרים את נפשם על תורה ועל הקשר לעם ישראל, כל אחד לפי דרכו ותפיסתו, ולכן אין פלא שיש רתיעה מסיווג שלהם ככתות. ורביעית, הם נתפסים ככאלה שהולכים בדרך של כולנו אבל עושים זאת ביתר רצינות ועד הסוף. בלי פשרות כמקובל במחוזותינו. ולכן הגדרתם ככת בעצם הופכת את כל היהדות המאמינה לכת, גם אם היא לא אוהבת לראות את עצמה ככזו. אני מניח שבאמת אנשים שמסתכלים על היהדות מבחוץ יכולים לסווג את כולנו ככאלה. וחמישית ואחרונה, יש כאן לשון הרע על ציבור יקר וחשוב של תלמידי חכמים ותלמידיהם שמוסרים את נפשם על תורה וערכיה.

חמשת הסיבות הללו הן בדיוק שגרמו לי להחליט בכל זאת להרים את הכפפה ולנסות להגדיר את התופעה ולעמוד על טיבה. ברצוני לנסות ולאפיין כאן את התופעה הכיתתית בצורה יותר מדויקת. אחד המאפיינים הכיתתיים הוא חוסר היכולת להתווכח, כלומר להעלות טיעונים ולדון עניינית בהנחות היסוד. אלו לא עומדות למבחן של חשיבה ביקורתית, ולכן האופציה הזאת לא ממש קיימת במקרים כאלה. יתר על כן, האפיון שאציע יראה מדוע זו לא מכה מתחת לחגורה אלא טענה עניינית לגמרי. אני באמת חושב שמדובר בכת. באשר לרצון לאחדות אין לי כזה. אני מנסה לדון ולשמור על קשר עם כאלה שמעוניינים בזה כלפיי. כאן תחושתי היא שאין הדדיות. יש דרישה לכבוד בלי היחס ההדדי המתבקש. בנוסף, אני אנסה להראות מדוע המאפיינים החיוביים שבהחלט קיימים שם, גם הם תוצאה של האופי הכיתתי של התופעות הללו. בתוך דבריי אנסה להצביע בקצרה מדוע האופי הכיתתי אינו תוצאה הכרחית של אמונה ומחוייבות דתית באשר הן. ולבסוף, דומני שבתום הקריאה תוכלו להבין מדוע אין כאן סתם לשון הרע. זה לכל הפחות לשון הרע לתועלת, ואולי גם בגדר אמירת דבר שידוע כבר ברבים (אמנם לפעמים בלי שהם שמים לב לכך).

הערות מקדימות

ראשית, אין לי היכרות עמוקה עם תופעת הר המור וה”קו”. היא לא נראית לי חשובה במיוחד ולכן לא עסקתי בה. לכן יש לראות בדבריי כאן התרשמויות כלליות שאמורות לעורר אנשים למחשבה. גם צדה השני של המשוואה, התופעה הכיתתית, אינה בתחום התמחותי. גם בה לא עסקתי ולכן איני חש מומחה לעניין. ובכל זאת, אני מרגיש שיש בדברים אלו טעם, ואדרבה יבואו המומחים לדבר ויעמידו אותי על טעויותיי, או לחלופין יבססו וינסחו אותם בצורה יותר מדוייקת.

אני חוזר ואומר שדבריי ממש לא נכתבים בציניות או באירוניה. אני באמת חושב שמדובר בכת, ומבקש מהקוראים לעקוב אחרי התיאורים שבכאן ולגבש עמדה לא משוחדת רק בסוף.

על התופעה הכיתתית

אני מתרשם שבעבר הכתות פרחו בעיקר בתקופות של משבר ומצוקה, רדיפות, מגיפות ועוני. לעומת זאת, כיום הן פורחות גם בגלל משבר השפע וחוסר הפשר, ובעצם עקב המבוכה הפוסטמודרנית. בתרבות הפוסטמודרנית יש תחושת ואקום וחוסר פשר. תחושת סתמיות שנוצרת דווקא בגלל שאין מצוקות. נוצר צורך למרוד נגד השפע והבורגנות העצלה והשבעה (והלא אידיאליסטית). אם כל אחד והאמת שלו ואם כבר שחטנו את כל הפרות הקדושות, מה טעם בחיים האלה?! תחושות של חוסר תוחלת ושיממון מביאות אנשים למעשים קיצוניים, לא פחות מאשר מצבי מצוקה אובייקטיביים (עוני ורדיפות). דומני שאחוז ההתאבדויות והדיכאונות יכול גם הוא להעיד על כך.

כמו במצבי המצוקה הקלסיים כך גם במצב הפוסטמודרני, התחושות הללו מעודדות את כניסתם של כל מיני שרלטנים כריזמטיים שמנצלים את תמימותם של אנשים וסוחפים אותם אחריהם על לא עוול בכפם. זה קורה במישור הפילוסופי עם אוסף ההבלים והנונסנס שמכונה משום מה “הגות פוסטמודרנית”, וזה קורה גם במובן הרוחני-אידיאולוגי, כשהגויות ואנשים בעייתיים תופסים מעמד לא מובן בחלקים נרחבים של הציבור.

צריך להבין שהאווירה הכיתתית נותנת לאדם תחושת שייכות לקבוצה, משמעות לחייו ולמעשיו, תחושת קירבה לאדם גדול (לפעמים כזה שמייצג משהו עוד יותר גדול), דברים שכל כך חסרים בתרבות שבתוכה אנחנו חיים. כך כל מיני באבות שקצת קשה לי להבין מה אנשים מוצאים בהם פורחים (כלכלית, רוחנית ומעמדית) ומקבלים משמעות לא מובנת והשפעה על חייהם של אחרים. הניו אייג’ ופריחת הרעיונות ההזויים שמתלווה אליו היא מאפיין מובהק של התרבות והאווירה הזאת. אבל להבנתי, גם תופעת הר המור, שמתנגדת ולכאורה גם מנוגדת מאד לכל אלו, היא חלק מהתמונה הזאת. כדי להסביר את הדברים עליי להיכנס להגדרה שיטתית יותר של התופעה הכיתתית בכלל.

מהי כת?

מה מאפיין כתות כאלה? מחיפוש מהיר שעשיתי לא מצאתי עבודה של ממש על נושא הכתות, שכן קשה מאד לאפיין אותן (במיוחד מה יחסן לתופעת הדת בכלל. ראה על כך בהמשך). כל מאפיין כזה יכול להופיע גם במקומות אחרים, גם כאלה שאינם כיתתיים, אבל כמו כל תופעה מורכבת גם כאן ניתן לדבר על מכלול של מאפיינים שאם מתקבץ חלק ניכר מביניהם ניתן לראות בתופעה הנדונה כת.

במקום להתמקד בתיאור של התופעות הכיתתיות באופן כללי ורק אחר כך לעבור למקרה שלנו (“הקו”), אני אעשה את התיאור עצמו כבר בקונטקסט שמעניין אותי כאן. אני מקווה שייסלח לי חוסר הזהירות המתודולוגי.

  1. מנהיג. בדרך כלל לכתות כאלה יש מנהיג דומיננטי. רצוי מאד שתהיה לו קירבה אינטימית לכוחות קוסמיים (או לקב”ה), ואולי אפילו התאחדות כלשהי עמם. אין לערער על סמכותו ומנהיגותו. יש לו יכולות בלתי נתפסות להגיע לאמת המוחלטת והיחידה, וכל דבריו כאילו יצאו מפי הגבורה. כל הפיסיקה החדשה והמדע המודרני בעצם טמונים בדבריו, ואם משהו מבחוץ סותר אותם, כי אז ברור ש”החוץ” טועה, מטעה ומבולבל. יש לחוש כלפיו רחמים, לא בהכרח שנאה, ולקרבו בעבותות של אהבה לאמת המוחלטת.

  2. פונדמנטליזם. לחברי הכת צריך להיות (ובדרך כלל יש) אמון מוחלט בעקרונות. אין להעמיד אותם למבחן כלשהו (אמפירי או אחר). מי שאיבד את האמון הזה ומעמיד את הדברים למבחן ביקורתי בעצם פוטנציאלית כבר אינו חבר בכת. הוא זוכה ליחס של כופר בעיקר. במקרים רבים כל זה בהחלט יכול לבוא עטוף בשיח של מוכנות לשאלות ולביקורת, וחשיבות החשיבה העצמאית והפתיחות. השדר שאוסר כפירה בעיקר הוא במקרים רבים עקיף ולא מילולי.

  3. סגירות. הכת אוסרת היפתחות לרעיונות אחרים וצורות חשיבה אחרות. בפרט סוגי מדיה שונים שעלולים לחשוף את המאמין לטיעונים מנוגדים. רצוי לא להיות מחוברים לאינטרנט, לא לקרוא עיתונים חיצוניים, ואפילו לא ספרים וחיבורים של אנשים שאינם מאנ”ש. וגם אם כן – יש לעשות זאת בפיקוח של מנהיגים ומורים רוחניים שיודעים להתמודד עם חומרים מסוכנים כגון אלה. חשוב להבין שהסכנה העיקרית באינטרנט אינה הפורנוגרפיה והאלימות. יש כיום סינונים שמטפלים בזה בצורה סבירה. אבל החרדים והחרד”לים לא מתירים גם אינטרנט מסונן, וזאת מפני שעיקר הסכנה היא בפריצת חומות הכת והיפתחות לטיעונים ולהצגות אחרות של העובדות. זה הרבה יותר חמור מבחינתם מהפורנוגרפיה והאלימות. הדבר עלול לנפץ את תמונת העולם השלימה והקוהרנטית שמוצגת בפני המאמינים בתוך הבועה.

  4. פגישות ודיון עם בעלי עמדות אחרות אסורות בתכלית (ראה את המקרה שיובא בסוף הטור). יש לסנן את אלה שאנחנו דנים איתם (רק אלו ששימשו ת”ח אמיתיים, כלומר את המנהיג שלנו שהוריד תורה מסיני בעצמו). פגישות נעשות כהרצאות של אנ”ש לאחרים שטרם נחשפו לאור האורות של האמת הכיתתית. לעולם לא פאנל או דיון בגובה עיניים. אפילו המנהיגים בדרך כלל לא ייפגשו עם “חוצנים”, שכן יש בזה משום מתן לגיטימציה למשהו שם בחוץ. הפגישות יתבססו על דרישות מוקדמות שבאות לוודא את עליונותה של הכת ושלא יהיה בהן ח”ו ערעור על ההגמוניה שלה.

  5. החיבורים של מנהיגי הכת מכילים הסברים כוללים ומקיפים לכל תופעות החיים, ובעצם מייתרים את העיסוק בהן לגופן. כל תופעה מוגשת למאמין הכיתתי כשהיא כבר עטופה בהסבר הרלוונטי שמכניס אותה למסגרת האידיאולוגית והתיאורטית.

  6. החיים של חברי הכת הם בקבוצות שמורכבות בעיקר מהם וממי שמוכן להסתפח אליהם ולקבל על עצמו את מנהיגותם (גם אם לא לגמרי את כל תורתם). חייבת להיות הכרה בעליונותה של הכת ומנהיגיה, אחרת זה לא גר תושב ואין לתת לו להתיישב בקרבנו. הקבוצה מעניקה לכל פרט שבה חמימות ועוטפת אותו בעזרה שמסייעת לו להתמודד עם האתגרים. תופעת “השלוחים” וקבוצות הלוויין תידון להלן.

  7. כך נוצרת תחושה כאילו חיי הכת הם בועה שלימה שנותנת מענה לכל. אין צורך בשום דבר אחר, חיצוני לנו, אלא כרקחות וטבחות. מנהיגי הדור ונשיאיו כולם הם אנשי הכת או שלוחיהם שמונחים על ידם. התמונה של המאמין הכיתתי היא כאילו העולם שסביבו הוא העולם הרחב עצמו ואין בלתו. לכן תשמעו שם אמירות כמו “הרי כל גדולי הדור אמרו כך וכך (כלומר אמרו כדבריי)”, כשבעצם מדובר בטיעונים אזוטריים למדיי של אנשים שלא ממש שייכים לליגה הרלוונטית.

  8. תירוצים. מה עושים כשבכל זאת פוגשים משהו לא מתאים, תופעה חברתית היסטורית או רוחנית, או סתם טיעון טוב? ראשית, פונים בשאלה למורי הדרך שיתנו הנחייה כיצד להתייחס אליה. בדברי ההסבר שמתקבלים מהם עולים תירוצים מפולפלים כמיטב המסורת הדיאלקטית. כל תופעה או אדם שלא מתאימים לעקרונות שמותווים בתורתה של הכת מקבלים מייד הסבר מעמיק למה זה בכל זאת מתאים לעקרונות ולצפוי על פיהם. אגב, יש הדגמות מרתקות לכך בספרות הקומוניסטית. כאן באוריינט, ניתן היה לראות זאת היטב בספרים שיצאו לחושך בספריית פועלים במאבק. אצלי יש ספר של טיפוס בשם אומיילניצקי שמסביר איך כל הפיסיקה החדשה טמונה בתורתו של לנין מאור העולם, ומה שלא נמצא שם הוא פיסיקה קפיטליסטית מגוחכת (שבטח נכתבה במימון הקרן החדשה והאיחוד האירופי).

  9. העקרונות אמורים להישאב ממקור מיסטי עליון, ואין שום חיוב שיהיו קשורים לשכל הישר ולמציאות. להיפך, ככל שהם מנותקים כך ברור שמקורם הוא עליון והוא נשאב על ידי כריזמה רוחנית ממוקדת. אחרת זה עלול להיתפס כתוצאה של היצר המכונה שכל ישר ואחת דינו להידחות.

  10. שפה אזוטרית. מערכת המושגים ואוסף עקרונות היסוד מנוסחים באופן ייחודי להם, נשמעים כאילו הגיעו מפי הגבורה. מובאים להם המון “אישושים אמפיריים” שלא עומדים בשום מבחן ביקורתי, אלא במבט שטחי. חלקם מבוססים על עובדות לא רלוונטיות, חלק אחר על עובדות משובשות ומעוותות, וכשמוצגות העובדות לאשורן ממקורות אחרים מייד מובהר שמדובר על הצגה מעוותת ומגמתית של העובדות על ידי גורמים אינטרסנטיים (הנצרות העולמית והאיחוד האירופי בתיווך הקרן החדשה ומשרד החינוך ושלום עכשיו).

  11. יש לעשות שימוש בשפה אזוטרית המיוחדת לכת בניסוחים רוחניים עליונים (רצוי עם הרבה ניצוצות ואור). השפה הזאת היא בדרך כלל פומפוזית ומגלומנית (הישיבה המרכזית העולמית, התורה הגואלת, יסוד כסא ה’ בעולם וכדומה). רצוי שהשפה האזוטרית הזאת תהיה מובנת רק לחברי הכת. במקרים אלו הם יכולים לתקשר ביניהם במשפטי רמיזה, כמו “אה, טוב, את זה כבר אמר הרב טאו בספר ו’ פרק כ’ כשדיבר על מזימות הדמונים הניצוציים שואפי ההכחדה העילאית לכנסת ישראל מקליפת עמלק והואקום הקדוש מהאיחוד האירופי”. או “טוב, זה כבר רמוז אצל מרן הרב זצ”ל ב”אורות” שדיבר על חביבותה של כנסת ישראל והודה המופתי העליון והנשגב” וכן הלאה).

  12. השפה הזאת מוצגת כדיסציפלינה. לכן אין להשתמש במונחים נמוכים כמו “מחשבת ישראל”, ולא חרדיים כמו “השקפה” (קו”ף בחולם פ”א בסגול). במסגרת התורה הגואלת אנחנו לומדים “אמונה”, יען כי הכל בכל מכל כל קשור לאמונה.

  13. האמונה היא שורש הכל וממנה יוצא הכל, ולכן גם גדולי הדור לא חייבים להיות כאלה שהוכיחו יכולת למדנית והלכתית, אלא די לנו בגדולי הדור באמונה. הלמדנים כפופים לבעלי ההבנה האמונית החובקת כל. יתר על כן, ההיחשפות של צעירי הצאן לסודות האמונה נעשית אט אט. קודם ממלאים כרסם בש”ס ופוסקים (דבר קטן הוויות אביי ורבא) ואז מגיעים לדבר הגדול (מעשה בראשית ומרכבה, כלומר אמונת עיתנו). אין לחשוף את התלמידים לכל כתבי הרב זצ”ל שרק יודעי חן מבינים אותם לאשורם. יש לעשות זאת לאט לאט ומתוך הכנה ואינדוקטרינציה מעמיקה (יש סדר למשנה), יען כי יש לא מעט שמוציאים אותם למחוזות זרים ומעוותים ר”ל. לא במעשה בראשית בשניים ולא במרכבה ביחיד.

  14. כחלק מגיבוש תחושת השייכות ופיתוח הכפיפות המלאה ל”נכון” הקולקטיבי, השיחדש האורווליאני (new speak) הזה דורש להשתמש בלשון קולקטיבית, כגון: “אנחנו מאמינים שכך וכך”. “מקובלנו מרבותינו (שצפו הכל ברוח קודשם והתשובות לכל השאלות נמצאות בכתביהם בדילוגי אותיות) שכך וכך”. וכן השואלים את המנהיגות צריכים לנקוט בלשונות הבאות: “האם עלינו לעשות/לחשוב כך וכך?”, “מה משימתנו לעת הזאת?”, וכמובן: “מה היה חושב מרן הרב זצ”ל על מצב כזה וכזה?”.

  15. כתבי הקודש של הכת רוכבים במקרים רבים על מסורת קדומה יותר. כמו המורמונים שמתבססים על נצרות ואז בוחרים להם נביא שהוא הממשיך היחיד של המסורת הנוצרית. כך בכתות יהודיות בוחרים באופן סלקטיבי מתוך הקורפוס התורני הרחב ומתמקדים בכתבי מרן הרב _ זצ”ל (מלא את החסר) שקיבל תורה ישירות ממשה בסיני (למהדרין: ישירות מהקב”ה), וכמובן האמונים על פרשנות דבריו הם רק מפרשיו הבלעדיים, הלוא הם המנהיג ואנ”ש שמשמשים כשופרו של המנהיג הכריזמטי. כל האחרים טועים ומטעים בפרשנויותיהם המעוותות והמגמתיות לכתבי הרב (ולמציאות). נתלים בשיפולי גלימתו ששייכת רק לנו. בעצם פשוט גזלנים.

  16. ההתייחסות למנהיג ובוודאי לבעל הכתבים הקאנוניים היא רק בצורה כללית ואנונימית, מרן הרב זצ”ל. בשום אופן אין להוסיף את שמו המפורש ולומר הרב קוק, שלא לדבר על הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכן יש בזה בדל רמז כאילו יש עוד איזה מרן אחר במעמדו שאפשר היה להתבלבל ביניהם.

  17. האמת האחת והיחידה מצויה כולה בכתבי ומנהיגי הכת כמובן. אמנם מרן הרב כבר עמד על כך שיש טוב ואמת בכל דבר, חשוב להבין שזו אמירה תיאורטית שמתאימה רק לגדולי גדולים (זו תורת הצדיק החסידי של הר המור. ראה בסעיף הבא). לכן בפועל יש לדחות כל מה שבחוץ, ולכל היותר מדובר בתופעה שתוסבר כחלק מחמורו של משיח שמקדם את מטרות העולם. אלו יושגו כמובן אך ורק על ידי פעולתם של בני האור, כלומר אנשי הכת.

  18. הדרך לנטרל מסרים מחתרתיים שמצויים לרוב בכתבי הרב זצ”ל היא להסביר שהוא לא התכוין למה שכתוב אלא למשהו אחר, או שדבריו לא מיועדים ליישום בעולם הזה ועל ידי אנשים פשוטים כמונו. דבריו הם ראייה עליונה שעלינו ללמוד אותה מפאת קדושתה וקישורה לכנסת ישראל ולשכינתא קדישתא, אבל אל לנו ליישם את הדברים בפועל במציאות שלנו, ובוודאי לא על דעת עצמנו בלבד ח”ו. זוהי תורת הצדיק החסידית של הר המור. יש תורה לצדיקים ותורה לשאר העם שבשדות.

  19. גירסה קצת שונה של תורת הצדיק אומרת שכעת אנחנו נוהגים כך וכך בגלל נסיבות מקומיות, וכשאלו יחלפו נחזור לנהוג כפי שצריך (כהוראות מרן הרב זצ”ל). אין צורך לומר שהנסיבות הללו לעולם לא חולפות, וזו רק צורה מנומסת לומר שאנחנו סוטים מהאידיאולוגיה הרשמית של כתבי הקודש הכיתתיים בגלל הוראת ראשי הכת העכשוויים וראייתם החודרת את המציאות. כך ניתן לראות כאן[1] (ראה בסוף, לגבי מדיניות ההסתגרות. כאילו שבימי הרב קוק המציאות בחוץ היתה פחות מאיימת מאשר בימינו).[2]

  20. חשיבותה של רצינות. כל פרט בעולם, ובוודאי בחיי הכת, הוא הרה גורל ומשמעות. יש להסביר כיצד הוא משתלב במהלך הכללי (אל הגאולה), ולמה הוא היה צפוי מראש בכתבי הקודש של רבני הכת. קשה למצוא קצת חוש הומור וציניות בריאה ביחסה של הכת למציאות. חרדת הקודש שמלווה את הניתוחים האוויליים היא מהותית ליחס הכיתתי.

  21. ההתנהלות של הכת וחבריה היא מאד אידיאולוגית. כל צעד שלהם מוכרע על ידי שיקול דעת מעמיק ושיפוט מדוקדק האם הוא נכון או לא נכון מבחינה אידיאולוגית. אין סתם פעילות בעלמא. אם אתה הולך ללמוד כימיה או מינהל חינוכי, או קונה עוגת קצפת בקונדיטוריה, זה מחייב התייעצות עם מורי הדרך ובירור לאן זה יביא אותך ואת העולם כולו. כל צעד כזה חייב להישקל לפי התיאוריה ועקרונותיה, ובעיקר על ידי אלו שאמונים על כך כמובן. אין צורך לומר שכל סטייה קטנה מעידה על כשל עמוק שעלול להביא לתוצאות הרות אסון שרק מנהיגי הכת מסוגלים לראות את אחריתו (מי ישורנה).

  22. הכת מתנהלת באופן מאד פורמלי לפי העקרונות. השכל הישר הוא מילה גסה ויצר הרע. כידוע, דעת תורה היפך דעת בעלי בתים. זרם החיים האינטואיטיבי הוא ערך חשוב שלומדים עליו בכתבי הרב זצ”ל כמובן, אבל אין ליישם אותו בחיים אלא למי שכבר הגיע לנירוונה (כלומר נעשה מואר). הווה אומר – רק המנהיג עצמו ואין בלתו.

  23. למעלה כבר עמדתי על כך שהתופעה הכיתתית פורחת בעידן הפוסטמודרני. אחד ממאפייניו הוא הסתכלות מזימתית, שהיא כמובן הסתכלות “מעמיקה”. מישהו שטוען טענה בעצם מתכוין לכבוש עוד עמדת כוח. לעולם מסתכלים על המניעים העמוקים והלא מודעים ולא על הטיעון עצמו. איתו אין בכלל טעם להתמודד. בעולם הפוסטמודרני אין עימותים בין השקפות מנוגדות אלא רק נרטיבים ופעולה של כוחות אינטרסנטיים. כך גם חברי הכת ומשנתה, כחלק מהתופעה הפוסטמודרנית, נוהגים להסתכל על המציאות במבט “מעמיק”. הם מתעלמים ממה שקורה באמת, והעובדות כהווייתן לא ממש מעניינות אותם. הצגת העובדות בתקשורת ובציבור (כמו אחוז ההומוסקסואלים בציבור, או תקציב משרד החינוך ומי מכוין אותו) היא לעולם פרי מזימות ומניפולציות של כוחות האופל. מבחינת ההסתכלות הכיתתית העובדות הן מה שצריך להיות לפי התיאוריה ולא מה שהן באמת. כך יוצא שנשיא מדינת ישראל שהורשע באונס הוא בעצם אדם נרדף בגלל תפקידו הרם והנישא (זה שיושב על כסא ה’ בעולם ומייצג בכך מעצם הגדרתו את כוחות האור). לכן עלינו לחזק את ידיו במשא הקודש ולצאת להגנתו נגד כוחות האופל שרודפים אותו. ובכלל, השלטון הישראלי (=הכוונה למובן הקוקניקי, “איש הישראלי”,לא ישראלי במובן של אזרח מדינת ישראל כמובן) הוא ייצוג של שם ה’ בעולם והחמור שאמון על הבאת המשיח והגאולה. זה שאף אחד מהם לא מודע לזה ולא חושב כך – לא ממשמשנה. אנחנו בהתבוננות ה”מעמיקה” רואים זאת טוב מהם. בהסתכלות הזאת החלוצים שייבשו ביצות פעלו מתוך מחוייבות לצור ישראל וגואלו וכפעולה לקירוב הגאולה, ולא ח”ו כחלק מאביב העמים וזה שנמאסה עליהם הגלות. כך גם חיילי צה”ל מוסרים את הנפש על רעיונות רוחניים ועל עם ישראל (=התווך שדרכו פועלת הכת לקיים את העולם), ולא ח”ו בגלל הרצון הטבעי להתגונן בפני איומים וההבנה שאם לא יהיה צבא לא נחיה כאן. לכן גם השיח סביב הצבא חייב להיות דתי ורוחני (הרבנות הצבאית) ולא ח”ו חילוני אזרחי (חיל חינוך). כשמישהו מחזיר את הדברים למקומם הטבעי (כלומר לחיל החינוך) תהיה התקוממות רבתי על רדיפה דתית ואפלייה ועל כוחות האופל שהשתלטו על הצבא (צבא ה’). כך הדברים שמפרסם קצין לחייליו ערב הקרב עוסקים במשימה הרוחנית הגדולה ובמזימות של אויבינו להכחיד את שם ה’. לא מדובר כאן על מלחמה על טריטוריה אלא רעיונות וגאולה, תפקידנו הרוחני בעולם. יעויין ב”אורות המלחמה” (איזה שם מזעזע) למרן הרב זצ”ל.

  24. כחלק מהמבט ה”מעמיק” הם רואים בכל מה שקורה בעולם האמיתי צללים של המציאות ה”אמיתית” באמת, כלומר פעולתם של דמונים נסתרים וכוחות אופל (אנטי מוגלגיים) שמניעים את כל המציאות למטרותיהם האפלות (האיחוד האירופי. הקרן החדשה. השמאל העולמי. מועצת זקני האנטישמיות שמתכנסת בוותיקן כל ערב רק כדי להכות בנו שוב ושוב. הם לא עוסקים בכלום חוץ מאיתנו כמובן, שהרי מטרתם היא הרס שלנו ודרכנו הרס היקום שעומד עלינו ולמעננו בלבד).

  25. ככל שהמציאות פחות מתאימה לתיאוריה (לא מוצאים דמון שמסביר אותה) כך יינתנו יותר שיעורים שמסבירים למה בעצם הכל מתאים. התיאוריה תתפתח ותהפוך מורכבת יותר ויותר, והקשר בינה לבין המציאות יילך וייחלש. השיעורים יינתנו גם בקהילות הלוויין שחשופות יותר לסכנת הספיקות באמונה הבלתי מעורערת במשנת הכת. רבני הכת ייצאו ויסבירו לקהל הרחב את משמעות כל מה שקורה סביבנו במבט “אמוני”.

  26. רק מנהיגי הכת ואולי קצת גם חבריה יכולים לראות את כל עולמות האופל הללו ולהבין את פעולתם. האחרים כולם עיוורים לתופעות הללו. אבל בעצם הן ברורות לגמרי לעיני הבדולח של בעלי האמונה וההשקפה הנכונה, אלו שניחנו בדעת תורה הטהורה, גדולי הדור באמונה (שלא ברור מה יכולתם הלמדנית, אם כי יש סיפורים מסמרי שיער על גדלותם ושליטתם בכל מכמני התורה כמובן) ואמונים על “התורה הגואלת”.

  27. מגלומניה. מול כל האיומים הללו עומדים לבדם אך ורק בני האור (חברי הכת, שנרדפים על ידי כל השאר) שעליהם עומד העולם. הם נושאים על גבם את משא היקום, והלה ברוב רשעותו לא מועיל בטובו להכיר בזה ולהכיר להם תודה על כך, או למצער להכיר במנהיגותם הבלתי מעורערת.

  28. חברי הכת עוסקים בעיקר באפוקליפסות וגאולה. הפנים שלהם לעתיד ולמופשט הרוחני תוך התעלמות מההווה ומהקונקרטי והריאלי. כמו שהקונקרטי הוא רק חמורו של הדמוני המטפיזי, כך ההווה אינו אלא אמצעי להביא את העתיד. פרוזדור לאור העליון שעתיד להגיע אם נעשה את המוטל עלינו. אם כי גם על הפרוזדור יש להתבונן במבט של חסד ורחמים. בסך הכל, לא כולם זכו ליאור באור החיים, אבל ללא ספק זה יגיע. אז כולם ייווכחו שצדקנו (אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה).

  29. כעת אנחנו מגיעים למבנה ואופן הפעולה הכיתתי. כפי שכבר הסברתי, חברי הכת ומנהיגיה אחוזים פחד נורא ממה שקורה בחוץ (עולם המוגלגים). אין להיפגש ולשוחח עם אף אחד שלא עובר סינון מתאים. הבלבול האידיאולוגי הזה עלול לשבש את כל מהלך הגאולה ולהביא עלינו את פרשי האפוקליפסה. אנשים בעלי תפיסות אחרות אפילו לא יוזכרו בשמם (למשל פרופ’ ל. הנורא, הלוא הוא האיש שאין להזכיר את שמו). אבל כדי לממש את מטרות הכת יש צורך בשלוחים שיביאו את הבשורה הגדולה של התורה הגואלת החוצה (יפוצו מעיינותיך חוצה) וישפיעו על החוץ. לכן אין מנוס מיציאה מבוקרת לרשות הרבים.

  30. גם מי שכן יוצא לחושך הנורא בחוץ עושה זאת רק דרך רציף 9 ושלושה רבעים. כלומר יציאה כזאת דורשת הכנה ואינדוקטרינציה מדוקדקת תוך לימוד משנתם של המנהיגים שמסבירים לו מראש מה הוא יפגוש ומה משמעותו של כל דבר כזה ב”מהלך הכללי”, פן ייפגע (הוא עוד עלול לראות במשה קצב סתם אנס, ובמדינת ישראל סתם יישות מדינית שהוקמה כחלק מאביב העמים רחמנא ליצלן).

  31. יציאה כזאת מחייבת היררכיה ואינדוקטרינציה לגבי כל מה שבחוץ, תוך שמירת קשר רציף עם הליבה הרוחנית (המרכז העולמי של התורה הגואלת) וקביעת עיתים להגות בתורתה (הלוא היא אמונת עיתנו). כך נוצרות קבוצות הלוויין שמכונות בפי העם הזרוע הצבאית של הר המור (המכינות) ופעילי השטח (העמותות, רבני המכינות, הקצינים, שהם “השלוחים” כמו בחב”ד) וכולם פועלים כמובן סביבו ומכוחו של הגרעין המרכזי העולמי שעליו עומד העולם כולו. קבוצות הלוויין מורכבת מחיילים ומפקדים רוחניים (=פוליטרוקים שמביאים את דבר המנהיג, שמש העמים). אלו אמורים לינוק כל העת מהמנהיגות אינדוקטרינציה שתחזק אותם בדרכם למען יפיצו את אור הגאולה בציבור הרחב.

  32. העמותות שמנהלות את המאבקים האידיאולוגיים של הכת (ע”ע ליב”ה) שמאוכלסות בד”כ באלה שנמאס להם ללמוד ומהוות חלק מהזרוע הצבאית ופעילי השטח, מנווטות ומנוהלות על ידי המנהיגות יודעת הכל. עיקר תפקידן הוא לארגן הרצאות ולהפיץ פרסומים של חברי הליבה והגרעין המנהיגותי הקשה אל העם, שבהם יישפך אור נגוהות על כל מה שקורה סביבנו במבט האמיתי (ראה בראיון שמוזכר בסעיף 19). כך הציבור הרחב יבין את אור האורות של האמת ויידע להבין את מה שסביבו במבט רוחני עליון (=יבחין בדמונים שגורמים ל”חקיקה האנטי דתית” בהשפעת האיחוד האירופי והקרן החדשה). יש לזה עוד יתרון לא מבוטל, שהרי כך גם הפריפריה האינטלקטואלית והרוחנית של הכת יכולה להרגיש שיש לה תרומה וחשיבות בקידום מטרות הכת.

  33. לא ייפלא שמי מהלוויינים המורד במנהיגות של הליבה הרוחנית של הכת יזכה לחרמות ונידויים ויוקע מיידית אל מחוץ למחנה לנגד השמש עד שישוב בתשובה שלימה, יקוד חמש פעמים, יילך לקנוסה, יקבל על עצמו ללמוד את לאמונת עיתנו ת’ כרכים בעל פה, ויכיר ויקבל על עצמו שוב את מנהיגותו הבלתי מעורערת של המנהיג הכיתתי (עיין ערך ישיבת שבי חברון והרב חננאל אתרוג).

  34. במשנת הכת יש בדרך כלל שלילה מוחלטת של החוץ, ולפחות דרישה לשמירת “טהרת המחנה” כלומר לא לערבב את החוץ עם הפנים (קוסמים עם מוגלגים). הערבוב בין קדושה לחולין ובוודאי לטומאה הוא האיסור החמור ביותר, והוא מסוג השיבושים שיביאו עלינו את האפוקליפסה. אסור להכניס שום דבר מבחוץ ללימוד התורה הטהור והמושלם (שקיים רק אצלנו, וקצת אצל החרדים) שלא זקוק לשום תוספת וסיוע מבחוץ ר”ל. כל השאר הוא מזימות שניתן ללמוד עליהן (או בעצם ללמוד על שלילתן) אך ורק מתוך כתבי רבותינו שמלווים את הדברים בביאורים שמעמידים את הדברים על מתכונתם האמיתית. שהרי רק הם יכולים להבין אותם לאשורם ולהסביר את הסכנה שבהם.

  35. גם אם עוסקים במשהו בחוץ, זה רק לפרנסה ולצרכים משלימים שונים. למדעים יש אולי ערך (כל עוד אין חריגה מהקו ולא עוסקים ברעיונות), אבל בשום אופן אין להיחשף להסתכלות אחרת על תורתה של הכת עצמה. לכן מדעי החברה והרוח, חקר התלמוד, ההלכה והמקרא, או ללמוד בגוש עציון או עותניאל ר”ל פסולים בחפצא. טוב המוות מהידרדרות כזאת.

  36. החיוב במה שיש בחוץ הוא אך ורק אם ה”חוץ” מכיר את מקומו, כלומר מבין שהוא רק חמורו של משיח, קבוצת לוויין, ולא רואה עצמו כאלטרנטיבה או כטוב יותר מבני האור עצמם ח”ו. רק מי שמוכן להיות הזרוע הצבאית של הר המור (מכינות וישיבות הסדר לווייניות למיניהן) יוכל להיחשב כפריפריה (אמנם סוג ב’) של הגרעין הקשה ולהסתפח אל הפועלים עם א-ל. מה שמעניין הוא שקבוצות הלוויין הללו מקבלות על עצמן בשמחה ובאהבה את הדין. כך למשל להפגנות נגד המזימות של השמאל והקרן החדשה וביהמ”ש ומשרד החינוך יוצאים רק אלו ששייכים לקבוצות הלוויין, שהרי בני האור עצמם צריכים להמשיך לשבת ולשקוד בתורה ולהחזיק את העולם. בתי הספר שאליהם שולחים את הילדים הם רק כאלה לאנ”ש שאושרו על ידי מנהיגי הכת ולא יונקים ר”ל ולו שמץ ממשרד החינוך שנפל ידי הקליפות בעוונותינו הרבים. אפשר לצרף אחרים שמקבלים על עצמם את מנהיגותה של הכת. שיתוף פעולה עם אחרים פסול בתכלית. ככל שהלוויין פועל רחוק יותר החובה עליו לקשור את עצמו ילדיו למרכז הרוחני העולמי גדול יותר (ע”ע שלוחי חב”ד הכשריהם וילדיהם).

  37. מה שתיארתי עד כאן הוא בדיוק תופעת ה”קו”. הקו הוא תוצאה של הרצון להשפיע על החוץ בלי להתנתק מהמרכז, או הליבה הרוחנית. בעצם מדובר בכמה קווים קונצנטריים. הקו הפנימי מקיף את הוד קדושתו המנהיג היודע כל שנמצא מעל לכל ביקורת. הקו הבא מקיף את תלמידיו הנאמנים יודעי רוחו ומביאי דברו. שופרותיו הנאמנים של גדול הדור באמונה. הקו השלישי מגדיר ותוחם את הליבה, הגרעין הקשה של התורה גואלת, כלומר ישיבת הר המור שעליה עומד העולם (היא הישיבה המרכזית העולמית האמיתית). הקו הרביעי מקיף את מוסדות הלוויין ופעילי השטח (הזרוע הצבאית והפעילים). מה שמחוץ לכל אלו הוא ה”חוץ” האולטימטיבי, אם כי גם הוא מחולק לכאלה שמכירים בכך שהם חוץ ומלאים רגשי נחיתות כראוי להם. אחרים עוסקים בתחומים נייטרליים יחסית (אם כי בעומק אין מאומה שלא קשור ל”אמונה” כמובן, או לפחות לאמונת עיתנו) ולכן אפשר להתעלם מהם ורצוי אף לקרבם בעבותות של אהבה לתורה הגואלת. כל האחרים, מישיבות הסיטרא אחרא של הגוש ועותניאל והמשך בעיתונאים ומשרד החינוך ומערכת המשפט והשמאל הישראלי לגווניו, וכלה בקרן החדשה, האיחוד האירופי, המיסיון והנצרות העולמית (זקני הוותיקן), הערבים ובפרט הפלסטינאים, כל אלו אינם אלא הזרוע הצבאית של הסיטרא אחרא ויש להתרחק מהם ומהמונם. כל מגע איתם אסור, ואפילו בהכוונה ואינדוקטרינציה של המנהיגות הרוחנית.

כמה הערות מסייגות

  1. במקרים רבים מופיעים בתופעה הכיתתית אלמנטים כלכליים ופיננסיים (צבירת כסף לקופת הכת או המנהיג). לפעמים מדובר בכוח וכבוד, ולא בהכרח בממון. המאבק הכוחני והכלכלי הוא לעולם למען האידיאות ויסודתו בהררי קודש, שהרי למנהיגים ולכת אין אינטרסים אלא רק אידיאולוגיה טהורה וצרופה. חשוב לציין שבמקרה של הר המור ככל הידוע לי זה לא קורה. נראה שהם ומנהיגיהם כנראה באמת מאמינים בדרכם ולא עושים סתם מניפולציות אינטרסנטיות. למען האמת אני לא בטוח אם זה טוב יותר או רע יותר מכת רגילה. אם אכן זהו המצב זה מעיד על בעייה קשה בחשיבה וגם על מסוכנות רבה יותר. במקרים רבים כת אידיאולוגית שמאמינה באמת בדרכה מסוכנת אף יותר ממניפולטורים.
  2. כתות ניחנו במסירות נפש רבה ביותר. פונדמנטליסטים לוקחים ברצינות כל דבר ולא מערערים על שום עיקרון ממשנתם, ולכן מטבע הדברים הם מוסרים את נפשם על רעיונותיהם. ואכן בכת דנן יש מסירות נפש ראויה להערכה רבה, הן על רעיונותיהם התמהוניים ולא פחות מכך על דברים חשובים באמת (כמו לימוד תורה עיסוק בחינוך ויתור על מעמד כלכלי ונכסים ועוד). אבל חשוב לא לערבב בין הערכה רבה שבהחלט מגיעה להם לבין שיפוט נכון ולא מוטה של התוצאה, כלומר של דרכם. לא רק שאין סתירה, אלא שכאמור המסירות מאפיינת כתות באשר הן.
  3. כל הדברים שנאמרו כאן מתייחסים להתנהלות הכיתתית הקולקטיבית. מה שמאד מבלבל בעניין זה הוא שהיחידים יכולים להיות חכמים ונחמדים, ממש אנשים רגילים כמוני וכמוך. אגב, זה נכון להרבה מהכתות, ממש ד”ר ג’קיל ומיסטר הייד. לכן חשוב להבחין בין השיפוט של הכת לשיפוט של היחידים החברים בה. האנשים הם טובים וראויים, ממש מיטב הנוער. ועדיין הדבר לא סותם את הגולל על השיפוט הקולקטיבי במבט “מעמיק” שמתייחס למה שמאחורי האנשים ומה שמניע אותם.
  4. ניתן לשאול האם מההגדרות הללו לא נכון להסיק שאמונה דתית מעצם טיבה היא כת? לכאורה רוב הדברים שתיארתי כאן מאפיינים אמונה דתית באשר היא. כפי שהערתי בהתחלה, ההערכה לה זוכות שתי הכתות הללו (הר המור וחב”ד) נובעת בדיוק מכך שהן מממשות ברצינות ובמסירות את תפיסת העולם הדתית בכלל.
    לא אכנס כאן לכל ההבדלים, אבל דומני שהחשוב שבהם נוגע לשאלת הפונדמנטליזם (אותו הגדרתי בהקדמה לספרי אמת ולא יציב). דומני שהפונדמנטליזם הוא המאפיין היסודי ביותר של התופעה הכיתתית, והשאר הם נגזרות שלו. כל עוד המאמין מוכן להעמיד את עקרונותיו למבחן ביקורתי של שכל ישר והיגיון ולמבחנים אמפיריים סבירים הוא לא פונדמנטליסט, ולכן לא נכון להכניס אותו לגדר של חבר כת. ואכן, משמעות הדבר היא שפרשנויות פונדמנטליסטיות לאמונה ולמחוייבות דתית לעולם יש בהן סכנה של כיתתיות.
    יש רבים שרואים בחב”ד והר המור תפיסה נכונה ברמה העקרונית, ולכן רואים בעצמם סוג ב, אנשים חלשים ופשרנים שלא עומדים ברעיונות הגדולים ובמימושם. אלו בעצם נגועים בתפיסה כיתתית על אף שאינם מיישמים אותה. חשוב לי להעיר שכל אחד צריך לבחון את עצמו האם זה שהוא לא מיישם את הרעיונות ה”גדולים” הללו זו רק חולשה או שמא משהו שם נראה לו בעייתי ופגום. הממסד הרבני מעודד את התפיסה הכיתתית הזאת ומביא אנשים רבים לתפוס אותה כאוטופיה הנכונה. דבריי כאן באו בעיקר כדי לתת ל”חולשה” הזאת גושפנקה אידיאולוגית. זו לא חולשה אלא סתם שכל ישר. בז’רגון הכיתתי, עצת היצר.

הבהרה חשובה: על אמת וכיתתיות

אין ללמוד מדבריי כאן שאני חושב שהאיחוד האירופי לא בוחש אצלנו בקדרה, או שהקרן החדשה לישראל היא מחובבי ציון וירושלים. לא מעט מהטענות של אנשי הכת דנן יש בהן ממש, וזה כנראה סוד קסמן. בלי שיש שום ממש בתיאוריה הכיתתית היא כנראה לא היתה מצליחה. לפעמים אפילו התחזיות שלהם מתממשות (אם כי דומני שלעתים די נדירות). אבל את כל זה רבים מבינים, ותרומתה של הכת היא בעיקר בדמוניזציה של התהליכים הללו. גם טענות נכונות יש לקחת בפרופורציה ולא לראות את כל המציאות שסביבנו בצילן (כל מיני דמונים של הקרן החדשה מניעים את משרד החינוך כמו הפרוטוקולים של זקני האיחוד האירופי). ידוע הפתגם שזה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך, אבל גם ההיפך נכון: זה שרודפים אחריך לא אומר שאתה לא פרנואיד. ניתן להתייחס באופן ענייני לרדיפות הללו, בלי לראות בהן כוחות דמוניים ושמיימיים שלית אתר פנוי מינייהו שדורשים החרמה של כל מה שזז והסתגרות מוחלטת מפני הסביבה ה”נגועה”.

סיכום

בבואי לעסוק בתופעת “הקו” הייתי נבוך למדיי, זה משתי סיבות עיקריות: א. לדעתי התופעה הזאת היא אזוטרית וחסרת חשיבות. קומץ אנשים שחיים בסרט, מה טעם לעסוק בזה?! מה שבכל זאת מצריך את הדיון הזה היא העובדה שרבים מייחסים להם ולדעותיהם חשיבות באופן לא מודע. ב. מתודת הדיון שלי מזכירה לי לבושתי את ספרו של המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, שכולו לא נכתב אלא כדי להכניס בסופו פרק על הרצל והציונות כחלק מתופעת משיחיות השקר. כך השימוש שלי כאן בכותרת ספרו של אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות, והדיון שלי כאן בתופעת הכתות לא נעשה אלא כדי להכניס את התופעה הנ”ל לקונטקסט הכיתתי. ובכל זאת, דומני שגם בדבריו של המבורגר יש מן האמת (ואעסוק גם זה בספרי על התיאולוגיה), והוא הדין כאן.

החשיבות הלא מובנת שהכת הזניחה והתמהונית הזאת מקבלת בציבור הציוני-דתי מבוססת להערכתי על שתי שגיאות עיקריות: 1. ערבוב בין ההערכה שמגיעה בדין לאנשי הכת על מסירות הנפש והאידיאליזם שלהם לבין שיפוט שלהם ושל משנתם מצד עצמם. 2. הזיהוי בין פונדמנטליזם לבין דתיות אותנטית ואמיתית. לכן דומני שאם כל דבריי כאן לא נכתבו אלא רק בשביל ההערה האחרונה למעלה (4 בחלק ההערות המסייגות) דיינו.

מבחינתי, הלקח הכי חשוב מהדברים הוא שאמונה דתית לא צריכה ולא יכולה להיות פונדמנטליסטית. הזיהוי ביניהם, שרווח הן בין המאמינים והן בין אלו שאינם מאמינים, הוא שגוי, מטעה ומסוכן. בראש ובראשונה  הוא בונה את עצמו. מכוח הזיהוי הזה, מי שלא פונדמנטליסט נתפס (גם בעיני עצמו) כלא באמת דתי ולכן לא מתחשבים בדבריו וחוזר חלילה. כך נוצרת זהות בין דתיות לפונדמנטליזם. בספרי על התיאולוגיה אסביר למה המצב האמיתי הוא בדיוק הפוך (מי שפונדמנטליסט אינו מאמין אמיתי).

היבט אקטואלי ופשרו

את משמעותם של הדברים ניתן לראות בכתבה שנשלחה אליי במייל לפני כמה ימים. השולח ביקש את חוות דעתי על המחלוקת עם הר המור שמשתקפת בה. בכתבה מתלוננים רבנים ורבניות מבית הלל והסביבה על יחסם של אנשי הר המור והחרד”ל כלפי רבנים (ורבניות) אחרים מהציונות הדתית. זה מה שגרם לי להיכנס לכל העניין הזה, ולכן להשלמת התמונה אביא כעת את מה שהשבתי אחרי הקריאה.

זו לא כתבה ולא תיאור של המחלוקת אלא אוסף יללות שמבטאות תסכול ורגשי נחיתות.

הבעיה העיקרית לדעתי היא רגשי הנחיתות של הציבור המודרני יותר כלפי הר המור והחרד”ל. כל פעם שיש יציאה של הרב טאו לגבי הרבדים, התנ”ך, “החקיקה האנטי דתית” ושאר הבליו מיד העולם נרעש וגועש. ואנוכי הקטן לא מבין מדוע זה בכלל משנה מה הם אומרים או חושבים, והאם הם רוצים לדבר או לא? מדובר בכת אזוטרית חסרת ערך ומשמעות. אנשים שניחנו ברמת חשיבה של ילדים קטנים, ולכן ממש ממש לא מעניין אותי מה הם חושבים או אומרים, והאם הם מכניסים את ספריי לביהמ”ד שלהם או לא (גילוי נאות: הם לא). למה זה בכלל אישיו? את מי זה מעניין?

צריך פשוט להסביר לציבור שמדובר בכת כדי לנער את יחס הכבוד האוטומטי שניתן להם ואת רגשי הנחיתות ולהתעלם מהם. זה הכל. זה כמו היחס שמקבל רב לובש פראק מול רב עם סנדלים. בלי שום קשר למה שיש מאחורי הפראק ומעל הסנדלים, היחס הוא שונה לגמרי. הציבור לא ממש אינטליגנטי, והדרך לטפל בזה היא לנסות ולהרים אותו קצת יותר. להאיר את עיניו שיידע להתבונן במהות ולא בפראק. להסביר לציבור שאין שום גדלות בתורה באדם שניחן בחשיבה של ילד קטן ומנותק מהמציאות, ומדבר בסיסמאות נבובות שגם הן מנותקות מהמציאות. וגם אם אותו רב יודע את כל הקצות בעל פה, זה לא באמת משנה. אפשר לכבד אותו על מאמציו אבל לא על התוצר. זה הכל.

אגב, זה מה שאני מנסה לעשות באתר הזה. טיפה לרומם את השיח בסוגיות שעל הפרק, ולהוציא אנשים מסטראוטיפים וחשיבה סיסמתית. לדון בדברים לגופם, בלי קשר לשאלה האם מקורם נוצרי, רפורמי, חרד”לי או אחר. אם יש טיעון אפשר להתמודד עמו עניינית, להסכים או לא. ואם אין טיעון, מה איכפת לי שלובש פראק כלשהו אמר אותו?! וכי מי שלובש שחורים והולך למקום רחוק יכול לעשות מה שליבו חפץ?!

ועוד שלוש הערות על התלונות של מלכה פיוטרקובסקי שמובאות בהרחבה בכתבה הנ”ל:

ראשית, אם יש לה בעיה הלכתית שאין לה מענה, אני פנוי ואשמח לסייע לה. אני מבטיח לה חגיגית בזאת ששיחה עם כל רבני הר המור גם יחד לא תוסיף לה ולו בדל מידע או רעיון חדש מעבר למה שאני אומר לה. היא באמת חושבת שמהשיחה איתם ייצאו פתרונות חדשניים שאי אפשר לחשוב עליהם לבד? אולי יש דברים שאין להם פתרון, אבל גם את זה השיחה איתם לא תשנה.

שנית, כל החרדים לא מוכנים לדבר איתה ולא סופרים אותה ואת כל חבריה ממטר. אז מדוע מפריע לה שיש עוד כמה חרדים עם כיפה סרוגה (שמספרם ואיכותם זניחים מול כלל החרדים, גם לשיטתם שלהם עצמם, שכן הם מלאי רגש נחיתות כלפי החרדים) שגם הם לא מוכנים לדבר איתה? למה זה חשוב בכלל? אז כעת יש מיליון ועוד אלף אנשים שלא סופרים אותה ולא רק מיליון. נו, שוין.

שלישית, למה לדעתה האיחוד על בסיס ציוני (ציונות-דתית) צריך להיות חשוב למישהו? האם הציונות היא בכלל אישיו חשוב בימינו? הרבה יותר חשובים המודרנה והפתיחות והיחס להלכה ולעולם שמסביבנו, ובעניינים אלו אין שום קירבה בינה לבין הר המור. חלק גדול מהחרדים קרובים אליה הרבה יותר מהחרד”ל בעניינים אלו, והרי אלה הנושאים החשובים באמת כיום. אז למה לדעתה צריך וחשוב לעשות עם אנשי הר המור איחוד או לפתח שיח? ראה על כך במאמריי כאן וכאן וכאן וכאן.

בדבריי במייל כתבתי על הצורך להסביר מדוע מדובר בכת, וזה בדיוק מה שעשיתי כאן. אולי הדברים יתקנו במעט את היחס המוזר והמכבד מדיי שמקבלת הקבוצה התמהונית והאזוטרית הזאת, ואת התסכולים שנוצרים מחמתו.

לדברים כאן יש שתי מטרות מרכזיות: העיקרית היא לפנות לציבור הרחב שלא שייך לכת דנן אבל אולי מחשיב אותה מעבר למה שנכון, ולהציג בפניו עמדה אחרת. אבל יש לי עוד תקווה משנית, נאיבית משהו, שאולי מישהו מחברי הכת יהיה מוכן לקרוא את הדברים ולשקול אותם לגופם (על אף האיסור החמור). מכיון שלצערי רבים מאנשי “הקו” לא מחוברים לאינטרנט ועוד פחות מוכנים לקרוא אתרים של כופרים כמוני, אודה לכל מי שקורא את הדברים אם יעביר אותם הלאה בכל מדיום אפשרי. לעניות הבנתי יש חשיבות רבה להפיץ אותם כדי להשיג את שתי המטרות הנ”ל.

[1] כדאי לשים לב להערה בראש הראיון שהדברים נערכו על ידי תלמיד הרב. זה מאד טיפוסי להתנהגות הכיתתית. יש לכך כמה סיבות: ראשית, להגביר את יראת הרוממות. הרב שליט”א לא יורד לעם וכותב בעצמו כמובן. אין לנו האנשים הפשוטים שום השגה בדברי קודשו ללא עריכה שמנגישה אותם אלינו, עם שבשדות. שנית, אם מוצאים טעות יש לתלות אותה בתלמיד ולא ברב ח”ו, שהרי זה אינו טועה לעולם. ושלישית, נוצר הרושם שבעצם התלמיד שכנע את רבו לרדת לעם ולהסביר לכולם את האמת, רק למענם. הלה ברוב טובו נעתר וזאת רק כדי להאיר את חיי כולנו באור האורות של האמת. אין שום צורך שהגרעין הקשה ישקול את הביקורת וינהל עמה שיח. לכל היותר הוא יסביר לכולנו בתיווך נאות את האמת. חמישית, התלמיד עצמו כמובן אינו מוסמך להסביר את תורת רבו, והוא רק עורך את דברי הרב שנמסרים לנו ישירות מלשכת הגזית.

[2] זהו מאפיין נוסף של החשיבה הכיתתית: צביעה סלקטיבית של ההיסטוריה באופן שיותאם למטרות ולאידיאולוגיה. כך בימי החלוצים העולם היה מושלם. כולם היו אידיאליסטים, ובכלל לא איימו על הליבה של הישיבה המרכזית העולמית. רק בעולמנו המתדרדר (תופעה שכמובן נחזתה מראש בכתבי הקודש הכיתתיים) יש צורך להסתגר מפאת האיום הקיומי על מהלך הגאולה המרכזית העולמית.

74 תגובות בנושא “על זרמים וכתות ביהדות: מה להר המור ולחב”ד? (טור 19)

  1. עורך ראשי מאת

    נדב כהן:
    כל מה שאמרת, הרב מיכי, מגדיר את תופעת האינדוקטורינציה ולא את תופעת הכיתתיות גופה. המאפיין החשוב ביותר של הכיתתיות, קרי, התביעה לניתוק קשר עם העולם שמחוץ לכת, כולל ידידים ובני משפחה, לא מתקיים לא בהר המור ולא בחב”ד (ודווקא כן במידה רבה בחברה החרדית הקלאסית), כך שקבוצות אלה אכן עוברות אינדוקטורינציה אך זה בלבד לא הופך אותן לכת.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    דומני שיש כאן לא מעט מאפיינים של כתות, והרבה מהם נמצאים בכת דנן. אגב, לדעתי גם הסגירות והניתוק קיימים שם במידה מסויימת. גם אם לא פיסית אבל המאפיינים האחרים גורמים לכך שלקשר לא תהיינה השלכות רוחניות-אידיאולוגיות.
    כפי שכתבתי בהתחלה, בתופעות מורכבות לא צריכים להתקיים כל המאפיינים אלא כמה מתוך כולם. בנוסף, יש כתות שלא מתנתקות מהסביבה והמשפחה (כמו אימן למשל).
    אבל כמובן זה עניין של הגדרה, ואתה יכול להגדיר כת כך או כך. דומני שיש כאן מספיק מאפיינים בעייתיים, והמינוח פחות חשוב.

    1. יקיר טשרנין מאלון מורה.

      כמובן שהמינוח חשוב. אחרת עלולים לחשוב שכבוד הרב סתם עושה דמוניזציה באמצעות מילים מפחידות כמו “כת” ו”פונדמנטליזם”

  2. עורך ראשי מאת

    יוסף:
    אני מכיר את עולם ה”קו” מקרוב וזה תיאור מדויק (אני אשתדל להענות לקריאה בסוף ולהעביר את זה לכמה חברים). אני רק שם לב שלכאורה אפשר להחיל רבים מהמאפיינים גם על ציבור החרדי. ניתוק – מנהיג – שפה משותפת. האם לדעתך קיימת הבחנה מהותית בין ה”קו” לבין החרדים חוץ מהציונות? האם ניתן לראות גם בציבור החרדי מאפיינים כיתתיים.?ואם כן למה לייחד מאמר דווקא על הר המור? תודה
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אכן, יש מאפיינים כיתתיים גם בעולם החרדי. אמנם בחלקים ניכרים שם להערכתי יש יותר פתיחות אידיאולוגית ומוכנות להקשיב מאשר בליבת ה”קו”. שם גם יש הרבה פחות ניתוק מהחיים ואידיאולוגיות מכנית. הם הרבה יותר זורמים מהרבה סיבות. הם גם קבוצה גדולה יותר ולכן בהגדרה פחות סגורה. אמנם בתוך העולם החרדי יש קבוצות כיתתיות למהדרין, עוד יותר מאר הר המור (בוודאי המשוגעים מקנדה, “לב טהור” כמדומני, ועוד).
    עסקתי בהם מפני שהערכתי שבין קוראי האתר הדיון הזה נחוץ יותר, יען כי בציבור הציוני דתי או דתי מודרני הבלבול בעניין זה רב.

  3. עורך ראשי מאת

    איש אקדמיה לשעבר:
    אני משום מה חושב וברצינות כי גם האקדמיה במובן מסוים היא כת. אני רציני. באקדמיה יש את הנחלת הדעות הנאורות האמורות להביא לתיקון העולם. כל דעה שונה נפסלת על אתר. שפה מיוחדת משלה. יש הרבה דוגמאות לדעות שולטות באקדמיה שאוי למי שיציג עמדה שונה לה.
    אני לא מתכוון ל’מדע הטהור’ שהאקדמיה מציגה אלא לכל ‘הבלה בלה’ מסביב. מליוני מאמרים של הבל על משפט, חירות, פסיכולוגיה בגרוש, סוציולוגיה בלירה, מדעי התקשורת והכלום, מדעי המדינה, ועוד עשרות דוקטרינות חלולות. [שלא לדבר על היסטוריה וארכאולוגיה ששם יש חגיגה של ממש].
    כמובן שבכל תחום מהנ”ל יש הרבה יותר מגרעין אחד של אמת. אבל כמה מלל של הבל. כמות בל תשוער. אני מאמין שהאדם בעוד אלף שנה יצחק על כך.
    גם במדעים מדויקים לא חסר דוקטורנטים שמכלים זמנם לריק. חקירות בלתי מועילות על בעיות מתמטיות שאין בהם ממש. חקירות והשערות הזיות בתחומים כמו כימיה ופיזיקה. ברור שכאן הגרעין האמתי גדול יותר. אבל על האמת אנחנו כולנו שומעים ולומדים בבתי ספר ובאקדמיה. לעומת מיליוני דוקטורנטים שמכלים את זמנם [וכספנו] לריק.
    ועכשיו לפילוסופיה, כאיש מלומד אתה יודע כמה הבלים הפקולטות לפילוסופיה בעולם מייצרות, יש תחומים מאוד ספציפיים בפילוסופיה שהם ברי חקר, [לוגיקה מוסר הכרה] השאר מלל ללא גבולות.
    האקדמיה תשחט כל מי שיעז לומר את המת בפרצופה. כת לכל דבר ועניין לפי הגדרותיך.

    כאיש אקדמיה נשמח לחוות דעתך המלומדת [לא בציניות..]
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום רב.
    אני שותף לחלק גדול מהביקורת שלך על האקדמיה (בעיקר במדעי החרתא), ולדעתי יש עוד כמה היבטים בעייתיים בהתנהלותה. ועדיין אין זה הופך אותם לכת. כל מה שתיארת עד כאן הוא סגירות מחשבתית מסויימת, אבל לא די בזה כדי להחשיב קבוצה ככת. סגירות מחשבתית היא מגרעת אנושית נפוצה לצערי, אבל לדעתי קיומה במינון כלשהו לא הופך קבוצה לכת.
    ——————————————————————————————
    איש אקדמיה לשעבר:
    לכבוד הרב שלום
    לאור השותפות שלך לביקורות נשמח למאמר מלומד ומקיף בנושא לכל אלו התועים וההולכים שולל אחר ‘מלומדים’ מאחזי עניים.
    בטוחני שמאמרך יהיה לנו לעזר בבחינת ‘והיית לנו לעניים’. בסוד ‘עיני השכל’. כמו שאמרו ‘הכל הולך אחר העניים’.
    לילה טוב

  4. עורך ראשי מאת

    אביה:
    למרות שאינני מהקבוצה המדוברת ,ואני אפילו ממתנגדיה, יש לי היכרות עמוקה עם “הקו” ואנשיה, ואני חייב להעיר, כל האמור לעיל נכון אך ורק לקבוצת הצעירים שבחבורה(מתחת לשיעור ד’, אח”כ הם מתבגרים ומבינים שלא כל האמת אצלם , ותורה ניתנה בסיני ולא בסלע המחלוקת במרכז הרב, ומוכנים לשמוע דעות אחרות ומגוונות) , שכן רוב רבניהם לא מטווים דרך שכזו , ניכר שלכבודו אין היכרות אישית עם הרב עמיאל ואחיו הרב מרדכי שטרנברג (ראשי ישיבת הר המור) ,לא עם הרב צוקרמן שמדריך את תלמידיו לקרוא ספרי פילוסופים ולא את הרב וישלציקי וכנראה מעולם לא ישב לשיחה עם הרב צבי טאו, “הקו” הוא בהחלט תת זרם בתוך הציונות הדתית אך מאפייני “הכת” אינם קיימים (אצל האנשים שבאמת חלק מהקו ,אי אפשר לדון רק לפי צעירים שלא מצליחים להבין את המורכבות שמנסים הרבנים להנחיל.)
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אני לא מסכים. לא צריך היכרות מעמיקה כדי לראות שהקבוצה הזאת מלמעלה עד למטה מתנהלת ככת. התבטאויות ציבוריות ויחס לקבוצות אחרות באים מפיהם של מנהיגי הכת ולא של צעירי הצאן. מעבר לזה, איני רואה בהן בדל מורכבות. להיפך, בד”כ הם לוקים בפשטנות קשה אם כי לפעמים מוסתרת בטרמינולוגיה האזוטרית שלהם שלפעמים עושה רושם מורכב (לא בצדק לדעתי).
    איני מכיר אף אחד מהאנשים שמנית, ודבריי לא מתייחסים לאנשים ספציפיים אלא לתופעה הקולקטיבית. אני מזכיר לך את הערה מסייגת מס’ 3 בסוף דבריי.
    ——————————————————————————————
    אביה:
    הרב מיכאל כתבת לי כך “איני מכיר אף אחד מהאנשים שמנית, ודבריי לא מתייחסים לאנשים ספציפיים אלא לתופעה הקולקטיבית. אני מזכיר לך את הערה מסייגת מס’ 3 בסוף דבריי.”
    ועל כך אני שואל, איך אתה יכול לשפוט את הקבוצה מבלי להכיר ולשמוע את ראשי הקבוצה הזאת?! אני מניח שההכרות כל הרב עם התופעה דרך התיקשורת שמאז ומתמיד מחפשת אמירות פרובוקטיביות ומשתלחות , ובבית המדרש הזה תוכל למצוא רבות מפני שאינם לוקחים בחשבון שיצצטו אותם כי לא רוצים להיות חלק ממערכה בתקשורת, ולא מגיבים כי התגובה היא כניעה לתקשורת(לדעתי זאת אחת הטעויות הקטנות שלהם,כי יש גדולות הרבה יותר), הם רוצין לברר את הסוגיות אך ורק בבית המדרש ואת האיסון התלמידים יקבלו עם הזמן… אני מסכים שזאת דרך של טעות כי עד שהתלמידים מקבלים איזון הם הולכים אחרי ההבל ויהבלו, ובכך מראים את פני רבניהם כשטחיים כמותם.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    כפי שכתבתי, אני מכיר את התופעה כמו כולנו, וההיכרות עם האנשים אינה הכרחית בדיון על התופעה הקולקטיבית (בדיוק בגלל זה הוספתי את ההערה הנ”ל). אני לא ניזון רק מהתקשורת אלא מקריאת דברים שיצאו משם ושמיעה מאנשים שונים, ופה ושם גם ממגע בלתי אמצעי.
    אתה חוזר על הטכניקה של תליית העובדות הלא מתאימות לתיאוריה בהצגה מגמתית ומעוותת שלהן בתקשורת. אל תיפול לשם. גם אני רחוק מלתת אמון בתקשורת, אבל אני גם רחוק מהתפיסה הפוסטמודרנית שרואה בכל דיווח מגמתיות ומזימה. במאמר הצבעתי על הקשר בין תופעה זו לאחד המאפיינים של כת הר המור.
    ——————————————————————————————
    אבישי:
    לצערי המאמר באמת רדוד, ומתבסס על תחושת בטן במקרה הטוב

  5. עורך ראשי מאת

    פרופ’ זיגפריד אברהם:
    מר איש אקדמיה לשעבר,
    לאילו דיסציפלינות אתה מתכוון בדיוק בכותבך “מדע טהור”?
    ——————————————————————————————
    איש אקדמיה לשעבר:
    ‘מדע טהור’ עד כמה שיכול להיות כזה דבר. התכוונתי שבכל דיסצפלינה יש את ליבת הידע ויש את נושאי המחקר שצריכים לבדוק. בנוסף יש מלל אין סופי של הבל

  6. עורך ראשי מאת

    jerome_klobbs:
    סגנון הכתיבה הוא באופן מובהק אקדמי ולא ישיבתי. המאמר מהווה הדגמה יוצאת דופן לקביעה שיהדות לומדים בישיבה ולא באקדמיה.
    אני מכיר את עיקר הנפשות הפועלות בהר המור מהזמן שלמדתי יחד אתם ב”מרכז הרב”. מה שתואר במאמר אינו תואם – או אפילו מתקרב – לאנשים שהכרתי.
    הכותב מזכיר לי דברי אקדמאי מתוסכל שאת דבריו קראתי לפני כעשור או יותר. הוא ממש בכה על כך שהיהדות לא נעצרה במשנה אלא המשיכה להתפתח לגמרא והלאה. היה ברור מדבריו שבשלב של הגמרא הוא פשט חדל להבין.
    בשולחן ערוך מובא בשם הגאון מווילנא שהוא אמר על הרמב”ם: “הפילוסופיה הארורה הטתו”. (הנזיר זצ”ל אמר שיש עדות שדברים אלה מעולם לא יצאו מפי הגר”א}.
    מעניין אם אפשר לשייכם לכאן?
    במקום ללמוד תורה או לחבר חידושים בנושאים תורניים, הקדיש הכותב זמן רב להשמצת שני גורמים שאינם פוגעים באיש ושומרים על קלה כחמורה.
    זה אומר רבות על הכותב.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום רב.
    אחד המאפיינים של הכת דנן הוא התייחסות לסגנון הכתיבה (אקדמי או לא) במקום לתוכנה.
    מאפיין אחר הוא הפרחת סיסמאות, כגון: יהדות לומדים בישיבה ולא באוניברסיטה. לדעתי יהדות אפשר ללמוד בכל מקום, וכל מקום תורם לה משהו מדיליה. יתר על כן, לא המקום גורם. יש שלמדו בישיבה ולא מבינים מאומה, ויש שלמדו באוניברסיטה ובכל זאת יודעים צורת אות.
    אגב, לא למדתי מעולם יהדות באוניברסיטה. רק בישיבות. הכתיבה האקדמית (עד כמה שהיא כזאת. והיא לא ממש, למכירים) היא חטא אישי שלי. אמנם בעוונותיי ועוונותיהן (של הישיבות: גוש עציון, נתיבות עולם, כולל חזו”א) לא כאלה שינקו ממסורת מרן הרב זצ”ל, ואף אחת מהן לא ראתה את עצמה מרכזית עולמית. למדתי בסתם ישיבות לסוגיהן שבהן לומדים ולא מבלבלים את המוח. ומכאן, שכנראה לא שימשתי תלמידי חכמים אמיתיים, וכעת כבר הכל ברור. אין פלא שיצאתי אפיקורוס ב”ה (אפרופו אלתרמן, הקלריקל הקטן).
    דבריי לא מופנים לאנשים מסויימים אלא לתופעה הקולקטיבית, ולכן ההיכרות עם האנשים לא הכרחית למיטב הבנתי. ראה הערה מסייגת 3 בסוף דבריי.
    דומני שלהאשים אותי בעיסוק בהשמצות במקום בדברי תורה כשהדברים באים להגן על הכת דנן (שעוסקת בזה כל העת) זה באמת אבסורד. אגב, לא השמצתי אלא תיארתי. אם התיאור יצא משמיץ דומני שזה מעיד משהו על המתוארים.
    אכן, בשלב בו התורה עברה ממשה רבנו לרב טאו חדלתי להבין. אמנם לצערי איני מתוסכל כל כך מזה. אבל אם זה מזכיר לך משהו, מי אני שאתווכח על אסוציאציות. זה עניין אישי.
    ולסיום, אני מקווה שהדברים של הנזיר יצאו מפיו והדברים שלך יצאו מפיך, וששלי יצאו מפי.

  7. עורך ראשי מאת

    עקיבא:
    בניגוד לדרכך, יש כאן קטעים ארוכים של חוסר ענייניות וציניות (ובניגוד להצהרה בפתיחה). אין כאן מאפיינים של כיתתיות שמודגמים על הכת אותה את מתאר, אלא להפך- אפיון של קבוצה מסוימת שמראש אתה מניח שהיא כאן. אתה לא מסביר למה זה מאפיין כיתתי. מה שאתה כן עושה- זה מציג את דרכי ההתנהלות והחשיבה בצורה מגוחכת, ולא מסביר עניינית למה זה לא נכון.

    לכשעצמי- אני חושב שהרבה מהביקורת (בחלקים הענייניים שלה, ובחלקים המגחיכים- הנקודה העניינית) נכונה. אבל- צריך להבדיל בין ההתנהגות של האורגניזם החברתי במאקרו, לבין הפרטים במיקרו. בסופו של דבר, ישנם לא מעט אנשים עם הרבה יראת שמים, הרבה רצינות בלימוד, הרבה רצינות בלימוד אמונה, שמסוגלים לפתח איתך שיח רציני, ענייני בהרבה תחומים.

    אגב- גם לא הסברת למה אסור להיות ‘כת’. ומה ההבדל בין ‘כת’ לבין זרם מחשבה מסוים (או שאני לא שמתי לב שאתה מסביר). עכ”פ גם אם קוראים לזה ‘כת’, וגם אם לא, יש כאן זרם שאני לא מסכים עם חלקים רבים מדרכו, עם חלקים מסוימים אני כן מסכים, אני מסוגל לנהל שיח עם רבים מהמשתייכים לזרם הזה בהרבה נושאים- ואם אחרים, או בנושאים מסוימים- אני לא מסוגל לנהל שיח. ההגדרות הגדולות ומהכלילות נראה לי לוקחות את זה למקום לא ענייני ולא מוצדק.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    עקיבא שלום.
    יש להבחין בין שימוש בציניות מדי פעם לבין מאמר שכולו ציניות. מה שכתבתי הוא שהטענה שמדובר בכת אינה מכוונת להיות צינית. זה שאני משתמש בציניות בכתיבתי לא קשור לעניין. זו רק צורת ניסוח.
    כשאערוך מחקר שיטתי על נושא הכתות והר המור אצטרך להקדים הקדמות תאורטיות ולהגדיר כתות. אני מציג את דרכי ההתנהלות ומניח שהקורא יוכל להתרשם האם אכן מדובר בכת. זה מה שעושים בחיבור לא אקדמי.
    הזכרתי את הרצינות בלימוד ויראת השמים, וזה אינו נוגע לדבריי.
    כמו כן בהערה מסייגת מס’ 3 הבחנתי בין האנשים הפרטיים לבין התופעה.
    אין איסור להיות כת. כמו שאין איסור להיות משיח שקר או להשתייך לתנועה משיחית. גם כת וגם משיחיות שקר הם מושגים מעולם הסוציולוגיה, והקונוטציה השלילית שמתלווה אליהם (יש קשר ביניהם כמובן) לא קשורה להלכה ולאיסורים. בעיניי זה עוד הרבה יותר יסודי מאשר איסור הלכתי.
    אני לא יודע מה עוד צריך להסביר כשאני אומר שאדם לא מעמיד את רעיונותיו במבחן הביקורת ושהוא מתעלם מהמציאות. אתה מצפה שאסביר מה רע בזה?
    זוהי גם הסיבה שעסקתי בהכללות. אפיון סוציולוגי של קבוצה הוא לעולם הכללה. ולכן טעות להיתפס לביקורת מכוח זה שיש כאלה שהם אחרים. זו בריחה מהדיון על התופעה. הכללות לעולם לא קולעות לכל האנשים.

  8. עורך ראשי מאת

    יניב:
    מה שמאד שונה במקרה הזה הוא ההתפרסות של המעגלים הרחבים יותר בשאר החברה. אתה שואל מדוע הם מענינים אותנו? ואתה מגלה שכל ר”מ שני וכל עלון כמעט ספוג במידה זו או אחרת מתורת ה”קו”. ההסבר לדעתי הוא ההכונה למקצועות ההוראה והחשיבות שהם מיחסים לה (ומצד שני הצייתנות של התלמידים) אך זוהי לא תופעה שולית בעיני
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום יניב.
    אכן, המינון שלהם בין אנשי ההוראה לא משקף את אחוזם בכלל האוכלוסייה. אני גם מסכים לסיבות שהבאת לכך (ויש להוסיף עוד). אבל כשדיברתי על תופעה אזוטרית התכוונתי למשקלם בכלל האוכלוסייה, ובפרט למשקלם הסגולי (לדעתי). אחת הסיבות שכתבתי את הדברים היא בדיוק הפער בין המינון בעולם ההוראה לבין אחוזם באוכלוסיה.

  9. עורך ראשי מאת

    יהודה:
    יופי! נפתרה הבעיה. מדובר בכת ותו לא.. במחי קולמוס מושחז ו’מדעי’ כבר אין צורך להתייחס לתכנים, לשיטה ולתרבות ולתוצריה על שלל גווניה- שהרי מדובר ב’כת’. אז אין דיון! אין צורך בו ואין צורך לבזבז אנרגיה אינטלקטואלית המקדשת את המורכבות והסובלנות כאשר מוטל לפנינו יצור חד תאי פשטני וקיצוני הנקרא בשם ‘כת’. בהחלט טריק נאה: מעתה, כל פלורליסט החפץ בשלילת דעה אחרת אך עדיין להצטייר כפלורליסט סובלני המכיל מורכבויות שונות- נא לעשת שימוש במילת הקסם ‘כת’ והכל מסתדר… ועכשיו גם ניתן לקרוא לדברי הרב טאו ‘הבלים’ וכמובן שאין פה לשון הרע שהרי זה לתועלת.. ודווקא משום שאינני מיושבי בית המדרש אך חבר אני לרוח המנשבת משם, על שלל גווניה… אני מוצא לנכון להביע זעזוע ממאמר זה הגדוש בהבלים. זהו. ‘אין דיון’. הוא פשוט מיותר. לצערי. ואם בכל זאת לגשת לכמה פרטים במאמר: 1. להציב את הספר ‘לאמונת עתנו’ כפסגת ההשגות בתורת הרב זה מוטעה ומגוחך לחלוטין ניתן לשאול כל תלמיד שיעור א’ במכינות וישיבות ‘הקו’. 2. מעניין איך היציאה לאקדמיה ולצבא ולכלכלה של אנשים אלו מסתדרת עם הסגירות והשלילה מן החוץ שאותה מייחס להם הכותב. 3. במאמר (פסבדו) מדעי זה לא ניתן להתעלם מהאמוציות החזקות של הכותב העושה שימוש בביטויים בוטים ואישיים אשר לא עולים בקנה אחד עם ההכרזה התומכת בנקודת מבט אובייקטיבית ומרוחקת “כי אין לו הכירות עמוקה עם תופעת הקו….”
    ——————————————————————————————
    הרב:
    יהודה שלום.
    ראשית, לא התכוונתי לפתור שום בעיה אלא להעמיד את הקוראים על בעיות קיימות. ויכוח ענייני עם תורתם לא היה מענייני כאן, שכן מטרתי היתה אך ורק להסביר את האפיון הכיתתי שאני רואה שם. בה במידה יכולת לשאול מדוע לא עניתי במאמר זה על צ”ע של רעק”א בסוף ביצה, או מדוע לא כתבתי ערך אנציקלופדי על מיגו כוח טענה. פשוט מפני שזה לא הנושא. טענתי כאן היתה אחת ויחידה: שסוציולוגית מדובר בסוג של כת. זה הכל. אם אתה מסכים או לא, זה בסדר גמור, אבל הבנת הנקרא היא תנאי לדיון.
    כל מי שרוצה יכול לדון ברעיונות ובטיעונים, אבל זה נושא למאמרים ודיונים אחרים (כמו גם יישוב קושיותיו של רעק”א). רק אוסיף שאני אישית לא ממש מתעניין בטיעונים והרעיונות שעולים שם, כי הם לא מרשימים אותי ולא שווים דיון ממשי בעיניי. אבל זה כמובן עניין של טעם, וברור לי שיש החושבים אחרת, וגם זה בסדר גמור.
    כפי שכבר כתבתי למגיבים קודמים, אפיון סוציולוגי מעצם טבעו הוא מכליל. הוא גם לעולם מתעלם מהגיוון ומאנשים כאלה או אחרים. אם תנסה לתאר גז על ידי מיקום ומהירות של כל חלקיק לא תגיע רחוק. התרמודינמיקה מלמדת אותנו שכשדנים בתופעות קולקטיביות חייבים להתעלם מהפרטים (למצע עליהם) ולעסוק בקולקטיב כשלעצמו. כך גם כשעוסקים בתופעות חברתיות.
    ואם אגש לפרטים שאליהם ניגשת, אני תמה מאד על דבריך. הרי את היציאה לתחומים כמו צבא וכלכלה הסברתי היטב בדבריי. לגבי היציאה לאקדמיה, זו קיימת בעירבון מאד מוגבל, וגם את זה הסברתי (התייחסות אנשי הכת דנן לאקדמיה ידועה ומפורסמת, ואין צורך לומר – אווילית כמובן). אז מהם בדיוק הפרטים החסרים בדבריי שרצית להעיר עליהם? לא ממש הבנתי.
    אודה ולא אבוש שאין לי שום סימפתיה לתופעת הקו, ואני מניח שהקוראים יכלו להתרשם כך מדבריי, בדיוק כמוך. אגב, אני יודע שזה הדדי, וגם זה בסדר גמור בעיניי. לכן לא ציפיתי שתוכל להתעלם מהאמוציות שלי. למה להתעלם? אני רק לא רואה כיצד הן נוגעות לדיון. טענתי דברים, ובעוניי אני מצפה מאנשים להתייחס לדברים שכתבתי כלומר ללוגיקה שלהם ולא לאמוציות והתחושות שמלוות אותם. אולי זה פגם אישי שלי, ואני מתנצל על כך.

  10. עורך ראשי מאת

    נועם אורן:
    ראשית אני רוצה להודות לך על המאמר הוא פשוט נפלא ומדוייק (למיטב ידיעתי). לפני זמן מה רציתי לכתוב מאמר שמשווה את השפה ה”קווניקית” לזו הפדלחושיות (פמיניסטיות דתיות ללא חוש הומור), כוונתי הייתה להראות כי שתי הקבוצות יצרו שפה שלמה שמאפשרת להם לברוח מכל סוג של דיון על ידי תשובה מתחמקת לכל שאלה אפשרית שתבוא בעתיד. מה אתה אומר?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    נועם שלום.
    לא מכיר מספיק את הפדלחושיות, אם כי מעצם הגדרתן זה נראה לי די דומה.
    אני לא חושב שהשפה בהר המור היא כדי לחמוק מבעיות. הם מאמינים באמת ובתמים שזו השפה הנכונה לטפל במציאות. אולי היא מאפשרת להם לנסח פלפולים שמסייעים לברוח מהבעיות? איני יודע. מחכה למאמרך.
    ——————————————————————————————
    נועם אורן:
    ברור לי שאף אחד לא ישב ופיתח את השפות הללו (של הקווניקים ושל הפדלחושיות) במטרה שאלו יוכלו להתחמק משאלות. אך כמו תהליך אבולוציוני, המושגים שהכי היטיבו לקבוצה שרדו וככה נוצרה להם שפה מושלמת להתחמקות.
    ——————————————————————————————
    לא פדלחוש:
    אם יורשה לי להתערב –
    להגנתן של הפדלחושיות ייאמר שהן לא טוענות לדיון אמיתי לרגע. כללי הקבוצה מגדירים אותה כסוג של קבוצת תמיכה, וזה כמובן שונה לגמרי ממה שישיבות הקו טוענות על עצמן.

  11. עורך ראשי מאת

    אברי:
    שלום רב, נהניתי לקרוא את המאמר, אבל באיזה שלב הפסקתי להיות משוכנע. נראה שבאמצע המאמר אתה חוזר על אותם דברים שוב ושוב. כמי שהיה שם שנים רבות ולבסוף עזב חברתית ותפיסתית, אני חושב שאתה צודק בחלק מהטיעונים אבל טועה בחלקם האחר.
    בכתות בנוסף למנהיג כריזמטי, אדיקות, ציות, מיסיונריות, אינדוקרטרנציה, וטרמינולוגיה רליגיוזית יש גם סודיות, הנתקות מאלה שאינם אנשי הכת וויתור על רכוש. במובן הזה אפשר לומר שיש בהר המור מאפיינים מסוימים של כת אבל לא צריך להסחף לגמרי. מאפיינים כאלו קיימים בלא מעט אליטות למשל בכל תנועת החסידות. יש במקומות הללו גם מאפיינים אנטי כיתתיים שיפורטו בהמשך ואין במקומות הללו שום חובת סודיות, לא מנתקים מהחברה מהמשפחות והחברים ואין שום ניסיון להשתלט על הרכוש שלך אלא לעיתים להפך, דואגים מבחינה כלכלית לאנשים שם. אין גם במקומות הללו טיפוח רגש אחווה דבילי בין השותפים לדרך, ולא חיבוקים וכיוצא בזה. לא מדובר בחבורה של עוזי משולם, ולהיפך יש שם חינוך לאחריות לאומית, הפתיחות כלפי החברה בישראל, כמו הצבא (חסידי הכת ממלאים את שדות הפיקוד בצהל), יחס של כבוד למנהיגי המדינה ולאנשי מדע ועוד. גם אותי עיצבנה ההיררכיה החזקה שקיימת שם, אבל נראה לי שכאלו דברים קיימים במקומות אחרים כמו ישיבת הגוש.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אברי שלום.
    אני תמה על דבריך. הרי את רוב הערותיך הסברתי וכתבתי בדבריי.
    לגבי ויתור על רכוש הזכרתי זאת להדיא. אגב, זה כן מאפיין כיתתי מובהק, אלא שכאן אין רכוש שמולאם לטובת ראש הכת (כפי שכתבתי בדבריי). כתבתי שלא מדובר במניפולציה אינטרסנטית ומרושעת אלא בנאיביות טיפשית. זו כת שיסודה בתמימות, והרשעות מגיעה רק בדיעבד (למען האידיאולוגיה).
    ועוד, הרי כתבתי להדיא שמדובר על נתח נכבד מהמאפיינים ולא בכולם (אבל באיזו כת תמצא את כל המאפיינים?! כיתתיות היא תופעה מורכבת, ובמקרה כזה אפילו בפסיכיאטריה וברפואה משתמשים בדיאגנוזה על בסיס כמה מתוך כלל המאפיינים. אבל את כל זה הסברתי.
    אכן בחסידות יש לא מעט מהכיתתיות. בעיקר בחסידות הקדומה אבל גם בימינו. אם זה היה רלוונטי לקוראיי הייתי כותב זאת. לכן גם הזכרתי את חב”ד שהיא בעלת מאפיינים כיתתיים מובהקים והיא נוגעת יותר לעולם שלנו.
    לגבי זה שהם דואגים כלכלית לחבריהם, הרי זה ממש לא סותר את הכיתתיות. להיפך, זה חלק מהרצון לשמור את האנשים בשליטה של הכת וממוקדי מטרה. אם כל אחד יילך לעשות קריירה מי יפיץ את אור האורות של האמת בעולם? אגב, בחרדיות זה הרבה יותר חזק. שם יש מדיניות ברורה וכמעט מוצהרת לשמר את החברה ענייה כדי שאנשים יהיו בשליטה. עצמאות כלכלית היא לעולם בעייתית בחברות אידיאולוגיות ובכתות, ולכן יש להשאיר אנשים במחסור ולדרוש מהם ויתור וסיגופים, ובו בזמן לדאוג להם שיסתדרו כך אחרת זה לא יחזיק מעמד. אגב, דומני שהמורמונים הם חריגים בעניין זה. יש שם לא מעט מצליחים ועשירים, ואולי זה חלק מהפרוטסטנטיות שלהם.
    גם לגבי רגש האחווה, אני לגמרי מסכים שהוא פחות אינפנטילי מאשר באלכוהוליסטים אנונימיים או בהארי קרישנה, ועדיין הוא בהחלט ישנו שם ולדעתי הוא גם די אינפנטילי. אבל זה עניין של טעם כמובן.
    החינוך לאחריות לאומית הוא חלק מהערכים הכיתתיים. שים לב שהאחריות היא רק במשמעות שהם נותנים ללאום ולאחריות כלפיו. זה ערך כיתתי עיקרי אצלם. הרי כל כת חושבת שהיא אחראית לעולם ועליה הוא עומד. על כך גופא דיברתי.
    אם נראה לך שבגוש יש היררכיה כמו בהר המור, אתה כנראה עוד לא באמת עזבת. שתה קפה ותתפכח (רק תסתכל על מנעד הדעות בין בוגרי הגוש, תלמידיו ורבניו). את הגוש, במקרה או שלא במקרה, אני מכיר לא רע.
    סוף דבר, כפי שכתבתי תופעות מורכבות צריכות להישפט בצורה לא בינארית. מטרתי היתה להצביע על כך שיש שם לא מעט מאפיינים כיתתיים. מהו הרף שקובע האם די בהן כדי להשתמש כבר במונח כת או לא? על כך כל אחד יחליט לעצמו. זה כבר מוליך אותנו לפרדוקס הערימה, ואכ”מ.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    רק אוסיף שגם לאלמנט הסודיות התייחסתי כשדיברתי על טיפוס בסולם הכתבים וההתייחסות אליהם כלא מובנים אלא ליודעי ח”ן. השפה גם היא חלק מהסודיות הזאת. האתוס שכל אלה בחוץ לא באמת מבינים את מרן הרב זצ”ל. כל אלו הם גוונים של סודיות כיתתית. אבל נכון שיש כתות שבהן הסודיות מופיעה בצורה אחרת, כמו אצל הדרוזים. כאמור לא כל המאפיינים צריכים להופיע בכל כת, ובוודאי לא במלואם ולא באותה צורה.
    ——————————————————————————————
    אברי:
    שלום הרב מיכי. אם לא הובנתי נכון, אני מסכים עקרונית עם רוב דברך, אבל טוען שהדברים פחות חריפים ופחות מובהקים, ולפחות כך הם היו בזמני. למשל כתלמידים צעירים התייעצנו עם אחד הרבנים לגבי החשפות לדעות אחרות בקריאת עיתונים והתשובה שלו לא הייתה נחרצת במיוחד לשלול. לגבי עניין של התייעצות אובססיבית עם רבנים. הדבר נובע מתלותיות של אנשים וקיים בהרבה מסגרות. הכרתי כמה רבנים בזרם כמו הרבנים וולנסקי ואבינר שדעתם לא הייתה נוחה מכך, והם חינכו לעצמאות נפשית, שהאדם יקבל החלטות על פי תלמודו. ומצד שני הייתה שלילה של תפיסות אחרות אפילו קרובות. פעם אחד הרבנים אמר לי בטרוניה: “בזמן שהרב צבי יהודה היה חי הרב עמיטל לא העיז לפתוח את הפה”. וכמובן שהייתה שלילה של תפיסות אחרות ובהן אפילו הזרם הקרוב של ישיבת בית אל, שגם הם לא טמנו ידם בצלחת כידוע. גם הנושא של הקמת מוסדות חינוך פרטיים שבו ילמדו בדיוק כפי האמונה הנדרשת כמו תלמוד תורה מורשה, ומוריה ולבנות צופיה, משלים מרכיב של כיתתיות.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום אברי. לגבי מינונים קשה לי לדון כי באמת איני מכיר מספיק. אבל מה שאתה מתאר מתאים למה שכתבתי. מעבר לזה, ייתכן שדברים משתנים עם השנים. עוד הערה באשר לעצם דבריך. דומני שלא דיברתי על התייעצות אובססיבית עם רבנים. כתבתי על כך שצעדים צריכים להיעשות לפי ההנחיות הרבניות ולפי האידיאולוגיה (שאין צעדים נייטרליים והכל נשפט במונחי נכון ולא נכון אידיאולוגית). זה לא מרכיב פסיכולוגי (אובססיה) אלא אידיאולוגי (כפי שדיברתי על התנהגות שהיא מאד אידיאולוגית).

  12. עורך ראשי מאת

    שלומי:
    המניפולציה הגדולה ביותר היא בכך שחלק מרבני הר המור הם בעלי השכלה כללית רחבה והם רותמים זאת לתפיסת עולמם השלמה (הרב צוקרמן, הרב אבינר).
    אנקדוטה: לרב בלומנצוייג כבוד רב לאנשים אלה והוא רואה בם אנשי חינוך ראויים לתלמידיו ולצאן מרעיתו.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלומי שלום.
    לא הבנתי מהי המניפולציה. חבל שההשכלה הזאת לא מועילה להרחיב קצת את תפיסתם.
    וגם את האנקדוטה לא הבנתי. הרב בלומנצווייג מעריך אותם. ולכן?

  13. עורך ראשי מאת

    טוביה:
    השאלה היא לא האם הר המור או חב”ד היא כת, אלא מה התרומה שלה לעם ישראל. בעיני, עדיפה כת עם תרומה משמעותית לעם ישראל מאשר אנשים רציונליים, מנומקים, חדים ובהירים שההשקעה שלהם למען עם ישראל היא מצומצמת מאד. (אגב, למיטב ידיעתי שלל הכתות בעולם בסופו של דבר מתנתקות מקידום העולם בצורה מעשית. מה שאין לומר על חב”ד והר המור למיטב שיפוטי.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    טוביה שלום. כל אחד רשאי כמובן לשאול את השאלות שמעניינות אותו. יש שאלה האם זו כת ויש עוד שאלה מה תרומתה לעם ישראל. התשובות אינן תלויות באופן חד אם כי יש תלות כלשהי ביניהן. אגב, דומני שיש עוד כתות בעולם שיש להן תרומה חיובית. אני מניח שאפילו יאשיהו פינטו שליט”א תרם תרומה משמעותית ואמיתית לחסידיו, עד כמה שהדבר לא מובן לי. לדעתי תרומתה של הר המור מפוקפקת למדיי (אין לי שום פקפוק בזה שיש לה לא מעט תרומה שלילית, ושאלת הקיזוז והשורה התחתונה איני יודע לענות עליה), אבל אני מניח שלא נסכים על כך. אבל בין אם היא תורמת ובין אם לאו – לדעתי מדובר בכת. זה מה ששאלתי וזה כל מה שטענתי. לגבי חב”ד, אני בהחלט רואה בה תרומה משמעותית הרבה יותר, ועדיין מדובר בסוג של כת.

  14. עורך ראשי מאת

    הרב י’:
    שלש הערות:

    א. קרא את הראיון של הרב שטרנברג, ב’כיפה’.
    ההסתגרות שלהם מוסברת על ידו בצורך ‘להכנס למערה’ לעת הזאת, בגלל הרוחות הקשות המנשבות בחוץ.
    זה לא רק פחד מהאיחוד האירופי וכיו”ב, אלא גם תחושה של קושי עם המרחב הציבורי הישראלי.

    ב. הבעיה בכל פראנויה היא שתמיד יש בה משהו אמיתי.
    ואם לא היה – אז הוא נוצר בעקבות התגובות הפראנואידיות.

    ג. בכמה עניינים הרב טאו צודק בניתוח שלו.
    למשל: הוא הקדים לראות את המפלה האירופית.
    להערכתי הלא מקצועית, אירופה בצלילה מטה, עם מתאסלמים רבים מקרב הציבור האירופאי,
    ועם כמות מהגרים שהם לא יודעים מה לעשות איתה.

    שמעתי שהרב חיים נבון אמר לאחרונה שהרב טאו ראה זאת לפני כולם.
    ואם בארזים נפלה שלהבת.

    זה אגב נכון שמדינות אירופיות (דרך ארגונים שונים או במישרין)
    עושות הכל כדי לחזק את הפלסטינאים. האם זו רק פראנויה?

    יפה עשית שעמדת על נקודות החוזק שבכתות.
    נדמה לי שלא עמדת על כך שיש נקודות של אמת בניתוח המציאות שלהן, שאלמלא כן הן היו מתקשות הרבה יותר בהעמדת תלמידים/חסידים.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    לגמרי מסכים. אכן הייתי צריך לחדד זאת.
    עוד הערה. העובדה שתחזיות מתגשמות לא אומרת כלום. השאלה כמה תחזיות ניתנו וכמה מתוכן התגשמו. על הכשל הזה בונים לא מעט שרלטנים שמתפרנסים מזה שתחזיותיהם מתגשמות.בעקבות דבריך הוספתי סעיף (לפני הסוף, על אמת וכיתתיות) ובו גם כתבתי שזה שרודפים אחריך לא אומר שאתה לא פרנואיד. ודוק היטב.
    על הצורך להסתגר דיברתי במרומז כשהזכרתי את תורת הצדיק (שדברי מרן הרב מיועדים רק לצדיקים אמיתיים ולא לאדם הפשוט שלא יעמוד בניסיונות הקשים). אבל הוספתי גם סעיף על זה (סעיף 19). לינק לראיון של הרב מוטי נוסף גם הוא עם שתי הערות הבהרה שלי. זה באמת ראיון קלסי וצורת ההצגה שלו היא ממש נהדרת ומאלפת (וגם מעלפת).

  15. עורך ראשי מאת

    ת’:
    שלום הרב מיכי,
    אני קורא אדוק שלך עוד מימי “שתי עגלות” זכור לטוב, וברצף עד ימינו.

    דווקא כמעריץ נלהב, וכרוצה-להיות-תלמיד, אני חייב לומר שחשתי התכווצות לא נעימה בבטן נוכח המאמרים האחרונים שפרסמת בבלוג.

    (האם אני היחיד?)

    ההתכווצות לא נבעה מטעויות במישור האנליטי או העובדתי, אלא מהנימה. התחושה המתקבלת מכמה מהמאמרים האחרונים, ובמיוחד משרשורם (הרב קרים + מדינת הלכה + הר המור) היא של זלזול פחות או יותר בכולם. אני יכול להבין מי שתופס צד, ואני יכול להבין מי שמגלה אמפתיה לכולם, אבל בוז לכולם הוא עמדה נפשית לא בריאה בעיניי.
    פסקה אחת שעשתה לי רע על הנשמה היא התהייה מי יהיו מנהיגיה הרוחניים (האייאתולות!) של מדינת ההלכה לעתיד. מנית שם בסוג של ציניות כמה מהרבנים החשובים בימינו מבחינת כוח פוליטי. אני חושב שזה לא במקום, לא רק כלפי חוץ אלא גם כ-state of mind פנימי. ראשית, אני חושב שזה לא נכון להציג בחוסר-כבוד רבנים חשובים שאהודים על חלקים גדולים בציבור, חלקם בצדק. אבל בעיקר – יש ויש רבנים טובים, וחבל שהם הושמטו מהרשימה, כי זה יוצר מצג שווא כאילו ההיצע הקיים בשוק הרבנים הוא טיפש או רשע או שניהם, וזה לא נכון, וזה יוצר תמונה מעוותת של היהדות בת זמננו. רק בשמונה שנים שאני מסתובב בירושלים זכיתי להכיר באופן אישי כמה ת”ח מתוקים ודי משפיעים, והנה רשימה חלקית:
    הרב אברהם נפתלי ויג המו”צ של בית וגן
    הרב יהושע אייכנשטיין ראש ישיבת יד אהרן
    הרב אליהו מאיר פייבלזון
    הרב משה שפירא
    הרב אשר וייס

    זו רשימה חלקית ביותר, רק של רבנים ירושלמים. לזה צריך להוסיף עוד לא מעט דמויות תורניות די סבבה שמסתובבות שם בחוץ כמו אתה בעצמך, הרב יעקב מדן, הרב רבינוביץ’ ממעלה אדומים, הרב דוב ברקוביץ’, הרב י”צ רימון, הרב חיים נבון, הרב יובל שרלו ועוד ועוד.

    אפשר לבקר, יתכן שהדמויות הרבניות הקיימות אינן אמיצות מספיק, או אינן ת”ח מספיק, או אינן מבינות עד הסוף את הפילוסופיה של ההלכה או פילוסופיה בכלל. אבל בפועל מדובר באנשים טובים ובעלי השפעה שמקדמים את עולם התורה (אולי לאט ובזהירות) למקום טוב ואמיתי יותר. במישור יומיומי יותר, אלה אנשים שמוסיפים לעולם הרבה תורה, חסד ויראת שמיים. ויותר מזה, הייתי מוכן בשמחה רבה לחיות במשטר שיתנהל בכפיפיות לסנהדרין שתהא מורכבת מאוסף הרבנים הנ”ל, כי מהיכרותי איתם אין לי ספק שבעיקר טוב יצא תחת ידם.

    לכן הרוח הכללית שעולה מהמאמרים האחרונים, כאילו כולם על הפנים – חורה לי.

    אם ניקח למשל טענה שעלתה במאמר שלך בעקבות פרשת הרב קרים (השני), על למה לא לשרוף את הברית החדשה – הרי “מבחינת רוב הרבנים והתפיסות המקובלות מדובר בפחד ולא בעקרונות מוסר וסובלנות”. אני חושב שזה לא נכון, ומכיוון שהשתמשת בביטויים גורפים כמו “רוב הרבנים” ו”התפיסות המקובלות”, יתכן שיש בזה משום הוצאת דיבה על היהדות בת זמננו. זה כואב. כל הרבנים שציינתי (ועוד) לא ירצו לשרוף, ומהסיבות הנכונות. הם אולי יתקשו לנסח את הפסיקה בנושא לפי עקרונות פילוסופיים (כמו הפרדת ההלכה מהמוסר), אבל כך או כך המוסר יהיה שיקול חזק מאוד בפסיקה שלהם, והם ימצאו את הדרך לומר זאת, איש איש בדרכו. לדעתי רוב רובם תופסים את השיקול “מפני דרכי שלום” לא רק כשיקול פרגמטי, אלא כערך. ואם כן, אין פה פחד, אלא מוסר וסובלנות.

    לבסוף, המאמר האחרון על הר המור היה תמוה בעיניי. אני לא חולק על נכונותו האנליטית, אבל למען השם, למה להקדיש 36 פסקאות נגד הר המור? במיוחד לאור העובדה שההגדרה של “כת” היא רציפה ונזילה מאוד. כלומר, המסקנה היא שהר המור היא יותר-כת מקבוצות אחרות. נו שוין. ואגב – אולי זו שוב ירושלים – אבל מהיכרותי הספוראדית עם תלמידי הר המור, רבים מהם יהודים טובים, גם במובן של לא-כיתתיים, כולל יכולת שיחה, דיבור והקשבה אמיתית לאנשים מזרמים אחרים. ויש להם אפילו כמה רבנים עם ראש טוב ממש (הרב אלי סדן למשל).

    סיכומו של דבר, משילוב המאמרים האלה יצאתי עם טעם לא טוב בפה. הצגת הדברים היא שאפס עצור ועזוב, הרוב רשעים או טפשים. וזה כאב לי גם כי זו הצגה לא נאמנה של המציאות, וגם כי חשתי שיש פה התמקדות מוגזמת ברע ובחסר, בשעה שאפשר ועדיף לראות טוב, ולבקר בכבוד ובעדינות.

    כל הפוסל במומו פוסל, והנה נמצא שאני עצמי עסוק בביקורת בעוד ש-99% מהזמן אני מאוד נהנה לקרוא אותך. בעל אופן הדברים נכתבים מעומקא דלבא, ומתוך מחשבה שכדאי לכתוב כמה פסקאות לחכם בישראל.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    1. אקדים שאני משתדל לא להתייחס לאנשים ספציפיים בדבריי כאן, ולכן לא אעיר לך על אישים ספציפיים שהזכרת (ויש מה להעיר).2. אני אכן כועס ואחת המטרות שלי באתר היא להביע זאת. הרבנים המובילים כיום רובם כאלה (אייאתוללות) לצערי, ורוב אלו שאינם כאלה כנראה לא יישבו בסנהדרין שתיפתח בימינו.
    3. ודאי שיש אנשים טובים, אבל אני כותב כנגד אלו שאני חולק עליהם ומבקר אותם. אין טעם לכתוב שאני מסכים עם פלוני או אלמוני, שכן בשביל מה צריך לכתוב זאת? האם מישהו יקרא את זה? האם אני אמור לתת כאן הסכמות לאנשים?
    4. ברור לי שרוב הרבנים יאמרו שיש לשרוף את הברית החדשה למעט אולי סיבות טכניות (בוודאי רבני הר המור). לא אכנס לדוגמאות פרטיות מתוך הרשימה שהבאת.
    5. הבחנתי בדבריי בין אנשים פרטיים לבין התנהלותם הקולקטיבית. לכן העובדה שיש לך שיח טוב עם אנשים כאלה או אחרים לא אומרת בהכרח על התנהלותם הקולקטיבית. יתר על כן, שיח נעים לא בהכרח מורה על הקשבה של ממש ומוכנות של אדם לבחון את עצמו ואת רעיונותיו ורעיונות מנהיגיו ורבניו.
    6. אני משתדל (אם כי אולי לא תמיד מצליח) לתת כבוד למי שראוי לו, ולא לתת כבוד למי שלא ראוי לו (ובוודאי לא למי שלא נותן בעצמו כבוד לאחרים).

    כל טוב,
    ——————————————————————————————
    בני פ’:
    אני לא חושב שזכית להכיר את הרב משה שפירא אם אתה קורא לו “מתוק”. הוא הרבה מאוד דברים, מתוק זה לא אחד מהם. אני חושב שהוא ייעלב אם תקרא לו מתוק בפנים
    ——————————————————————————————
    הרב:
    בתור מי שמכיר לא רע את רבי משה שפירא הוא היה אחת הדמויות שעמדה מול עיניי כשכתבתי שאיני רוצה לעסוק באישים מסויימים. אבל אם כבר שמו עלה, אם היית שואל אותו האם לשרוף את הברית החדשה דומני שהוא היה אומר לך לעשות זאת בראש חוצות בלי להשגיח בשום שיקול אחר.
    ——————————————————————————————
    בני פ’:
    ברור. רמ”ש הוא אדם מבריק ועמוק בצורה יוצאת דופן. אבל הוא שמרן חרדי במלוא מובן המילה. לא בהקשר של דעת תורה או ציות לרבנים, אבל בהסתכלות הכללית על חז”ל והלכה.
    אגב, בהקשר הספציפי של מדינת הלכה, מאוד יכול להיות שהוא לא מאמין בקונספט הזה בכלל (האפשרות שהעלית שבמדינת הלכה היא דבר שמסור לפרט) ובליבה האמיתית ההסתכלות החרדית באופן כללי היא כזו (דיבורים תיאורטיים על דברים שמעולם לא ייתגשמו וכשהם ייתגשמו הדברים התיאורטיים יישתנו גם הם כמו כל הקונספט של “כופין על המצוות” שקשה לי להאמין שאי פעם התקיים)
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אני חושב שחשיבה חרדית היא מאד פרגמטית ולא אידיאולוגית (המאפיין הכיתתי הזה של הר המור לא קיים אצלם). לכן ברור שאידיאולוגית הם כן מצדדים במדינת הלכה אבל בפועל הם מבינים שזה לא מעשי כיום. ברור שגם אם תיתן להם על מגש של כסף את המושכות של המדינה הם יתחמקו מזה. זאת להבדיל מהר המור שלדעתי כן ייקחו את זה, ואז אוי ואבוי יהיה לכולנו.

    1. יוסי כהן

      יוסף: כאדם שקורא את ספרי הרב ויש לו הרבה כעס על ישיבות הקו ובמיוחד אחרי איך שהרב טאו כתב על מכללת הרצוג בה זכיתי ללמוד תורה כואב לי לקרוא את הדברים אני מסכים איתם אבל כואב לי הצורה שבה הם נכתבו הרי בכל זאת הם רבנים גדולים ולא רק באמונה אלא גם בהלכה ולמדנות ולא נוח לי שנוצר שיח מזלזל ומקטין למה גם אנחנו צריכים לפלג למה אי אפשר לכתוב קונקרטית על הבעייתיות שיש בלי להכנס ללעג

    2. כת הממלכתיות?

      בס”ד טו”ב בתמוז ע”ז

      לכל אדם יש עקרונות מנחים ו’קוים אדומים’ המתוים גבולות גיזרה. גם לפוסט-מודרניסט הקיצוני יש קו בל-יעבור:
      ‘אסור לומר שום דבר פוזיטיבי, איש באמיתו יחיה’. לחקר המקרא האקדמי יש ‘קוים’ משלו, שמטעמם פסלו עבודה של סטודנטית שהסתמכה על רש”י בפירוש המקרא (כמסופר בספר ‘צדיק באמונתו יחיה’) – אז למה שלרב טאו, או לכל אחד אחר, לא יהיה קו משלו? את המחוייבות לי”ג עיקרים של הרמב”ם, הרי לא הרב טאו המציא 🙂

      הדגשים הייחודיים של הרב טאו הם דווקא בתחום הממלכתיות.

      הן בתחום המדיני, לא ללכת ‘ראש בראש’ כנגד מדיניותה של מדינת ישראל בהיותה מייצגת את רוב העם היושב בציון. את תובנותינו המדיניות עלינו להנחיל לכלל בהסברה ובדוגמא אישית, ובינתיים – להתאזר בסבלנות!

      והן בתחום ההלכה, העמידה על ‘ממלכתיות התורה בישראל’, המיוצגת על ידי ‘הרבנות הראשית לישראל’ שנוסדה ע”י הראי”ה קוק זצ”ל, שבה יש ייצוג נרחב לכל חלקי עולם התורה, חרדים וציונים, אשכנזים וספרדים.

      אפשר להסכים עם גישתו של הרב טאו ואפשר שלא להסכים, אך להגדיר גישה ממלכתית כ’כת’, נשמע הזוי לחלוטין!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    3. moishbb

      הגר”ש צין לין
      כשאני קורא את התגובות שלך
      אני תמיד מתלבט האם אתה מתעלם מהטענות שהעלה הרב מיכי
      או פשוט לא קורא אותם וקופץ להגיב
      זה די מתסכל כי בתור אחד שמגיע להגיב בשם היהדות המסורתית
      אתה די מחדד את טענות לחוסר יכולתה להתמודד עם גופם של הטענות
      אלא בזריעת דמגוגיה מסביב

    4. לתפוס את הנקודה המרכזית (למשב"ב)

      בס”ד י”ח בתמוז ע”ז

      כל מערכת ה’טענות’ שמביא רמד”א אומרות דבר אחד בלבד
      :אתם לא בסדר כי אתם לא הולכים לפי “הנחות היסוד” XYZ המפורטות בדבריי’. ברם, ליהדות הרבנית יש ‘הנחות יסוד’ משלה, ואם הוכחתי שקבוצה פלונית עומדת בקריטריונים שקבעו חז”ל ורבותינו הראשונים והאחרונים – הרי אין לי כל עניין לצאת ידי חובת ‘הנחות יסוד’ שמנסה מישהו, חכם וגדול ככל שיהיה, לשתול בגנה של היהדות.

      ואחד היסודות הוא ‘שימוש חכמים’. העובדה שתלמידי רב לומדים את שיטתו ונאמנים לה אינה עושה אותם ל’כת’. הגע עצמך, הגאון רבי יוסף קאפח זצ”ל (שיום פקודתו היום), הולך בכל הדברים כשיטת הרמב”ם, ומתאמץ ליישב את שיטתו ולברר את מקורותיה – האם יעלה על הדעת שנגדיר את הרב קאפח ותלמידיו כ’כת’ ח”ו.

      אני אישית, אף שלמדתי כעשר שנים ב’מרכז הרב’, לא הייתי מתלמידיו ומקורביו של הרב טאו. תחומי ההתעניינות שלי והדגשים שלי קצת שונים. אך אדם שבקי ישר והפוך בכתבי הראי”ה קוק זצ”ל, ושימש עשרות שנים את הרצי”ה זצ”ל ומונה על ידו ללמד אמונה בישיבתו – בהחלט יש משקל רב להבנתו ולהנחייתו ביישום משנת הראי”ה קוק לשאלות דורנו, אם כי לענ”ד לא משקל בלעדי..

      הידע היסודי של הרב טאו בעולם המחשבה האירופי מודרני, שבו היה בן בית עוד לפני שהגיע לעולם התורה – מביא אותו לרגישות, לקריאות מסוג ‘ביקורת המקרא’ ו’יהדות היסטורית פוזיטיבית’ וכיוצא בהן, היוצאות מנקודת הנחה שהיהדות ומקורותיה הן יצירות אנושיות, תלויות זמן ותרבות, ולחילחול של כיווני מחשבה כאלה גם לעולם המכללות למורים.

      והוא לא היה היחיד שהתריע על הבעייתיות של גישות אלה. ראה הסתייגויותיו של הגר”א ליכטנשטיין זצ”ל מחקר התלמוד האקדמי, במאמרו ‘שיטת ההמשגה הבריסקאית בלימוד התלמוד’, נטועים יח, עמ’ 30-32. וראה מאמרו של בנו, הרב משה ליכטנשטיין’ נר”ו, ‘אחת דיבר אלקים – שתים זו שמעתי?’ בו הוא מותח ביקורת על חלק מדרכי פרשנות המקרא הנהוגות ע”י חלק מהמרצים ב’מכללת הרצוג’.

      ההבדל בין הרב טאו לרבנים אחרים הוא בדרכי ההתמודדות. הרב טאו ‘הציף את הבעיה’ לפני כ-15 שנים בספרו ‘צדיק באמונתו יחיה’. רבנים אחרים מנסים ל’השפיע מבפנים’ בעולם המחקר בכיוון של ‘אורחא דמהינותא’. כפי שעושה הרב יצחק שילת (מקורבו של הרב טאו) בחקר הגותו של הרמב”ם, וכפי שעשה ר’ חיים וייסמן (תלמידו של הרב אליעזר מלמד) בספרו ‘בירורי אמונות ברמב”ם – בריאה, נבואה והשגחה במורה נבוכים’.

      ובתחום המקרא, עושים עבודה חשובה כמה ממורי ‘מכללת הרצוג’, הרב יעקב מדן והרב אלחנן סמט, הרב אמנון בזק והרבנית שרון רימון ואחרים, שתורתם מאירה באתר התנ”ך של מכללת הרצוג.

      כך היא דרכה של תורה. יש צורך במי שיתריע על הבעיות ויש מי שיתמודד איתן ויביא לפתרונן, והמתח ביניהם הוא מתח בריא.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    5. וההתחלה להבין את החשיבות (למשב"ב, המשך)

      כדאי לציין שיש יסוד משותף בהתקפותיו של רמד”א. המטרה היא ערעור. שחיטת כל ‘פרה קדושה’ הנחשבת בעיני רבים בציבור האמוני, והגחכתה כדי להביא את הקורא למסקנה המתבקשת: יש לנחור את הפרה ולהשליכה על עורה בשרה ופרשה אל מחוץ למחנה 🙂

      לפני שמתמודדים פרטנית עם כל טיעון וטיעון, שיש מהם לפעמים ביקורת אמיתית הזוקקת בירור ולפעמים גם תיקון. צריכה להיות הבנה והכרה בערכה הרם של אותה ‘פרה’, שלא בכדי קידשתה התורה. וזו נקודת הראשית של תגובותיי.

      אחר כך, במקרה הצורך, יש מקום לדיון פרטני, בהעמדת הערך או הזרם המדובר במקומו בעולמה של היהדות, ובמה וכיצד הוא טעון השלמה. זה הכלל, ואידך פירושא. זיל גמור

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לעי”נ דודי ישראל ב”ר שמשון צבי רוט, שעסק בריפוי פרות ולא בשחיטתן 🙂

    6. moishbb

      אדרבה תרים את הכפפה
      תוכיח את ערכה הרם של הפרה
      אוסף ציטטות
      או הבעת דעה פרווה
      לא מוסיפים לה שום משקל ערכי
      אולי נפח מיותר
      בנתיים הדיון היחיד בו הגבת עניינית היה לגבי התערבותו של אלוהים בבריאה
      נ.ב הטיעון שהעליתי הוא עקרוני ולא קשור דווקא למהות הדיון לגבי הרב טאו שאת תורתו וקהילתו אני מכיר הכרות מאוד מצומצמת (שלא הוסיפה אצלי נקודות זכות, לו ולקהילתו ) לא מספיקה כדי שאוכל לגבש לגביו דעה עצמית לכאן ולכאן

    7. ובקיצור (למשב"ב)

      בס”ד י”ח בתמוז ע”ז

      אחזור על עיקרי הדברים בקצרה:

      הטיעון של רמד”א הוא בעצם דבר אחד: קהילה שיש לה מנהיג רוחני המורה את דרכה היא ‘כת’.

      טיעון זה מופרך מיסודו. התורה בנוייה על ‘עשה לך רב’, ואחד מקנייניה הוא ‘שימוש חכמים’. זה ההיפך הגמור מהנהגתה של ‘כת’, שכן הרב בישראל עומד ומסביר את דבריו בספריו ובשיעוריו ועונה לשאלות תלמידיו, ומטבע הדברים – תלמידים שואלים ומקשים מכל כיוון אפשרי.

      כאשר רב מלמד במשך עשרות שנים, הוא זוכה להעמיד מאות ואלפי תלמידים, שכל אחד מהם בעצמו מעמיד מאות ואלפי תלמידים – וכך זוכה רב באלפי ורבבות תלמידים ישירים ועקיפים, הנהנים מחכמתו ומעצתו ברב או במעט. כשרב מעמיד תלמידים ברציפות במשך 40-50 שנה, הוא מוצא את עצמו לעת זקנה מורה לרבים שדבריו נשמעים הרחק מעבר לחוגו המצומצם.

      על אחת כמה וכמה, שרב שדרכו מיוסדת על ‘ממלכתיות’ הדורשת קשר ושיתוף פעולה בבניין הארץ ובהגנתה עם כל חלקי העם והנהגתו המדינית המייצגת, ועל ‘ממלכתיות התורה בישראל’, המחייבת משמעת להחלטות הרבנות הראשית לישראל, המייצגת קונסנזוס רחב, המייצג חלק נרחב מעולם התורה לגווניו, ספרדים ואשכנזים, חרדים וציונים – האם הדוגלים בממלכתיות, הם ח”ו ‘כת’?

      לצערי אצה הדרך לרמד”א, במקום להקדיש את כשרונו וידיעותיו לפתח רעיונות וחידושים שיחזקו את התורה ויתקבלו בבית המדרש – הוא מדמה שיגיע ל’מלכות’ על ידי נתיצה ולגלוג. וחבל. אין לי אלא להציע לו ולמבקשי טובתו שיכוונו בתפילתם באומרם ‘ועל זקני עמך ישראל ועל פליטת סופריהם, ושים חלקנו עמהם ולא נבוש…’.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    8. והערה (למשב"ב)

      אם אתה מקבל שה’ מתערב בעולם ומשפיע עלינו מטובו ומחסדיו – הרי שראוי שנכיר לו טובה ונודה לו על חסדיו ערב ובוקר וצהריים ונבקש שתתגלה מלכותו בעולם, ובזה תמצית תשובה לשאלותיך על התפילה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    9. moishbb

      חכם שצ”ל
      אל תוציא מילים מפי
      לצערי דעתו של מיכי בעניין נראית לי יותר הגיונית
      (עם השגה אחת לגבי השפעה על הנשמה ששם דעתי שתיתכן התערבות תדירה)
      ואי התערבותו לא סותרת בעיני צורך בהודיה על הבריאה הנפלאה שאותה יצר וממנה אני נהנה
      השאלה שם לא היתה על הצורך, אלא על הצורה הנכונה.
      הביטוי תיגלה מלכותו לא נהיר לי דיו
      ואם רצונו בגילוי, פתח פתוח לפניו
      ואינו זקוק לי ולשכמותי

    10. moishbb

      אגב לא ראיתי בדבריו של הרב מיכי ערעור על המושג קהילה ורב.
      אלא על תחושת ההתבטלות, ויראת הכבוד המופרזת, שיש לציבורים אחרים כלפי אנשי הקו.
      מה שמונע לפעמים דיון לגופו של עניין.
      אני לא בקיא מספיק כאמור במה שקורה שם
      אבל יש לי מספיק אינדיקציות
      לסוג ההתבטלות המופרזת שישנה בקהילות שונות בתוך הציבור החרדי. דוגמת כת ליובביטש, חסידי מנדל’ה מוויז’ניץ (בשכמל”ו) ודומיהם.
      והצורה בה כופים כתות אלו את דעתם על כלל הציבור, (מה שגרם למזלנו לגרא”מ שך לצאת נגד אחת ולגמד את השפעתה).
      אם מדובר אני יכול מאוד להבין את נקודת מבטו של הרמד”א

    11. למה לבקש? (למשב"ב)

      בס”ד י”ט בתמוז ע”ז

      למשב”ב – שלום רב,

      שאלה גדולה שאלת: למה צריך האדם לבקש על צרכיו ועל צרכי הכלל. הרי ה’ יודע מה שצריך ואינו זקוק ל’תזכורות’ מאיתנו, מה לעשות ואיך להשפיע.

      לענ”ד התשובה היא שהצמאון הוא שמביא להרגשת הסיפוק כאשר הצורך מתמלא. כשהכל בא בקלות ובלא יגיעה – מקבלים את הטוב באדישות ובשוויון נפש כמובן מאליו. לעומת זאת, שהדברים באים בקושי ולאחר עיכובים, באין ספור יגיעות ותפילות – אז אנחנו יודעים להעריך את מה שקיבלנו ולהודות עליו.

      כך הוא בין אדם למקום, וכך בין אדם לחבירו. ככל שאדם חווה את הקושי שבבדידות – כך יעריך יותר את בן/בת הזוג שלו המזכים אותו בברכה ובשלימות; ככל שגידול הילדים וחינוכם כרוך בהתמודדויות ואתגרים – כן גדולה הנחת כשהעניינים מתייצבים על ‘דרך המלך’. וככל שסבכי השאלות והלבטים גדולים יותר – כך גדלה ההערכה ל’מורה לחיים’ שבהקשבתו ובחכמתו, פקח והאיר את עינינו.

      ככל שגדולה תחושת החוסר – כן גדולה השמחה על מילויו. לא בכדי התפילה פותחת בבקשה ומסיימת בהודאה!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    12. הממלכתיות - כחיבור הקו והעכשיו (סיכום)

      בס”ד עש”ק את בריתי שלום ע”ז

      מי שיש לו ‘קו’, שואף להצעיד את היחיד, העם והאנושות לקראת מטרה שתהא טובה ונעלה ממה שיש ‘עכשיו’. הוא רואה את עצמו ככוח חלוץ לפני המחנה, השואף להביא אל חזונו גם את אלה שמפקפקים בו.

      אך כדי שחזון יצליח ויביא לתוצאות בנות קיימא, צריך להתנהל ‘קימעא קימעא’, לא לשרוף גשרים ולא לשבור קירות. לא לנטוש עקב הקשיים את הראיה למרחוק, אך גם לא להינתק מהמציאות של המרחב, הכאן והעכשיו. לשים לב היטב ש’אנחנו עם העם’ ולשאת בעול עם חברינו.

      חזון גדול, צריך להיפרט לצעדים קטנים, ואז יעבור את ‘מבחן ההפרחה’. לא עלינו המלאכה לגמור, אך אין אנו בני חורין להיבטל הימנה. צו יצטרף לצו, קו יצטרף לקו, זעיר כאן יצטרף לזעיר שם, בתקווה שהעולם שאליו הגענו יישאר אחרינו קצת יותר טוב ויפה, וכך יעשה עוד צעד לאולתו השלימה.

      את הלהט של פינחס ואליהו המתקוממים כנגד מציאות לא ראייה, הופכים לעשייה של השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

      בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

  16. עורך ראשי מאת

    יוסף:
    תהיתי לעצמי. האם חלק מהביקורת שלך מופנית גם כלפי תורת הרב קוק עצמה? או שאתה מאמין שכל ההתפתחות הזאת היא עיוות אחד גדול ואין בתורת הרב קוק מאפיינים כיתתיים כלל.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    משנתו של הרב קוק היא לא שיטתית (ולדעתי גם לא עקבית, בניגוד להנחות הכת דנן). לכן תוכל למצוא בה הכל והיפוכו. דומני שהרב קוק ממש לא התכוין להקים כת. להיפך, הוא הכיר ברבגוניות ובחשיבות שלה (באמת, לא רק כסיסמא כמקובל בכת דנן), וגם לא ראה עצמו כמנהיג כל יכול ובלתי ניתן לערעור.
    ——————————————————————————————
    חיים:
    “כשהעירו לו (לרב קוק, ח”ח) ביחס לאנשים ידועים והשתתפו אתם [כצ”ל: השתתפותם] בפעולות של חזוק התורה והיהדות, [אמר], ‘אל לעשות לי קוקיסטים. כל א’ מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות, הרי הוא שלנו'” (חוברת לשלושה באלול, הרצי”ה)
    ——————————————————————————————
    הרב:
    יפה מאד. למרות שעדיין יש לדון למה הכוונה. הרי אנשי הכת דנן גם הם ודאי יאמרו אותו דבר, והשאלה היא כמובן רק מי נקרא פועל לטובת חיזוק התורה ומהו באמת חיזוק התורה. זה כמו אותו אדמו”ר (שלא אנקוב בשמו מחמת לה”ר) שאמרו עליו שהוא אוהב את כלל ישראל אהבה עזה רק עם הפרטים יש לו לא מעט בעיות.

  17. עורך ראשי מאת

    חיים:
    התאור מקסים ודי מדוייק לדעתי.
    רק בהקשר לסוף דבריך שבו אתה תמה למה אנשים (בית הלל וכד’) לוקחים קשה את מה שהר המור אומרים.
    התשובה לענ”ד היא במה שכתבת תחת הכותרת “על אמת וכיתתיות”. רוב הטענות של הר המור באות בשמם של ערכים שכולנו (הדתיים) מסכימים איתם ברמה העקרונית – מחוייבות לתורה ולמסורת כמו גם ראיה חיובית שהמדינה והמהלך הציוני. לא נוח לנו עם אנשים שבאים וטוענים כנגדנו שאנחנו לא בסדר בדברים האלה. בזה יש שוני בין חרדים שתוקפים אותנו מצד אחד או שמאלנים-חילונים שתוקפים מצד שני שמראש ברור לנו שיש לנו ולהם ערכים שאנחנו לא שותפים בהם.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אני חושב שזה רק חלק מהאמת. יש ברקע רגשי נחיתות (כפי שהסברתי, בגלל המעלות האמיתיות שיש בהם) וחוסר הבנה לכך שמדובר בכת. הרי אם שוטה או אדם לא שפוי תוקף אותך לא תתרגז מזה, נכון? כך גם אם קבוצה שולית ולא חשובה תעשה זאת.

  18. עורך ראשי מאת

    יצחק:
    מיכי אתה מסכים עם זה שרוב הציבור הדתי לאומי הוא לא חרד”ל (קו) ולא לייט אלא איפשהו באמצע בין שני הקצוות הללו?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    לא יודע לומר. זה תלוי בהגדרות וגם לא עשיתי סטטיסטיקה מסודרת.

  19. עורך ראשי מאת

    א’:
    שלום לרב מיכאל! אני לא בטוח שהרב זוכר אותי, למדתי בכיתתך במכון בר אילן לפני כמה שנים טובות.
    קראתי את המאמר על הר המור, ונזכרתי בסיטואציה מכוננת מימי המכון. הרב העלה איזושהי סוגיה, ואני שאלתי “מה אנחנו חושבים על זה?”- אתה הזדעזעת ואמרת- “אנחנו חושבים”? אני יכול לומר לך מה אני חושב…. הלימוד עם הרב נתן לי הסתכלות תלת מימדית על תחומים רבים.
    המאמר נתן מילים לתחושות שליוו אותי במשך השנים, למרות שאינני מסכים עם כולו (אני מניח שלשמחתך..).
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אני זוכר היטב. מקווה ששלומך טוב ואני שמח לשמוע ממך.

  20. עורך ראשי מאת

    ד’:
    שבוע טוב, הרב מיכי.
    קרוב משפחה שלי העביר אלי את המאמר שכתבת על הר המור וחב”ד והיחס ביניהן לכתות.
    כידוע לך, אני לא נמנה על אנשי הר המור (ובטח לא על אנשי חב”ד). לא זכיתי ללמוד במוסדות שלהם (חוץ מלבקר מידי פעם במרכז עוד לפני הפילוג).
    יש לי הרבה ביקורת על הגישה של הר המור, ועניינית, עם חלק מהדברים שכתבת הזדהיתי והסכמתי.
    אבל מאד כאב לי לקרוא את הדברים שכתבת ובמידה רבה בגלל הסגנון שלהם. ודווקא מתוך ההערכה הגדולה שאני רוחש כלפיך. אני אסביר:
    1. הקדמת שאתה רוצה לתת ביקורת עניינית ולגרום לאנשים לחשוב בעקבותיהם. חשבתי בהתחלה שבאמת בזה מדובר אבל – פתחת בכד וסיימת בחבית.
    משפטים כמו (אני לא מצטט בדיוק, מחילה) – שמדובר על “חבורת אנשים הזויים”, ש”חיים בסרט” ועוד כהנה וכהנה איננה ביקורת עניינית, ובוודאי ובוודאי שלא תביא אף אחד מאלה שלא חושבים כמוך להתחיל לחשוב ולהזדהות עם הדברים שלך.
    גם ההשוואה להארי פוטר (אע”פ שאני לא יודע מי מאנשי הר המור מכיר אותו…) איננה מכבדת. היא יוצרת קבוצה שלישית של אנשים – “מלגלגים” (במלעיל). ואני חושב שלא שם היית רוצה לשים את עצמך. אבל זה הרושם.
    2. בעיניך, אין ערך לאחדות הציבור. בעיניי (וכמדומני שבעיני עוד הרבה מאד בציבור) – יש ערך. אחדות לא במובן של אחידות אלא במובן של מציאת מכנה משותף ופעולה בעקבותיו. עם כל הויכוחים הנוקבים – יש מכנה משותף. נכון. זה מעצבן כשפעם אחר פעם מזמינים אותם לישיבות והם לא מגיעים. צריך לבדוק היטב מדוע. לא לגמרי ברור לי שכל האשמה אצלם. יתכן שכן. אני לא זכיתי להיות מוזמן לישיבות האלה, ולכן, אינני יודע מה הסגנון של הדברים. וגם אם זה סתם ככה כי הם לא מוכנים לבוא – האם משמעות הדבר היא שהשפה שבה אנחנו נדבר תהיה משתלחת ומזלזלת?!
    3. בין השיטין (או אפש”ל במפורש) כתבת חוות דעת אישית על השם שבחר הרב קוק זצ”ל לפרק ב”אורות” – “אורות המלחמה”. כתבת שם בסוגריים – “איזה שם מזעזע”. גם אותו אתה מכניס לתוך הכת, כפונדומנטליסט שאיננו חושב, שמחזיק את עצמו ל”גדול” משום שהוא גדול באמונה ושייך למחנה הנכון של הארי פוטר?! או שזו סתם ביקורת אישית שיש לך על בחירת השם?
    אפשר לחשוב ולדון על משמעות השם הזה. אבל לכתוב את מה שכתבת – נשמע לי קצת יומרני ומתנשא, במיוחד כשזה מול הרב קוק זצ”ל (ולא מול “אמונת עיתנו”, עם כל הכבוד למחברו).
    4. פתיחות למודרנה ויחס ההלכה לזה היא בהחלט סוגיא חשובה ביותר. אני מסכים, ואתה לא צריך את ההסכמות שלי.. וצריך לדון בזה בצורה יסודית ומעמיקה, וברור שיש כאלה שחושבים שצריך יותר להיפתח ואת אלה שחושבים שצריך יותר להיסגר. זה לגיטימי! אבל הבסיס לדיון כזה הוא לכבד אחד את המחשבות של השני. לא לכתוב בנוסח מזלזל ומלגלג. ושוב אני כותב, אינני יודע איזה חויות עברת עם אנשי הר המור, ואם הם דיברו בצורה מתנשאת ומזלזלת או לא. בכל מקרה, זה לא מצדיק כתיבה שכזאת, בוודאי לא במאמר שמתפרסם ברבים.

    מתוך הערכה גדולה אליך, אני ממש מבקש ממך לא להשתמש בשפה שכזו. כעסים מהסוג הזה צריך לשמור אצלנו ולהבליג, ולהתייחס בצורה עניינית. אחרת, זה לא יוביל אותנו לשום מקום טוב, וחבל.

    שבוע טוב, חודש טוב ובשורות טובות
    ——————————————————————————————
    הרב:
    הרב ד שלום רב,
    תודה על דבריך. אנסה התייחס אליהם לפי המספור שלך.
    1. לדעתי הביקורת היא עניינית לגמרי, גם אם אני משתמש בשפה צינית. הטיעונים הם לגופו של עניין, אף שחלקם נאמרים בשפה שקצת מלגלגת. ייתכן שטקטית זה יביא לפחות הקשבה, אבל להערכתי היחס המכבד כלפיהם הוא חלק מהבעייה שנגדה יצאתי. לדעתי הוא לא מגיע להם ולרעיונותיהם, ומעבר לזה הם לא נותנים יחס דומה לאחרים אלא פוסלים את כל מי שאינו הם. לכן חשבתי שדווקא נכון להשתמש בציניות. יש לזכור שהמאמר פונה יותר לציבור הכללי ופחות לאנשי הר המור (שלהערכתי לא ממש פתוחים לביקורת), וכלפיהם היה לי עניין בדווקא בלגלוג הזה מהסיבות דלעיל.
    אגב, לדעתי הם אכן הזויים וחיים בסרט. זה לא ביטוי ציני אלא תיאור אנציקלופדי שמבטא את דעתי האמיתית.
    ההשוואה להארי פוטר אינה ציניות גרידא, אלא יש בה משהו לגופו של עניין. אני באמת חושב שהתנהגותם דומה לכת ההיא (איך הקוסמים מתייחסים למוגלגים שמסביב. זה מאד דומה). ובכלל, למה לדעתך ההשוואה להארי פוטר היא זלזול? לדעתי היא עניינית לגמרי. האם אסור להשתמש במטפורות מספרי ילדים בדיון כזה? ברצינות התהומית והמוגזמת שמקובלת שם זה נראה אולי בעייתי, אבל בין היתר נגד זה יצאתי. איני רואה בזה בעייה.
    2. אין לי בעיה עם אחדות (אם כי היא באמת לא כ”כ חשובה לדעתי), אבל השאלה היא מדוע אחדות דווקא איתם? על אחדות של איזה ציבור מדובר? כשמדברים על אחדות המחנה צריך להגדיר מיהו ה”מחנה”. מהו קו השבר הרלוונטי שסביבו ניטשת המערכה ומוגדרים המחנות? לדעתי רוב הציבור הציוני דתי קרוב יותר לחרדים מאשר אליהם. בדבריי יצאתי נגד ההנחה שהבסיס שעליו צריך לחפש אחדות הוא הציונות-הדתית (שהיא ה”מחנה”). לדעתי הבסיס הרלוונטי יותר הוא המודרנה והליברליות והגיע העת לעדכן את קווי החזית. הקיבעון שמגדיר את המחנות סביב הציונות הוא מגוחך בעיניי ולגמרי אנכרוניסטי ולא חשוב. יתר על כן, לדעתי הוא מיועד לשמר את המעמד המנהיגותי של רבני החרד”ל, שהרי אם הם חלק מהציבור אז ממילא הם גם נמנים על מנהיגיו (כך הם מבטאים את העמדות הציוניות-דתיות ביחס לכל סוגיא שעל הפרק ומדברים בשם כולנו בלי שמישהו הסמיך אותם לזה, וכולם מקבלים זאת). אבל לדעתי הם לא חלק מהציבור הרלוונטי וממילא אין לראות בהם מנהיגים שלו או מי שמבטאים את עמדותיו.
    אין לי שום בעיה עם זה שהם לא באים לישיבות עם אף אחד. להיפך, יש לי בעייה עם זה שמצפים מהם לבוא ומייללים כשהם לא באים. למה זה חשוב? החרדים כן באים? מה פשר ההתרפסות המגוחכת הזאת?!
    3. הערתי על אורות המלחמה לא באה לזלזל אלא להביע תחושה שיש לי כלפי השם הזה. אני לא רואה מה הזלזול בזה. זה באמת שם מזעזע בעיניי. העובדה שכשיש למישהו ביקורת על הרב קוק (זה אפילו לא עליו רק על השם שבחר) זה בהכרח זלזול היא חלק מאותה התייחסות שיצאתי כנגדה. חסידים לא מעזים להביע הרהור מפקפק כלפי הרבי שלהם. אני מכבד מאד את הרב קוק, ואיני רואה למה זה אומר שאסור לי לומר משהו כזה על שם שהוא בחר.
    4. כאן לדעתי חוזרת אותה טעות. אם אכן הפתיחות והיחס למודרנה הוא הציר החשוב להגדרת ה”מחנה”, ולא שאלת הציונות, אז השיח בכלל לא צריך להתנהל איתם, יהא מכבד או לא מכבד.

    אני לא רואה פסול במה שכתבתי, והוא בוודאי לא יותר גרוע ממה שהם אומרים ברבים ובריש גלי. משום מה תמיד שמדברים כלפיהם זה זלזול לא ראוי, אבל להם מותר להשמיץ לפסול את כל מי שזז. מזה בדיוק נמאס לי, וזה מה שניסיתי לבטא בדבריי. נכון שבשפה שלי לא יכולתי לכתוב שרעיוניהם לא יורדים לשורש השגיא של נשמת האומה וטוהרה העליון כי איני משתמש בשפה כזאת. הם מבקרים אחרים בשפה כזאת (וגם גרועה יותר) ואני מבקר אותם בשפה שלי. לדעתי ביקורת לגמרי עניינית ונכונה.

    לסיכום, יש איזו אסימטריה מאד מרגיזה ביחסים בין כלל הציבור הציוני דתי והמודרני לכת דנן. הם לא מקפידים על כבודם של אחרים אלא משמיצים ומבטלים את כל מה שהוא לא הם (למעט חרדים), אבל בו בזמן מאד נפגעים כשמבקרים אותם. זה חוזר שוב ושוב, והציבור ורבניו ממשיכים להקפיד על כבוד מוגזם כלפיהם שמנציח את המעמד הלא מוצדק שלהם ואת עצם השתייכותם לציבור (כלומר את קו השבר הלא רלוונטי סביב הציונות).
    אני לגמרי בעד להביע כעסים אם הם ישנם, ובוודאי שזכות זו לא שמורה רק לצד אחד.

    שוב תודה על ההערות ולהתראות,
    ——————————————————————————————
    אורן:
    בהמשך למה שכתבת על האחדות (שהיא לא כ”כ חשובה), האם לדעתך יש מטרות שקשורות לחיים הדתיים שציבור מאוחד יכול להשיג ואילו יחידים לא יכולים? או שאולי אתה סובר שבימינו חיי הדת מתבטאים בעיקר ברמת הפרט ואין משמעות לציבור כ”כ?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    בד”כ חיי הדת מתבטאים בחיי הפרט. אבל יש היבטים ציבוריים, ולגבי חלקם איחוד כוחות יכול להועיל. אבל דומני שבמקרים אלו האיחוד צריך להיעשות בין קבוצות שרוצות להשיג את אותם דברים. זה לא המצב כאן. כמעט בכל שאלה שעל הפרק לא תהיה הסכמה ביני לבין הכת דנן, אז מדוע צריך להתאחד עמם? ועוד, שיתאחדו הם עמי ולא להיפך. בד”כ האחדות איתם היא ליישר “קו” (!) אליהם.
    בכל אופן, אני דיברתי על האחדות כערך ולא כמכשיר פוליטי.
    ——————————————————————————————
    ד’:
    תודה על הדברים.אני אמשיך לפי המספרים:
    1. לגלוג אינה דרך להתייחס לציבור, בטח לא בפומבי, בשום פורום וכלפי שום ציבור. אינך מדבר רק על פלוני או אלמוני אלא פוסל ציבור שלם. הדבר היחיד שאתה מרוויח מתוספת הלגלוג (ואינני מתכוון בכלל לוותר על הביקורת העניינית. היא במקומה, וצריכה להיאמר) הוא להוציא אותם מהשיח (כמו שכתבת בעצמך). הם לא יתאדו, וכנראה שגם אתה ואני לא… וכיון שאנחנו עדיין שייכים לאותו עם – לא נראה לי שזו דרך נכונה.
    יש הבדל בין ביקורת, שימוש בהומור, אי הסכמה להתבטלות עיוורת בפני אמירות כאלו ואחרות, לבין לגלוג. ואני שוב חוזר ואומר, גם אם הם משמיצים ומדברים בצורה כזאת (ואינני יודע בדיוק מי מתוך ה”הם” עושה את זה ומי לא, וזה לא ממש רלוונטי) – זה עדיין לא מצדיק דיבור כזה מהצד השני. הוצאת קיטור? נקמה? שחרור כעסים? אולי.. אבל זה לא מה שהקב”ה מצפה מאיתנו, כמדומני.
    וסליחה, הזויים וחיים בסרט איננו ערך אנציקלופדי… הוא עלבון נטו. אתה לא היית מוכן שיגידו את זה עליך, ואח”כ ישאלו אותך – למה נעלבת? אמרנו ערך אנציקלופדי בלבד!
    2. מי הציבור הרלוונטי ל”מחנה” שלנו? אתה חושב שהחרדים יותר קרובים אלינו?! בתוך עמי אנוכי יושבת (יישוב חרדי X), ואני רוצה קצת לספר לך עד כמה הם קרובים…
    א. ניסינו (רב קהילה אחד ואני) לארגן בזמן צוק איתן אמירת תהילים משותפת עם הקהילות החרדיות. נפגשנו עם אחד הרבנים המובילים ביותר בציבור הזה (דרך אגב, הוא חוצניק במקור. מה שעוד יותר היה לי מוזר). הייתי בהלם מהמפגש! הוא לא היה מוכן אפילו לארגן כזה דבר בגלל שלטענתו – כל עוד נושא ההתכנסות לא יהיה תפילה כנגד גזירת הגיוס – אין לנו בכלל שפה משותפת. הוא טרח להדגיש בפנינו עד כמה המצב איום ונורא בארץ הקודש, שאפילו בצרפת (!!) המצב טוב יותר כי לא מכריחים בחורי ישיבה להתגייס לצבא.
    ב. רב אחר הסביר לי שלא שייך שתהיה בלנית מהציבור הדתי-לאומי (מקפידה במצוות ככל שתהיה) כי אחת שעוברת על “יהרג ואל יעבור” (בשירות לאומי..) לא יכולה להטביל נשים אחרות…
    ג. במערכת הבחירות בעירייה – הטיח בפני מישהו (אני לא יודע אם לקרוא לו אברך או לא, אבל הוא בהחלט נתפס כאחד נורמלי מן היישוב) שעד עכשיו הייתי האדם היחיד (!!) מהציבור הדתי לאומי שהוא העריך, ומעכשיו (שהעזתי לומר שצריך להצביע לX) – הוא רואה שגם אני לא שווה… הוא טען שאני יותר גרוע מעובד ע”ז.
    ד. להמשיך?…
    אני בהחלט יודע ומעריך את היחסים וההערכה ב”אחד על אחד” באופן פרטני עם הציבור החרדי. אני נפגש עם זה ונחשף לזה, ב”ה. אבל באופן ציבורי והצהרתי – הם לגמרי לא איתנו, ולצערי הגדול – לא סופרים אותנו. ואחת הסיבות המרכזיות (אם לא המרכזית שבהן) היא – הפתיחות והמודרנה… עצם העובדה שאתה ואני מחזיקים פלאפון לא כשר (שמקבל סמס ועוד שאר מרעין בישין) כבר (לחלק מהשיטות שם, שמעתי באוזני) פוסלת אותנו לעדות. ואידך זיל גמור.
    ככה שבהחלט אני לא מבין איך שמת אותם באותה סירה יחד עם שוחרי המודרנה והליברליזם.
    מעבר לזה, אני לא ממקם את היחס למודרנה כציר המרכזי והחשוב ביותר שסביבו צריכים המחנות להתכנס.
    מה כן משותף לנו עם אנשי הר המור? – לענ”ד, היחס למדינה, וממילא לכל מה שבעקבות זה. האם אני צריך לדאוג רק לאנ”ש או לכלל התושבים כאן? האם הממשלה, הצבא, מערכת המשפט הם שלי או של הגויים ודומיהם? אנשי הר המור התחנכו מלכתחילה בבית המדרש של מרכז. וזה בהחלט קו שאני מזדהה איתו מאד. אלא מאי, הם הקצינו מאד את הדברים ולקחו אותם לכיוונים לא נכונים לענ”ד. זה עדיין לא אומר שאין לי איתם מכנה משותף, ועד כדי שאני פשוט מוציא אותם מהשיח.
    3. ביחס ל”אורות המלחמה” – האם היית אומר “איזה שם מזעזע” על כותרת שרע”א או הח”ח היו נותנים למאמר או לספר שלהם? אולי תענה לי שכן. אני לא הייתי אומר את זה, לא בגלל שאני חסיד של איזה כת כלשהי אלא כי אני מתייחס ביראת כבוד לדברים שנכתבים ע”י אנשים בסדר גודל כזה. השם “אורות המלחמה” בא לבטא רעיון מהותי, שיש מהלך א-לוקי גדול שמתגלה דרך המלחמות (“צפה לרגלי משיח וכו'”). אפשר לשאול, לחקור ולנסות להבין וגם לא להשתכנע ולחלוק. אבל אמירה כדלעיל היא שיפוטית, ולדעתי, איננה במקומה.

    אינני סוכן של הר המור, ואינני מקבל מהם שום אחוזים. כמו שכתבתי לך לפנ”כ, לא גדלתי בערוגות שלהם, ויש לי הרבה ביקורת כלפיהם. אבל גם כלפיהם וגם כלפי הציבור החרדי – אני לא אשתמש בשפה מלגלגת ומשמיצה, בוודאי לא בפומבי (ומאמר שכזה הוא פומבי מאד). בין אם הם ידברו כנגדי כך ובין אם לא. באותו רגע שהשיח איננו מכבד בצורה הבסיסית – פספסנו את הכל.

    כט”ס
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום הרב ד. אנחנו כנראה נותרים בוויכוח. גם אני אמשיך לפי אותו סדר. 1. בדבריך כאן הופיעו שני אספקטים שונים: הדיבור על ציבור שלם וצורת הדיבור (הלגלוג). א. אני בהחלט מדבר על הציבור ועל התנהלותו. לא פוסלים ציבור במקום שהפסול הוא של יחידים ומדובר בהכללה. אבל אם הפסילה של הציבור עצמו אז מה עליי לעשות? לא לדבר על הציבור. הביקורת שלי היא על התנהלותם כציבור. ב. דרך הביטוי הצינית-אירונית היא דרך ביטוי, וכפי שכתבתי איני רואה בה בעייה של ממש. להיפך, במקום שבו יש רצינות יתר יש מקום להכניס קצת הומור. הכובד שבו חייבים להתנהל מוגזם לגמרי בעיניי. להערכתי, הביקורת היא שמטרידה אותם ולא הלגלוג. זה מפריע ליראת הרוממות שהם מנסים ליצור כלפי כל מה שיוצא משם, ובדיוק את זה מן הראוי לנפץ. לי לא מפריע שמלגלגים עליי, בוודאי כשזוהי רק צורת ביטוי לביקורת ממשית. כפי שכתבתי, הזויים וחיים בסרט לדעתי זה תיאור לגמרי מדויק לאיך שאני רואה אותם. לכן בעיניי זה בהחלט תיאור ולא לגלוג. הביקורת שלי היא בדיוק על הסרט שבו הם חיים, כך שלא מדובר באמירה צינית גרידא. הוא הדין להשוואה להארי פוטר. היא אומרת משהו לגמרי ענייני. אני חושב שכשאתה מצטרף לראיית דברים כלגלוג יש כאן כניעה לפומפוזיות שהם משדרים כל העת. אני ממאן להיכנע ולשתף פעולה עם השטויות הללו. ה”הם” שמשמיצים הוא בערך כולם ובראשם ראשיהם, והמושמצים הוא בערך כל מי שלא שייך לכת דנן. איני יודע כיצד אפשר להתעלם מזה. כך שהקנאות לשמירה על כבודם בו זמנית עם האסימטריה המובנית ביחסים הללו, היא חלק מהבעייה שאני רואה ביחס האחרים אליהם. 2. החרדים אינם מקשה אחת, גם בX יש עוד קהילות חרדיות פתוחות יותר, ואני מניח שתקבל מהן יחס אחר. אבל כוונתי לא היתה דווקא לשאלת היחס לציונות ואפילו לא ליחס למודרנה, לנשים, ללימודים כלליים וכדומה. בעיקר כוונתי לשאלות שעל הפרק. בכל השאלות שעל הפרק שלגביהן יש מקום לקואליציות אני מוצא עצמי חלוק עליהם (לא בשאלת התפילה על חיילי צה”ל, שהיא שולית בעיניי). החל מ”החקיקה האנטי דתית” שהם יצאו למסע צלב נגדה והמשך בכל יחסי דת ומדינה, היחס להומוסקסואלים, הרבנות הראשית (את מי לבחור וכיצד לנהוג) ועוד ועוד. בשום דבר אינו מוצא משותף איתם. במאומה. לכן אין לי שום עניין לאחדות כלשהי איתם. השאלה האם הצבא הוא שלנו או לא, זה בדיוק האנכרוניזם שעליו אני מדבר. אלו שאלות ממש לא חשובות היום. זה יותר סיסמאות משאלות מעשיות. בשאלות המעשיות החרדים מאד פרגמטיים והרבה פחות אידיאולוגיים מהכת דנן, ולכן אני רואה הרבה יותר מקום לשיתוף פעולה איתם, בפרט בשאלות מעשיות (פוליטיות). לגבי התפילה על החיילים, שיתפלל כל אחד כפי שהוא רוצה או שלא יתפלל.
    ——————————————————————————————
    ד’:
    אכן, כנראה שנשאר חלוקים… אולי מפאת קטנותי מפריע לי מאד שאדם אחר מלגלג עלי. יש להעביר ביקורת ויש ללגלג, וזה לגמרי לא אותו דבר. לגבי החרדים, אני מדבר על הרבה מהקהילות ה”יותר פתוחות” כלשונך, ואני רואה את אותו עיקרון – בפרטני: יש הערכה. בציבורי ובמוצהר: הם לגמרי לא איתנו. ולא מדובר רק על סיסמאות אלא על שאלות פרקטיות מאד – החל מדאגה לכלל הציבור בענייני: עירובין, מקוואות, פעילויות לקיץ, ניקיון וכו’ וכו’. האם אתה משרת רק את הברנג’ה שלך או רואה את עצמך כנציג כל הציבור. כאן יש בינינו מחלוקת מאד מהותית שמתבטאת במישור הפרקטי ולא רק בסיסמאות. לצערי. בשורות טובות

  21. עורך ראשי מאת

    ברק:
    רק הבהרה- כמובן שאין ספר בשם “אורות המלחמה”.
    יש פרק בספר “אורות” שנקרא “המלחמה”.
    לכן יש נטיה משובשת לקרוא לזה “אורות- המלחמה”,
    כמו שיש פרק בספר בשם “התחיה”, וכולם קוראים לזה “אורות- התחיה”.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    תודה על ההבהרה. אכן זה התחדש לי עכשיו, וכעת אתה רבי ואלופי (אם כי לצערי עוד לא מיודעי). אני שמח לחזור בי מההערה הזאת.
    אגב, לפי מה שראיתי בויקיטקסט אורות התחייה הוא שם במקור (ולא רק התחייה כמו שכתבת), ודווקא במלחמה זה קרוי סתם המלחמה, אולי בדיוק מהסיבה שהערתי עליה. אם כן, טעותי כפולה ומכופלת. אמנם התוספת הזאת כנראה לא נכונה, כי כל פרקי המשנה שם הם בלי המילה אורות. רק הספרים הראשיים קרויים עם התוספת המפורשת אורות.

  22. עורך ראשי מאת

    ישראל:
    זו לי הפעם ראשונה שאני נחשף לאתרך והמאמר הראשון שצד את עיני הוא המאמר הזה, וזה לא פלא מכיון שגדלתי וחונכתי בחב”ד, התאכזבתי קצת כי מהכותרת ציפיתי לקרוא מאמר שיעסוק בחלק נכבד ממנו על חב”ד אבל רובו ככולו של המאמר עוסק בקו של הר המור שאני פחות מכיר ,אך למרות זאת הצלחתי לזהות מאפיינים כיתתיים הדומים לחב”ד אך רבים מהמאפיינים הללו אפשר למצוא ביהדות כולה ולא רק בחב”ד כמו למשל
    “מנהיג. בדרך כלל לכתות כאלה יש מנהיג דומיננטי. רצוי מאד שתהיה לו קירבה אינטימית לכוחות קוסמיים (או לקב”ה), ואולי אפילו התאחדות כלשהי עמם. אין לערער על סמכותו ומנהיגותו. יש לו יכולות בלתי נתפסות להגיע לאמת המוחלטת והיחידה, וכל דבריו כאילו יצאו מפי הגבורה.” לי זה מזכיר מאוד את משה רבינו.

    ציפיתי שהביקורת תהייה קרה ועניינית גרידא במיוחד לאור הדגשתך בפתיח של מאמרך שהביקורת הולכת להיות עניינית.

    אני לא יכול שלא להבחין מבין השורות שיחסך לחרדים הוא סלחני משום מה ואולי זה משום העובדה שלמדת בישיבותיהם תקופה מסוימת.

    נ.ב
    חשבתי אולי שלא להגיב כי אני מרגיש רגשי נחיתות גדולים ועצומים לעומת הידע ופועלך הרב שנוכחתי מקריאתי אודותיך. אך יש בי צימאון גדול לחקור ולדעת (צימאון שלצערי לא בא על סיפוקו עד היום ויתכן שזה נובע מאוד מהחברה שממנה אני מגיע שלא מעודדת חשיבה ביקורתית והשכלה)ואם לא אשאל לעולם לא אדע ולכן אני מקווה שיסולח לי על שאני מגיב מעל במה זו שאולי מיועדת רק לרבנים ולאנשים משכילים אך מה אעשה שגם אדם פשוט כמוני צמא לדעת. כמו כן מקווה שיסולח לי אם תגובתי תהיה כשל עם הארץ כי מה אעשה וכזה הוא אני מכורח הנסיבות שאותם רוצה אני במאודי לשנות.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    ישראל שלום.
    את הצעד הראשון לשינוי כבר עשית. יפה שכתבת והגבת כפי מה שאתה חושב, ואין שום צורך לבקש סליחה. זה ממש לא דברים של עם הארץ. חבל על כל ההתנצלויות הללו. כעת לעצם דבריך:
    1. לא התחייבתי לכתוב את מה שמצפים ממני לכתוב, ולכן איני אחראי לאכזבות של הקוראים (אם כי אני משתתף בצערם). כשאכתוב (אם בכלל אכתוב) על חב”ד אשפוך את מה שיש לי גם עליהם. על החרדים (גם הליטאים שאצלם למדתי) כבר שפכתי לא מעט.
    2. לגבי היהדות ככת, ראה הערה ד שלי במאמר עצמו. שם ציינתי את ההבדל. חכמים מבקרים גם את משה רבנו. שום דבר ממה שהוא אומר לא חסין מביקורת (זאת בניגוד למיתוס שלו ככל יודע).
    3. הביקורת היתה עניינית לגמרי להערכתי. השימוש בקצת ציניות הוא רק צורת ביטוי.
    4. יחסי לחרדים רחוק מלהיות סלחני, אבל הנושא שלי כאן היה הר המור.
    5. הבמה הזאת מיועדת לכל מי שרוצה, ואתה ממש לא נראה לי פחות חכם מאף אחד אחר כאן (כולל אותי כמובן).
    ——————————————————————————————
    ישראל:
    תודה רבה לך על תגובתך,
    בנוגע לסעיף 2 בתגובתך אז ישר קפץ לי משפט ידוע משחר ינקותי “שהשכינה מדברת מגרונו של משה” אך חיפוש קצר בגוגל העלה שאין למשפט הזה מקור מהתורה שבכתב וכן לא מהתלמוד אלא שמקורו הוא מהזוהר.(אם זה משנה?).
    מיהם אותם חכמים? חכמי התלמוד? ראשונים? אחרונים? וכו’האם החכמים שמבקרים את משה, מבקרים את משה או את ההבנה שלהם את משה?

    החיפוש בגוגל העלה ציטוט מהרמב”ם בהלכות יסודי פרק ט´ הלכה ב´ “אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה´ שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה* ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה´ אשר לא ציווהו ” אני מבין מהציטוט הזה שהרמב”ם גורס שאסור להרהר אחרי משה.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    הזכרתי בדבריי הקודמים שהאתוס לגבי משה רבנו הוא אכן כמנהיג שלא יכול לטעות ואין להרהר אחר דבריו. אבל בפועל זה לא מה שקורה. אנחנו מפרשים את התורה ומתאימים אותה לנסיבות כל הזמן. זה לא ממש משנה אם מבקרים את משה עצמו או את ההבנה שלנו בו. בפועל אין משהו שחסין מביקורת ומהתאמה לנסיבות. זה מה שחשוב. האתוס התיאורטי לא ממש משנה. אתה יכול להיתלות בקב”ה עצמו שלגביו אנחנו פונדמנטליסטים, לא צריך להגיע למשה. ועל כך שוב אענה לך אותו דבר.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    ומעבר לזה, כל מה שאמרתי לך הוא אחרי שאנחנו כבר החלטנו שמאמינים אנחנו. האמונה עצמה צריכה לעמוד לביקורת השכל, ומי שלא מאמין בה שיעזוב.

  23. עורך ראשי מאת

    מרדכי:
    שלום הרב מיכי.
    לצערי אני נאלץ להסכים עם דבריך לגבי הר המור.
    חבל לי שתוך כדי המתקפה (המוצדקת) על הר המור
    הכנסת גם את דעותיך על השקפותיו של הרב קוק עצמו.
    זכותך לא להסכים עם תורתו וניתוחיו, אבל זה לא מוצדק
    לשים אותו עם הר המור בחדא מחתא, כשבאמת הוא
    היה סמל לאדם שלא מפחד לחשוב (וכתב דברים חריפים
    מאוד על אלו שמעלים על נס את ‘יראת המחשבה’).
    ——————————————————————————————
    הרב:
    מרדכי שלום.
    איפה הכנסתי כאן את דעתי על הרב קוק? בהחלט יש לי ביקורת עליו ועל תפיסותיו, אבל מדובר בביקורת אחרת לגמרי מזו שכתובה כאן כלפי הר המור (יותר אי הסכמה מאשר ביקורת).
    ולהכניס אותו עם הר המור? קשה לי להאמין שראית זאת בדבריי. לדעתי הוא ממש לא שם. וכמובן בהחלט לא פחד לחשוב נגד הזרם.
    תוכל להצביע על המשפטים בדבריי שאליהם אתה מתכוין?
    ——————————————————————————————
    מרדכי:
    התכוונתי בעיקר לזה:
    בהסתכלות הזאת החלוצים שייבשו ביצות פעלו מתוך מחוייבות לצור ישראל וגואלו וכפעולה לקירוב הגאולה, ולא ח”ו כחלק מאביב העמים וזה שנמאסה עליהם הגלות
    וכמובן גם לזה
    לא מדובר כאן על מלחמה על טריטוריה אלא רעיונות וגאולה, תפקידנו הרוחני בעולם. יעויין ב”אורות המלחמה” (איזה שם מזעזע) למרן הרב זצ”ל.

    אלו אכן השקפותיו של הרב קוק, שהחלוצים פועלים לקרוב הגאולה גם אם אינן מודעים לכך, ושלמלחמה יש משמעות רוחנית
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אכן, נאיביות מזהרת. בין היתר לזה התכוונתי שיש לי ביקורת עליו. אבל מה לזה ולהר המור? וכי אסור לבקר את הרב קוק? גם אתה שייך לכת?

  24. עורך ראשי מאת

    מרדכי:
    אגב, לגבי הביקורת על השם ‘אורות המלחמה’ –
    הרב דוד סמסון תירגם את המאמר לאנגלית,
    וכשבא לבקש הסכמה מר’ אברום זצ”ל,
    הוא לא הסכים שיוציא את הספר כך, והתבטא:
    מה, הרב קוק הוא כהן משוח מלחמה?
    בעקבות דבריו הרב סמסון אסף פסקאות בנושא
    השלום, והוציא באנגלית את הספר ‘מלחמה ושלום’
    (הרב קוק, לא טולסטוי).
    ——————————————————————————————
    הרב:
    על הביקורת הזאת חטפתי ובצדק. ראה כאן למטה בטוקבקים שאין לרב קוק חיבור כזה. בכל אופן, את המעשה הזה לא הכרתי. אגב, אם יש חיבור כזה אין לדעתי מקום לתיקונים של אחרים. הרב קוק אינו רכוש הציבור, ואם הוא רצה לקרוא לחיבורו כך אין לעשות צנזורות מתקנות. אלא אם גם הוא ידע שהשם הזה אינו מהראי”ה עצמו. וכידוע כבר חלו ידי עורכים ומתקנים ומצנזרים בכתביו. תופעה שממש איני אוהב (ראה בטור על שקרים קדושים).
    ——————————————————————————————
    מרדכי:
    אכן בתוך הספר אורות יש פרק ‘המלחמה’. אבל אפשר לבקר
    גם את התוכן, שמהלל לכאורה את המלחמה.
    הרב שגר, לדוגמה, בספרו כלים שבורים, טוען שהרב קוק חזר
    בו בהמשך מדבריו אלו, בעקבות מוראות מלחמת העולם הראשונה
    (טענה מופרכת לדעתי).
    אלא שהכרת מכלול דברי הרב קוק שמה את הדברים בפרופורציה
    הנכונה. בדיוק זו היתה כוונתו של ר’ אברום, שהדפסת הדברים
    בצורה זו תוציא אותם מפרופורציה למי שאין לו הכרות עם כתבי הרב.
    בעיני אין בכך שום צנזורה אלא עשיית צדק (מזכיר קצת את הפרשנות
    שלך לדברי המג”א בסוף המאמר על שקרים קדושים)

  25. עורך ראשי מאת

    חגי:
    הרב מיכאל אברהם שלום, התרשמתי מאוד מקריאת המאמר שלך ואני מסכים עם רובו, שאלה אחת לי אליך.
    ראיתי מחנה משותף רב בין הציבור של הר המור לבין הציבור החרדי, בעיקר בתחום הפונדמנטליזם, הסגירות והסגירות המחשבתית, האם תגדיר את החרדים גם ככת? אם כן האין זה הופך את רוב היהדות לכת בעיניך? ואם לא אז מדוע? מה ההבדל הגדול בניהם?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    יש ממדים כיתתיים גם בחלקים מהחברה החרדית, אבל יש הבדל משמעותי בינם לגבי החרד”לים לרעת האחרונים. רוב החרדים הם הרבה פחות אידאולוגיים ויותר פרגמטיים מאשר החרד”לים. הסיבה לכך היא כנראה שלחרד”ל אין מסורת. זו תפיסה שהומצאה בעת האחרונה וכדרכם של בעלי תשובה הם בוחנים כל דבר בקפידה דרך האידיאולוגיה והסיסמאות. החרדים ברובם (למעט כמה משוגעים) יותר רגועים ומתונים ובטוחים בדרכם. הם לא קשובים יותר לסביבה אבל הם פחות בוחנים כל דבר בהתאמה לאידיאולוגיה. מה שסבתא שלי עשתה טוב גם בשבילי. סבתא של החרד””לים בד”כ לא כ”כ עשתה.
    אגב, מסיבה זו בני ברק יותר כיתית מאשר ירושלים. כבר עמדו על כך שבני ברק היא עיר של מהגרים ולכן מתגבשים בה דפוסים חדשים ואין מסורות שמעכבות זאת, שלא כמו בירושלים. יש מאמר יפה על כך של מנחם פרידמן הסוציולוג של החרדים, שדן בשיעור חזו”א בבני ברק ור”ח נאה בירושלים.
    נכון שהחלקים המיליטנטיים של סאטמר זו באמת כת מטורפת, ובכלל חסידים יש בהם מן הכיתתיות (היחס הטיפשי לרבי), אבל בד”כ עדיין הרבה יותר שפוי.
    ——————————————————————————————
    חגי:
    האם תוכל להיות יותר ספציפי ומפורט? אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך, סיסמאות שעל ידיהן בוחנים את המציאות זה דבר שראיתי גם באוכלוסייה החרדית ואולי אפילו ברמה יותר גבוה וכן חוסר קבלה וחוסר בחינת דעות חיצוניות שלא ע”י רבניהם
    ——————————————————————————————
    הרב:
    אמרתי שיש ממד כיתתי גם בחלקים של החרדיות, אבל תחושתי היא שחלקם פחות אידיאולוגיים ויותר פרגמטיים. אבל אתה צודק שיש בהם ממד כיתתי משמעותי. כך למשל אצל חרדים אתה יכול בקלות למצוא בדיחות על גדולי הדור ביחד עם הסיסמאות על קדושתם היתירה וגדלותם, מה שלעולם לא תמצא אצל החרד”לים.
    ——————————————————————————————
    חגי:
    האם תוכל לתת דוגמאות נוספות שיבהירו לי מהי אותה נקודת הבדל? למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהם יותר פרגמטיים ופחות אידיאולוגיים?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    נתתי את הדוגמה של לגלוג על גדולים. הסברתי את ההתייחסות המחושבנת לכל אירוע וכל פרט שאמור להתאים או לסתור לאידיאולוגיה ולכן דורש פלפולי תירוצים (לדעתי זה לא קיים בעולם החרדי). מעבר לזה, קשה לי לפרט כאן.

  26. עורך ראשי מאת

    יוגב:
    לרב שלום, אני מסכים מאוד עם הרבה מהנאמר, ויש לי גם ביקורת כלפי הישיבות האלה, אבל לפעמים אני חושב לעצמי שזה ממש לא משנה. לא כולם ביקורתיים עם ראש מבחין ומבונן. יש כאלה שאוהבים להיות חלק ממשהו גדול (במקרה הזה באמת גדול) וממשנה מסוימת ענקית ומה זה משנה כל כך שהם כת.. הם עובדי ה’ מצויינים והם מאושרים בעבודת ה’ שלהם, אז זה עובד… לעומתם בהרבה מקומות אחרים, יש בעיות הרבה יותר גדולות כמו חפיפניקיות, חוסר מחויבות להלכה, חשיבה פוסטמודרניסטית מערבית שלפעמים גוברת על החשיבה שצומחת מתוך חז”ל. בקיצור, נראה לי שזה לא מהותי הכתיות שבהם, סהכ זה עושה להם טוב לעבודת ה’ ואין ספק שהם מקדמים רבות בהרבה תחומים את הכלל.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    שלום יוגב.
    כתבת שלך עצמך יש ביקורת. מדוע? כנראה גם אתה מבין שלא די בשמחה שיש למישהו או אפילו בכך שהוא מקיים מצוות ותורם לכלל כדי להגדיר אותו כעובד ה’ וכדי לנטרל ביקורות.
    כפי שכתבתי, אמונה דתית לא צריכה להיות פונדמנטליסטית, ואסור לה שתהיה כזו. אם אתכנת מישהו לקיים מצוות וגם להיות שמח, האם הוא עובד ה’? האם כבשה יכולה להיות עובדת ה’? עבודת ה’ אמורה לבוא מהכרעה מפוקחת.
    מעבר לכל זה, ישנה שאלת האמת. עבודת ה’ אינה דרך להגיע לשמחה. מדובר בדרך שנבחנת במונחי אמת או שקר. לכן זה שמישהו שמח לא הופך אותו לעובד ה’.
    עוד כתבתי שהקידום של הכלל והתרומה לכלל (שכרוכים גם בנזקים גדולים מאד) גם הם אינם מדד מספיק. הבחינה של דרך עבודת ה’ אינה תוצאתית אלא עניינית.
    מעבר לכל זה, לא מדובר בעדת כבשים שמחות שרועות באחו. האנשים הללו מלאי תחושת וודאות ויהירות מגוחכת. הם מלאי ביקורת, זלזול וגינויים, כלפי כל מה שסביבם (ביחד עם המנטרה של ראיית הטוב והערך שבכל דבר. בטח יש להם אלפי פלפולים למה אין כאן סתירה). כל הזמן הם מחרימים ומנדים, ממיינים ומסווגים את כל מה שאינו הם כמגונה, חסר ערך ושגוי.
    שלא תהיינה אי הבנות, כל זה לגיטימי לגמרי לדעתי. אדם צריך לחשוב ולומר את מה שהוא חושב. אבל לעשות את זה על דרך מגוחכת זה מקומם. ולעשות את זה ובתוך כך לבוא בטענות כשעושים להם את מה שהם עושים לאחרים זה נראה לי מופרך. וכשעושים זאת בשם השלום והאחדות זה נראה לי כבר ממש אבסורדי. אני מסביר את דעתי עליהם ושכמותם בדיוק כפי שהם מסבירים את דעתם עליי ועל שכמותי, ויבחר הבוחר.

    ככלל, לא הייתי רוצה להשתייך לכת, ואני מניח שגם רוב אנשי ה”קו” לא רוצים בזאת. לכן חשבתי שמן הראוי לשקף להם את מצבם ולשים מראה מול עיניהם. לטובתם ולטובתנו.
    בפרט חשוב היה לי להסב את תשומת לב הציבור (ולא רק אנשי הכת עצמם) לאופי הכיתתי של התופעה הזאת. ולו רק כדי למנוע את החשיבות המופרזת שניתנת להם ולעמדותיהם, את רגש הנחיתות שיש לרבים כלפיהם, ובעיקר את התוצאות של שתי אלו, כלומר את ההשפעה הציבורית המזיקה שלהם. ועוד יותר לעמוד על כך שדתיות אין פירושה פונדמטליזם וכיתתיות (תפיסה זו עצמה היא אחת ההשפעות המזיקות שיש להם על כלל הציבור).
    ——————————————————————————————
    יוגב:
    אני באמת מאמין, היה לי מאוד קשה עם זה בהתחלה (אני גם לומד בישיבה שמאוד מחנכת לביקורתיות ולהכרעה מפוקחת שכלית) שלא לכולם הדרך שלהם לעבודת ה’ היא דרך שכלית כזאת שמבוננת ומבקרת כל דבר שהיא רואה. אין ספק שיש אמת בדבריהם ושמשנת הרב קוק היא עצומה ושכלית וגאונית ולכן אין ספק שאנשים נדבקים אליה, באמת יש לי קצת ביקורת כלפי האבסורדיות שלפעמים הם נורא מדברים על דברים בתאוריה אבל בפועל התחושה היא הפוכה, אבל אני לא יודע אם לשים שם את הדגש, אני חושב סך הכל שלא. אם הייתה לי איזושהי אמירה הייתי יושב אם רבני הקו ומסביר להם מה אני חושב שלא נכון בדרכם הכוללת, אבל סך הכל כשאני נפגש עם כל תלמיד בישיבת קו ומדמיין לעצמי גם את המשפחה שיקים, אני מאוד מרוצה מהתוצאות, ושוב זה לא רק שהתוצאות הם העניין, אני פשוט חושב שלכל אחד יש את הנתיב שלו והם בחרו נתיב שהוא קצת חסר ביקורתיות אבל זה בסדר סך הכל כי אני חושב שמה שגרם לזה זה היופי והגאונות שבמשנת הרב קוק שגרמה להם ללכת קצת כעיוורים אחריה ואחרי תלמידיו של הרב קוק.
    ——————————————————————————————
    הרב:
    טוב. אז דעותינו כנראה חלוקות.
    ——————————————————————————————
    יוגב:
    הרב יכול למקד במה מדבריי אתה חלוק?
    ——————————————————————————————
    הרב:
    הכל כתוב. תעבור על התכתובת ותראה.
    אני לא חושב שתורת הרב קוק היא כ”כ גאונית. בוודאי לא בפרשנות שניתנת לה בישיבות הקו. אני לא מסכים לפונדמנטליזם וכיתתיות גם אם זה משפר את השרידות. אני לא חושב שמי שלא חושב כדאי שיילך אחרי סיסמאות. יש לחנך אנשים לחשוב ומי שלא חושב אין לחנכו לכיתתיות.

  27. אמיר

    ברצוני להעיר הערה דווקא על הערה שולית שנאמרה בטור [לא אתייחס לנושא העיקרי שבטור ] הרב מיכאל כתבת שמזעזע אותך השם “אורות המלחמה” -ראיתי משהו מעניין בספר “ראש דברך” שכתב הרב יצחק דדון על דברים ששמע מרבו ר’ אברום שפירא זצ”ל הוא סיפר שם על רב [לא זוכר מי] שכתב פירושים על חלקים מספר “אורות” וקיבל הסכמות ושבחים מר’ אברום עליהם אך כאשר הוא הוציא פירוש על אורות המלחמה ר’ אברום לא רצה לתת לו הסכמה וכשהוא נשאל על ידי הרב המחבר מדוע ר’ אברום ענה לו שהרב זצ”ל “לא היה כהן משוח מלחמה” ושיש הבדל בין לכתוב על ענייני המלחמה כחלק מתוך ספר לבין עיסוק בנושא כנושא בפני עצמו ושימת דגש עליו

    לפי מה שהבנתי ר’ אברום לא אהב את הרעיון של שימת דגש על נושא המלחמה כנושא שיש להאדיר את העיסוק בו אלא כנושא נלווה [שהרי מה לעשות יש לנו לצערינו גם מלחמות בעולם]

    אני מניח שאתה מזועזע מהשם “אורות המלחמה” מתוך תפיסה דומה אכן?

  28. יקיר טשרנין מאלון מורה.

    כבוד הרב שלום.
    שמעתי עליך הרבה דברים. טובים בעיקר למען האמת, והתרשמתי שאתה אדם אינטלגנט ותלמיד חכם עם נקודת מבט יחודית על העולם, גם אם לא ממש “מיין בטרים”.
    בעקבות קריאת ה”מאמר” הזה, אני חש שהוטעיתי. אני אחשוב לזכותך, שהמאמר נערך בידי תלמיד טועה.
    איני מאוהדי ה”קו”. הם מפחידים אותי, ברמה שמפחיד אותי לשרת לצידם בצבא, אפילו במילואים.
    ופה ושם השתרבבו ל”מאמר” נקודות אמת אקראיות.
    אבל. כל השאר הוא פוסט ארוך, מתלהם ילדותי ודמגוגי שלמעשה באופן שנראה צבוע לוקה בהרבה מהפגמים לכאורה שמצא באלו שמשום מה כבוד הרב לא חפץ ביקרם.

    הרב אומר שהוא לא מבין בהגדרת המושג כת, ןבכל זאת בוחר להשתמש בתגית דמגוגית מעוררת דמונזיציה שאני לא בטוח שהיא מעליבה פחות מהתואר “ניאו רפורמים” ש”בית הלל” ו”כת” הליברלים זוכים לה. (ויותר בצדק לדעתי, אבל זה דיון אחר)
    למה לכנות קבוצה בתואר שכבודו לא באמת מבין?
    וגם ה”ליברלים” לוקים באותו פחד משתק מדעות אחרות. אני זוכר באיזה יללות שבר ופניקה התקבל סרטון אנימציה קטן שהעז לבקר שירות בנות דתיות בצה”ל. מיד זה זכה לתוארים כמו “סרטון מסית” ועוד.
    גם “הליברלים” שואבים ממקור ערכים עליון את האידאלוגיה שלהם, וגם עליו אין לערער ולחקור חלילה.
    גם כשהם מתנגחים ברבנות הראשית, כדי לקדם את הארגונים והגופים שלהם- זה לא חלילה מתוך צמאון לכוח- זה נובע מתוך “רצון כן לעזור לציבור”.
    וגם כבודו כותב “מאמר” שלם חסר כל בסיס מלבד תחושות בטן שבגדול נשמע כמו העלבות ילדותית אחת גדולה.
    אפילו ההסתיגות ש”באופן אישי הם עלולים להיות נחמדים’ נשמעת כמו אזהרה מכוחות האופל שבהר המור, שלובשים פנים מחיכות כדי לצוד נשמות וכו’.

    גם שימוש במונחים מסדרת פנטסית נוער האהובה עלי )מוגלגים פה, אין להזכיר את שמו שם) לא ממש נותנת אפשרות להתיחס למאמר ברצינות.

    כמעט ולא מצאתי בדל ענייניות במאמר, מלבד הוידוי בסוף שכבודו פשוט לא אוהב אותם.

    1. מיכי

      שלום ליקיר יקירי.

      אקדים ואומר שהמאמר לא נערך בידי שום תלמיד, ובוודאי לא תלמיד טועה. אם היה כאן איזה תלמיד שערך אותו ולא הרגשתי בזה, דבר אחד אוכל לומר לך עליו: שהוא לא טועה.

      1. בניגוד למה שכתבת, אני בהחלט מבין מהי כת. מה שאמרתי הוא שקשה לתת למושג הזה הגדרה מפורשת וגבולותיו לא חדים. זה הבדל של שמים וארץ. אין כמעט מושג שבו אתה משתמש שתוכל לתת לי הגדרה חדה שלו, ובכל זאת זה לא מפריע לך (וגם לי) להשתמש בו. כשאפיינתי אותם ככת אכן התכוונתי לומר שהם כת במובנים רבים שאותם תיארתי בפרוטרוט ומשום מה בדבריך ה”ענייניים” לא מצאתי התייחסות ולו לנקודה אחת מהתיאור שלי.

      2. לא אמרתי שהליברלים תמיד ענייניים. ממש לא. יללות העלבון שלהם זכו כבר לביקורות לא מעטות ממני גם באתר זה. מה זה קשור לענייננו? ככל הזכור לי רצית ענייניות, לא?

      3. אין במאמר הזה אפילו נקודה לא עניינית אחת. לפעמים הוא כתוב בציניות על חשבונם (והם בהחלט הרוויחו זאת ביושר), אבל כל משפט טוען טענה עניינית לגמרי. הציניות היא רק צורת הביטוי, ואל לך לערבב בין חוסר ענייניות לבין ציניות. לא קרב זה אל זה. חוסר ענייניות הוא כאשר הטיעונים לא פונים לעניין אלא לאדם או לאספקטים לא רלוונטיים. אגב, הבהרתי זאת כאן בתגובות, וגם במאמר שבו הסברתי את דרכי באתר (יש לינק בדף הראשי משמאל).

      4. את הסרטון שהכרת נגד שירות בנות דתיות בצבא לא ראיתי, אבל זכורני שבאמת התרשמתי מהתגובות ההיסטריות נגדו מאד לרעה (גם בלי לראות את הסרטון). מעבר לזה, השוואה כזאת שעשית כמובן זוקקת בחינה של השאלה האם בסרטון עלו טענות ענייניות בלבוש ציני או מתריס (כמו אצלי), או שמא כלל לא היו שם טענות ענייניות או שהיו שם טענות שקריות ומכלילות. בכל מקרה נדמה לי שאין טעם לתגובות היסטריות ומחאות מגוחכות כמו שהיו שם.
      כעת חיפשתי וראיתי אותו, ואכן כפי שצפיתי מדובר בסרטון ירוד ודמגוגי, שחלק ניכר מטענותיו לא רלוונטיות ויש גם טענות שקריות ממש. התגובות אליו להערכתי לא נבעו מפחד מדעות אחרות כפי שכתבת (בשביל לאנוס את ההשוואה בכוח), אלא כראקציה לטיעונים שקריים ומגמתיים. ועדיין כפי שאמרתי התגובות ההיסטריות אליו ראויות לבוז.
      (ואת כל זה אני כותב כמי שכתב ואמר לא פעם שהוא מתנגד לשירות של בנות, ולא רק מסיבות דתיות)

      5. ועוד לא נכנסנו לשאלה מדוע הם מפחידים אותך, כפי שכתבת, אם הם רק בעלי דעה אחרת?…

      כל טוב,

    2. יקיר טשרנין מאלון מורה.

      1. במאמר בהערות מקדימות כתבת שהר המור זה לא תחום התמחותך וגם “לא הצד השני של המשוואה, כיתות.” שזה דוקא אחד החלקים המכובדים יותר במאמר. גם רש”י ידע להגיד “איני יודע”.
      זאת דמגוגיה. זה באותו מידה שמישהו ניסה להגיד ש”הבית היהודי זה חמאס רק בלי טרור”. כמובן שזה רק מ”בחינה מסוימת”. אתה מדבר על חוסר יכולת לקבל דיעות אחרות- האם זה לא מאפיין של כל קבוצה אידאלוגית עם עמוד שדרה? אני לא מצפה מזקן השומר הצעיר ליפול אפיים אם אציג לו כך וכך ראיות לאמיתותה של התורה. האם זה הופך אותו לחבר כת?
      אכן. הם מאוד קיצונים בגישה הזאת, כמו בפרזה המגוחכת שיצרו במפלגת “יחד” והפילו את סירת הדיג הדולפת גם כך. ועדיין- זה לא ממש כיתתי.
      אתה נתת תיאורים אפלים לדמוניזציה שהם עושים לדיעות האחר- האם זה לא מה שאתה עצמך עושה במאמר?
      אכן. כמה מפתיע! רבנים שמובילים קו אידאלוגי מסוים, רוצים להכין את תלמידיהם להתמודד עם בעיות ושאלות שעלולות לערער את הקו החינוכי שלהם.
      אתה מאשים אותם בחשיבה קונספרטיבית, ואתה בצעמך לוקה במחשבה קונספרטיבית כלפיהם. ביטויים כמו “הזרוע הצבאית” , או ההנחה שאתה יותר טוב מהם למה הם מעדיפים להמנע מאינטרנט.
      2. כי דיברת על חוסר יכולת לקבל דיעות אחרות כמאפיין של כת. אבל זאת תכונה שתוכל למצוא בכל קבוצה.
      3. מרוב ציניות ושפת כתיבה נמוכה קשה לשים לב לעניניות. אני מניח שלו כתבת את זה כסטטוס בפייסבוק היית זוכה לכך וכך לייקים. בהקדמה אתה גם טוען שאתה לא כותב בציניות ובהגזמה.
      אבל אם אתה רוצה לכתוב מאמר שבאמת יגרום לאנשים לחשוב, מן הראוי שתכתוב בצורה שמכבדת אותך ואת הקוראים.
      ציניות היא טכניקה טובה בעיקר כדי להגן על עצמך מביקורת… חוץ מזה… לא רואה בתכונת הציניות הרבה ערך.
      4. שוב. אני רק מנסה לומר שעל כל קבוצה עם אג’נדה תוכל להדביק תגית של כת אם תרצה.
      5. אני מפחד מהם, כי נראה שהם החליפו את ה’ במדינה. ומהכרות אישית, אני די בטוח שהם לא יהססו לירות בי אם תינתן הפקודה, גם אם הם ברמה האישית חברים שלי וכו’. אבל זה לא רלבנטי, כי זאת תחושה סוביקטיבית שלי.
      מפחידה אותי, היכולת הזאת למחוק את כל מה שבלב, ואפילו בראש לטובת מה שנראה כערכים מסולפים (בעיניי).
      אבל זאת בעיה *שלי*.

    3. מיכי

      לגבי רוב ככל הדברים שכתבת כאן אני ממש נבוך. מדובר באוסף של ססמאות, סתם אי הבנות עד מחוזות הנונסנס ממש. כשאני קורא את הדברים יש לי תחושה שאני נדרש להסביר מדוע היונה של נוח אינה משולשת או מדוע האוקיינוס האטלנטי אינו טוב לב. כמה מדבריך כלל אינם טענות אלא אוספי מילים דמויי טענה, כאילו שנוצרו על ידי מחולל משפטים רנדומי. אני חושב (ומקווה) שאני בהחלט מוכן לקבל ביקורת, אבל לא כל אוסף מילים זו ביקורת. ביקורת אמורה להיות מורכבת מטיעונים (=הנחות שמהן נגזרת מסקנה) וטענות (=משפטים בעלי מובן שטוענים משהו). כמעט לא מצאתי כאלה בדבריך.
      רק אל תטעה, דבריי ממש לא נובעים מעלבון. אני מנסה לבטא תחושת חוסר אונים (מכך שאיני מצליח לראות למה עליי להתייחס כאן). אז רק כדי להדגים על קצה המזלג:

      א. האם מעולם לא עסקת במשהו שאינו תחום ההתמחות שלך? מה עניין אמירתי שזה לא תחום ההתמחות שלי לטענה, שמשום מה שמת בפי, שאיני יודע מהי כת? האם לדעתך יש זהות בין שני הטענות הללו?
      ב. האם אתה חושב שכדי לומר אמירות כאלה עליי להיות חוקר כתות? נראה שכן. אבל ה מעורר אצלי את השאלה האם אתה כשכתבת את דבריך התבססת על מחקר מעמיק ומומחיות בנושאי כתות? לומר שמשהו הוא לא כת צריך מומחיות כמו האמירה שזו כן כת. זו לוגיקה פשוטה (שהרי אם אתה יודע מה אינו כת, הקבוצה המשלימה היא מה שהוא כן כת). לאלוקי הלוגיקה פתרונים.
      ג. ההשוואה שעשית בפסקה הראשונה היא פשוט מופרכת. אתה טוען הקדמתי היא דמגוגיה, וניכר שפשוט אינך מבין את המונח הזה (מופיע בכל מילון. כדאי לעיין). מדובר באמירה פשוטה וברורה ועניינית לגמרי, שאיני מומחה בכתות ולא בהר המור. מה דמגוגי כאן? ועוד, ממש לא הבנתי כיצד אתה מצליח לקשור אותה לאמירה על הבית היהודי והחמאס. ועוד, חזרת כאן על הכשל מסעיף א: מה קשר מצאת בין “לא תחום ההתמחות שלי” לבין “איני יודע”? מה עניין שמיטה אצל הר סיני?
      ד. לא הסברת איזו קונספירטיביות מצאת אצלי (שהיא בדיוק כמו אצלם)? זו האשמה חסרת שחר ולא מבוססת.
      ה. עוד טענת שהסגירות והפחד שלהם מדעות אחרות לא שונה מכל קבוצה אידיאולוגית. משום מה התעלמת מהערה שלך עצמך, שכן גם אם יש פחד כזה בכל קבוצה אידיאולוגית כשהוא מגיע לרמות פתולוגיות זה יכול להפוך אותו למאפיין כיתתי. השאלה היא של עוצמה וסוג ומינון (ועוד דברים שמניתי). לכן ההשוואה שלך חסרת משמעות.
      ו. מה אתה מצפה ממני לומר על מי שטוען משהו כזה: הם בכלל לא כת אלא רק בעלי דעה אחרת, אבל הם החליפו את הקב”ה במדינה, ועלולים לירות בך אם יקבלו פקודה לעשות זאת, ולכן אני מפחד לשרת ביחד אתם בצבא. אה, ואז מוסיף: אבל זה לא רלוונטי, כי זו תחושה סובייקטיבית שלי. ???

      טוב, דומני שהסברתי מספיק כדי להבהיר מדוע אעצור כאן. הרגשתי שחריפות דבריי מחייבת הנמקה כלשהי. כל טוב ורוב נחת דקדושה למר.

  29. אמיר

    בקשר לדברים על “אורות המלחמה” ממקודם -דומני שר’ אברום בדבריו התכוון לאותו דבר -מלחמה כהכרח בל יגונה ולא משהו שצריכים לראות בו סוג של ערך ושגם אם יש עניין לכתוב על המלחמה אין לראות בה משהו העומד בפני עצמו ולהאדיר אותו וכמו שהוא התבטא לאותו רב שהוא סירב לתת לו הסכמה שגם אם הרב זצ”ל * כתב על העניין אין לעשות ממנו כאילו הוא ראה בזה “עניין”** גדול וכפי שר’ אברום התבטא שהרב קוק לא היה “כהן משוח מלחמה”

    *אני כותב “הרב זצ”ל ” לא מהסיבות שכתבת במאמר שככה הוא מכונה ואני גם לא סבור שיש כאלו שבאמת חושבים כך -הסיבה שבישיבות הבת של מרכז והר המור הרב קוק מכונה כך כי הוא בפשטות “הרב” בה”א הידיעה ממנו סופגים שם את עיקר ההשפעה[וגם אני עצמי כבוגר ישיבה שרבניה יוצאי מרכז או מושפעים ממנה ורואה ברב קוק כאחד ממורי הדרך שלי ] “הרב” מלשון “הרב המובהק” בדיוק כמו שתלמידי הרב סולוביצ’יק מכנים כך את רבם ותלמידים מובהקים של כל רב יקראו “הרב” ללא שמו לרבם -זו לא תופעה ייחודית לתלמידי הראי”ה והרצי”ה

    ** לא כאן המקום להרחיב בעניין הדברים הנאמרים בפסקאות של אורות המלחמה רק אומר מאוד בקצרה שהרב זצ”ל אכן לא האדיר את המלחמה [ספציפית המלחמה שבימיה נכתבו הדברים -מלחמת העולם הראשונה] אלא הוא כתב את ההשפעות המבורכות שיוצאות בדיעבד מהמלחמות -בדרך כלל זה אכן כך לאחר שיש מלחמות גדולות והרסניות “מעז יצא מתוק” ומההרס והחורבן שהיינו שמחים לו הם לא היו אך בדיעבד יוצאים מהם לדרך חדשה וטובה יותר ,כך קרה לאחר ההרס הגדול של מלחמת האזרחים בארה”ב [ביטול העבדות וביצור מעמדה של ארה”ב כמדינה אחת ללא הווא אמינא של פילוגים] וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השנייה על כל נוראותיה -ההרס הגדול וההלם הגדול ממה שקרה גרם גם לתהליך תיקון גדול -המאבקים המוצלחים למען זכויות האדם הפיכת הגזענות לתפיסה לא לגיטימית האמנות נגד שימוש בפצצות גרעיניות, הקמת האו”ם ,הפיכת מדינות מיליטרסטיות כמו גרמניה ויפן למדינות שוחרות שלום ,ועוד ועוד [בנושא היהודי -הקמת מדינת ישראל כתוצאה של ההלם בעולם מהשואה ]

  30. אמיר

    ואכן לא באמת קוראים לפרקים אלו “אורות המלחמה” אלא מדובר בפרקים מתוך ספר אורות תחת הכותרת “המלחמה” והם קרואים אורות המלחמה כמו רוב הפרקים מתוך החלק הראשון של ספר אורות כמו “אורות ארץ ישראל” וכיו”ב כי הם לקוחים מספר “אורות”

  31. אמיר

    נכון ,ופשוט הרחבתי קמעא לגבי הרעיון הבסיסי של פרקי “המלחמה” שעלול להטעות ולגרום לחשוב שמדובר בהאדרה לכתחילה של המלחמה [במיוחד הפסקה הראשונה ] אך זה לא כך ומדובר בהערכת הטוב שיוצא כתוצאה ממלחמות בדיעבד

  32. י.ד.

    אעיר שיש להם אפיון של כת כיון שיש להם חשדנות כלפי כל מי שאיננו מאנשי שלומם.

    זה קשור לגישה התיאולוגית שלהם שטוענת שמהלך הגאולה צריך מעכשיו להתנהל דרך מוסדות המדינה הכלליים ולא דרך פעולה מלמטה למעלה באופן חתרני כמו שהיה במחתרת היהודית. כיון שהציונות באה מלמטה למעלה כמו שאמר המשורר “פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת” הרי כל מי שהוא בתודעה ציונית דתית הוא חשוד עד שיוכח אחרת.

  33. אופק

    הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה. (ערפילי טוהר עמ’ ל”ט)

  34. דוד

    אני מסכים עם חלק גדול מהדברים שהרב כותב כאן
    אבל בעיניי יש דרכים רבות לעבודת ה’. יש למשל ציבורים שלמים שמוותרים על הכל כמעט מתוך הבנה שעבודת ה’ וקיום מצוות זה הדבר הכי חשוב והוא שווה כל הקרבה. אפשר לנתח את המצב כך: מהרגע בו אדם בוחר בדרך מסויימת, והוא חש חובה לעצמו להתמסר לגמרי לדרך זו, מוטב לו מבחינה רוחנית לנטוש את הדרכים האחרות ו”לנסות להבין” עוד גישות, ובכך הוא מקיים קרבת ה’ אמיתית מבחינתו (לא כולנו “פילוסופים גדולים”, אם היום אני מבין את מה שמוטל עליי כיהודי באופן מסויים, ואני רואה את ההיחשפות לשיטות מנוגדות ככאלה שיכולות לאיים לחלוטין על כל הבנין הרוחני שלי, אזי אין מה לעשות. “לא בכל מחיר”).
    ברור שזה כרוך בסכנות חמורות של ניתוק מהעם (החרדים) או של הכפשה והצגה שלילית של דוברי הגישות האחרות (חרד”לים). אך כיוון שאין אנו עוסקים כאן בתיאוריות פילוסופיות אלא בדברים שהיהדות עומדת עליהם, עכ”פ לאותם אנשים המחוברים לתו”מ דווקא בדרך הנ”ל, אז מה שצריך לעשות הוא לנסות להילחם בתופעות הנלוות ע”י הקריאה לכבד את כל הציבורים והדעות גם אם הם מנוגדים אליך. לא לכפות פוסטמודרניזם!
    אז אם היית מכוון את מאמרך נגד התופעה הזו ספציפית, היה מקום לדיון טוב ומועיל (הלוואי אצלנו בציבור החרדי היו נערכים דיונים כאלו). אבל כשמוציאים ציבור שלם על רבניו ומחנכיו מחוץ לדיון בכלל, כאילו אין דבר חיובי אחד בתורה שהוא לומד ובמסרים שהוא מתחנך על פיהם, בעיניי זו סכנה חמורה הרבה יותר, לחברה כולה בכלל ולשומרי המצוות שבה בפרט.
    ואנא תסלח לי מראש על דבריי הבאים אבל אני רואה בעיה זאת בצדדים אחרים בתורתך (של מסר נגטיבי הכולל לעג וזלזול גם אם לא מכוונים, כלפי דעות אחרות). כך למשל, אם אתה מאמין שאין הקב”ה מתערב בעולם, אתה יכול לייצר מסר שקורא לעבודת ה’ שהוא חף מדיבורים על שכר וגמול בעוה”ז. לא צריך להגחיך את השיטה שעליה מושתתת רוב היהדות הנאמנה, ולהפוך אנשים שמתפללים לה’ כי הם מאמינים שתפילתם תועיל כאן בעוה”ז, לטיפשים וכסילים גמורים (כמו אותו מאמר על חודש אלול והפלצות).
    אם אתה סבור שההלכה המסורתית לא יכולה להנהיג את מוסדות המדינה, אתה יכול להציע רעיונות שונים כיצד לנסות איכשהו לנסות למצוא היתר הלכתי באי ציות לדיני התורה במקום צורך הרבים ותיקון החברה (בעניין הזה המאמר על “אורתודוכסיה מודרנית, ‘קריצות’ ושימוש בשיקולי-על” אכן בעל פוטנציאל לתת מענה נפלא לסוגיה) אבל אתה לא צריך לצטט את דעתם ההלכתית של רבנים חשובים (עכ”פ חשובים לאנשים רבים בציבור) על סוגיית עדי מדינה, וללעוג להם באופן משפיל כך שמי שלא ידע שמעם יחשוב שהם עמראצים גמורים שאינם מכירים צורת הלכה על בוריה.
    התמונה שעולה מהרבה פוסטים באתר הזה היא תמונה מאוד שלילית של ניגוח וזלזול מוחלט בדעות המנוגדות לשלך. הרבה “לא” בולט. כמובן שיש גם הרבה “כן” אבל אותו נראה שאתה לא אוהב להבליט. מעבר לבעייתיות בזלזול בחכמי ישראל ובסתם אנשים עובדי ה’ בתמימות, אני חושב שגם אם יש לך משנה פוזיטיבית סדורה בשאלה מהי המסילה העולה בית אל, הסגנון הנגטיבי מקשה מאוד על מי שמנסה (אני ג”כ!) למצוא אותה ולגבשה. במובן הזה נראה שאתה מפספס את המטרה וחבל. שיטה סדורה אין פירושה יצירת “כת”! אפשר להעביר מסרים מה חשוב יותר, מה נכון וראוי וכן,- גם מה לגמרי לא נכון ע”פ דעתך. אבל אין צורך לערב רבנים, ציבורים וסתם אנשים באופן פוליטי ופלגני.

    1. מיכי

      שלום דוד.
      דומני שיש בדבריך לא מעט אי הבנות.
      1. כל אחד יכול להחליט על מידת הפתיחות הראויה בעיניו. גם אני החלטתי על שלי. כשלעצמי התעלמות מטיעונים בגלל שיש לי עמדה היא גישה לא הגיונית (שהרי זה גופא מה שהטיעונים מאתגרים. אולי עמדתך שגויה?), אבל זה נושא צדדי.
      2. אני רחוק כרחוק מזרח ממערב מפוסטמודרניות. כתבתי נגדה עשרות ומאות מאמרים וספרים וחיבורים. אין בדבריי מאומה מכל זה. זה חוסר הבנה גמור. אין לי שום בעיה עם מי שיש לו עמדה וחושב שאחרים טועים. הרי גם אני כזה. השאלה הרלוונטית היא איך אתה מתייחס לאחרים (לא מוסרית אלא פילוסופית) ועד כמה אתה בטוח בעמדתך (בפרט בהשוואה לעד כמה היא סבירה ומבוססת באמת). וביארתי כבר כמה פעמים שספק ואי וודאות אינו פוסמודרניזם (אלא חולשה אנושית הכרחית), בניגוד לטעותם של רבים.
      3. לא הוצאתי שום ציבור מחוץ לגדר, ולו רק מפני שמבחינתי אין גדר. ביקרתי גישות וטיעונים, אמנם בציניות, אבל ביקורת עניינית לגמרי.
      4. איני זוכר ולו מקום אחד שבו טענתי שמי שחושב שהקב”ה מעורב בעולם הוא שוטה. מה שטענתי הוא שיש רבים שאינם ישרים כי הם עצמם לא מאמינים בזה ולא פועלים כך. ביקרתי בציניות את הסיסמתיות וחוסר היושר ולא את עצם ההחזקה בגישה הזאת (אף שאכן איני מסכים לה, לפחות במובנה הגורף).
      5. את הלעג ליחס הרבנים לסוגיית עדי המדינה הם הרוויחו ביושר. ועל כך אמרו רבותינו: אם שוטים לא מנהיגים.
      6. אכן שיטה סדורה אינה בהכרח כת (בפרט שגם אני עצמי משתדל לגבש כזאת). מאידך, לא כל מי שיש לו גישה סדורה אינו כת (רמז: תלוי, בין היתר, איך אתה מתייחס לגישתך הסדורה ולגישות אחרות). וכבר אמרו רבותינו, גם אם רודפים אחריך אין זה אומר שאתה לא פרנואיד.

      כללו של דבר, בניגוד לתחושתך אני לא נוהג ללעוג לדעות אחרות משלי, אלא לשטויות והתנהגויות לא ישרות. עם דעות אחרות אני מתווכח ולא מסכים, לפעמים בציניות ואירוניה (ראה הבהרות לדרכי בלינק “הבהרות והנחות יסוד” בעמוד הפותח של האתר).

  35. דוד

    אוקיי, יכול להיות שהמונח פוסטמודרניות (שבגלל רגישותך הידועה הכנסתי אותו על מנת לעצבן…) לא קשור באמת.
    העניין הוא, שאתה אפיינת כאן ציבור שלם. לקחת קבוצת אנשים שבחרו במודע בדרך חיים מסויימת, והצגת אותם ככת.
    דרך חיים איננה פילוסופיה והיא לא צריכה לעמוד במבחן האתיקה המחמיר הבוחן אם כל המאפיינים שלה תואמים היטב לגישה המחשבתית/אמונית שעליה היא מיוסדת, בפרט כל זמן שעל פי הדוגלים בה היא מובילה אותם לשם.
    מה שעשית כאן, הוא פשוט ללעוג לעבודת ה’ שלהם.
    לגבי מה שכתבתי על זלזול בדעות שונות משלך, כנראה הרחקתי לכת ואני מתנצל על כך. אתה לא מזלזל *בכל* דעה שונה משלך, אבל לעתים כאשר אתה עושה זאת נוצר הרושם שזה לא תמיד רק לגופו של עניין, לפעמים זה גם לגופו של אדם.

    1. מיכי

      אני חייב לומר שאני לא ממש מצליח להבין את דרך הטיעון התימהונית שלך.
      “קבוצת אנשים שבחרו במודע בדרך מסוימת” הוא תיאור מאד כללי שמאפיין כמעט כל כת (וגם קבוצות שאינן כתות). הם גם לובשים מכנסיים ומשקפיים, יש להם שתי רגליים ואני משער שרובם אפילו אוכלים ארוחת בוקר ובעלי משפחות. כל אלו מאפיינים כתות וגם קבוצות לא כיתתיות. בעצם מאפיין אנשים בכלל. אז מה רצית לומר במשפט הסתמי הזה?
      אם אתה רוצה לדון בטענותיי ולטעון נגדי שלא מדובר בכת, לא די לומר שאני מבקר אותם בציניות, לועג לעבודת השם שלהם, או שאר ביטויים ריקים, ובוודאי לא לטעון שהם מאמצים במודע דרך כלשהי (מה המשפט הזה בכלל אומר?…). כדי להגן על עמדה שלא מדובר בכת עליך להתייחס לטענות שהעליתי. אני יודע שקל יותר להסתפק בהכללות מופשטות שלא אומרות מאומה (אלא מנסות לעצבן אותי 🙂 וזאת במסגרת טענותיך נגד דרך הדיון שלי), אבל אני העליתי בדבריי טענות מאד קונקרטיות והראיתי מאפיינים כיתתיים מובהקים של הכת הזאת.
      ועוד הערה אחרונה. אני מצפה שאם רצונך לדון כדאי שתקרא את מה שאני כותב לך בתגובה לדבריך. הסברתי שאני אכן לועג לאנשים ולא רק טוען כלפי דעות, ואפילו כתבתי מתי אני עושה זאת ומתי לא. כל ליצנותא אסירא בר מליצנות דע”ז (וראה עניינו בריש פחד יצחק לפורים).

  36. דוד

    קראתי הכל.
    אכן העניין הסגנוני הוא זה שמפריע לי יותר.
    ביקשתי לטעון שאין פסול בקבוצת אנשים שבוחרת לחיות באופן מסויים, מבחינה יהודית זה הופך אותם לטובים יותר, הלא כן? (עשה לך רב וכאלה)
    הם לא בהכרח יוכלו להגן על השמצות עליהם שמדובר בכת, ולא זו היתה מטרתי שלי. גם אני לגמרי לא מתחבר לסוג כזה של אנשים, וכמובן גם לא לגישה הרווחת ברוב הציבור החרדי שאליו אני משתייך. אבל אני לגמרי מבין אותם.
    אין שום ספק שהיהדות המסורתית בעצמה לא בהכרח תוכל להתגונן בפני התקפה פילוסופית בדבר היותה כת כפי שכתבת בעצמך.
    אנשים רואים את מה שאמונתם הדתית דורשת מהם, כחשובה יותר משיקולים פילוסופיים כאלו ואחרים. קח לדוגמא את המנהג להחמיר בעשי”ת שלא לאכול פת עכו”ם, שזה דבר שיש בו חוסר יושר מהותי ו”רמאות” עצמית, ועדיין לא תוכל לזלזל בשומרי תו”מ שיקפידו עליו כיוון ששמירת ההלכה וההרגש של ימים נוראים מהותיים בעיניהם יותר.
    כוונתי בכל זה, היא שאנשים מחשיבים את השיקול של ה”מטרה הסופית” כגדול יותר מכל דבר אחר.
    אני לא מגן עליהם במישור הפילוסופי אלא במישור הדתי (תתפלא לשמוע שעבור רוב האנשים זה לא אותו הדבר).
    נ.ב. אני יודע היטב שהרשיתי לעצמי להניח כאן כמה הנחות יסוד נאיביות, שנוגעות לשאלה עד כמה לך עצמך מפריע שהתקפותיך על ציבור מסויים תתפרשנה כהתקפה על האמונה בעצמה בעיני אנשים מסויימים- אני יודע שהרמב”ם גם עשה זאת, אבל הוא גם טרח המון במישור הפוזיטיבי להעלות השקפה ברורה על האמונה הרצויה. לכן כתבתי שהעניין הסגנוני מפריע לי כאן.

  37. י"ז

    שלום רב
    בשונה מרוב הדברים שאתה כותב, שהם מעוררים מחשבה וענייניים, כאן נראה שהכותב אינו מכיר את תופעת (לא יודע עד כמה נכון לקרוא לזה תופעה). נראה שהרב ניזון מן התקשורת ולא מהיכרות אמיתית שמספיקה למאמר ביקורת. במרומים סהדי שאיני מחסידי הקו ואף אני איני נרתע מהעברת ביקורת עליהם, אבל פה זה נראה מוגזם. אשמח לדעת כמה פעמים הרב דרך בבית המדרש של ישיבת הר המור, עם כמה ‘רבני קו’ הוא החליף מילה או שתיים וכמה פעמים הוא פתח וקרא את החוברות של הרב טאו.
    לגבי ההיקף, אני חושב שההיקף הרבה יותר גדול ממה שהרב מתאר. רוב הישיבות הגדולות בצה”ד הן ישיבות קו ואין מה להרחיב לגבי שאר המוסדות והאנשים שבעמדות המפתח (הן ציבוריות והן חינוכיות).
    לגבי הלמדנות התלמודית וההלכתית, אני בהחלט חושב שיש לישיבות הקו מה להציע (אם כי רוב ה’סופרסטארים’ של הקו הם אוברייטד לחלוטין לענ”ד וד”ל). הרב טאו, חוץ מזה שהוא (אני מניח שתחלוק עליי (ועל רבים אחרים (לא דווקא קוניקים)) ולכן אני מוסיף ‘לענ”ד’), מההוגים היהודים הגדולים והמשפיעים בזמננו הוא למדן תלמודי לא קטן (שמעתי עדויות שכשהיה מעביר שיעורים בגמרא במרכז השיעורים היו יכולים להיארך אפילו שש שעות). גם האחים הרב מוטי והרב עמי שטרנברג למדנים.
    אני חושב שהמאמר רדוד ולא עומד בסטנדרט שאתה מציב לעצמך ממאמריך האחרים.

    1. י.ד.

      לי”ז,
      זה לא מבטל את זה שהמבנה החברתי שלהם (הסוציולוגי בלעז) הוא כיתתי ולו במובן שהם לא סומכים על אף אחד אלא אם כן הוא הוכיח שהוא מבין את המבנה התיאולוגי השלם שלהם או שהוא ביטל דעתו לגמרי. תמהני אם הם יכולים לסבול מחלוקת בתוכם (הרב אלי סדן בבחירות האחרונות היה דוגמא מובהקת לכך) אולם מחוץ להם אין הם מכבדים איש (ויוכיח הרב אברהם שפירא).
      אין בכך לגרוע מהמעלות שהם השיגו אך אני מודה שעם כל הביקורת שלי על הרמטכ”ל הנוכחי אני די מרוצה מהמהלך שלו להורדת גיל הקצונה שבפועל סינן את כל אנשי הקבע שהיו בוגרי הר המור. הדבר לא מסנן בוגרי עלי דוגמת עופר וינטר אך רוב בוגרי עלי אינם ספוגים בגישת הקו ברמה שתאיים, ועופר וינטר עצמו הוא עוף מוזר שקשה לי להאמין שהוא יקבל מרות כלשהי (ראה את הצרות של הצבא בהתנהלות מולו). עדיף שאנשים כיתתיים מהסוג הזה לא יקבלו גישה לתפקידי מפתח צבאיים וכדומה.

  38. אילון

    לי”ז
    אתה טועה.הרב כתב מאמר ארוך בשביל לנמק את דעתו.יכול להיות שהוא טועה אבל המאמר לא רדוד.אף אני איני מכיר את אנשי הר המור אבל קראתי מאמרים שלהם ואף חלקים מהחוברת של הרב טאו על המכונים להוראה .מבלי להכנס לתכנים של החוברת עצמם ( שדווקא יש הרבה מה לענות בהם ) אני צריך לומר שהשפה (ושפה יוצרת וקובעת מחשבה במיוחד בנושא הזה ) היא ברמה ילדותית.הוא נשמע (ולא סתם “נשמע”) כמו חרדי רגיל שמבוהל מכל דבר שהוא לא מכיר.אני מכיר ההיטב את צורת (החוסר) מחשבה החרדית וגם למדתי בגוש וקצת במכון ואפילו בסטנדרטיים חרדים הדברים שהוא כותב הם לא מיניה ולא מקצתיה.וצריך להרחיב קצת בזה:

    להרבה אנשים מעולמו של הרב מיכאל וגם מהגוש השפה של תורת הרב קוק זרה (לא שהם לא מבינים אלא השפה הנאצלת מדי עצמה היא בלתי נסבלת מבחינתם).לא לי .ועם כל זה ,שלמרות שברור לי שהשפה של הר המור תולדתה בשפתו של הרב קו עצמו,ולמרות שאני מבין היטב (ואפילו מקבל) את “תורת הממלכתיות”, הר המור הם לא מה שהם מתיימרים להיות.הם למעשה חרדים חסידים של חסידות הרב קוק.הם לא ממלכתיים באמת.מבחינה מחשבתית הציונות הדתית עוסקת באמת לא בארץ ישראל אלא בעולם החול (המציאת החיצונית- מדע בעיקר אבל גם טכנולוגיה ופוליטיקה וגם צבא) .עניינה הוא בחשיבותו של החול (אבל בין היתר ארץ ישראל תופסת מקום מיוחד ביחס לדבר הזה כידוע אצל המקובלים).והחרדיות עצמה עוסקת בקודש מנותק מהחול (“תורה בלי דרך ארץ” ולמעשה גם קצת בלי דעת – “תורה בלי דעת” ולכן גם תורת הגלות).לא משנה כמה מאמרים הרב קוק יכתוב על קידוש החול וקודש הקודשים וכו ,הוא לא היה שם עדיין (ולמרות שצפה לשם – אלו מאמרים אמיתיים).הרב קוק לא ידע פיסיקה ולא מתמטיקה, ולמרות גדולתו (והוא היה גדול הרבנים בדורות האחרונים ומבחינת עולם המחשבה שלו היה בליגה אחרת משלהם) ,אני ספק אם אפילו הייתה לו משיכה ללמוד אותן.הוא לא היה שלם.הוא היה חלקי.וזה לא היה באשמתו – זה העולם בו הוא גדל והאווירה לתוכה הוא גדל על כל יתרונותיה וחסרונותיה.ואכן הוא התרחב הרבה מחוץ לגבולה הצר אך לא עד הסוף.הוא לא היה המשיח.והחסרונות שבו ,שהיו זעירים בתקופתו ,גדלו למימדים עצומים ומתבטאים כרגע במלוא עוזם, אצל תלמידיו. בפועל במנטליות שלהם הם אנשים חרדים עם כיפה סרוגה ואפילו הצורה שבה תורתם מנוסחת היא בשפה חרדית חסידית עם מוגבלויותיה.אפילו ההליכה שלהם לצבא היא קטע חסידי כזה כמו שלכל חסידות יש את הקטע שלה.העובדה שכמות התלמידים שבישיבותיהם היא גדולה (אין לי שום מושג אם זה נכון או לא) לא מעלה ולא מורידה.אדם שאין לו חוש ביקורת (התבוננות במציאות החיצונית) הוא כמו עז.אז יש לך המון ישיבות מלאות עיזים.והדברים כלל לא קשורים גם לשפה הנגדית לזו החרדית – השפה האקדמית שכשלעצמה גם היא צרה ומובילה לצרות מוחין משל עצמה.(אך עדיין פחות מזו של צרות המוחין החרדית)

    חשוב לציין שהשפה פה היא קריטית.אדם ממלכתי אמיתי (לא יודע אם יש כזה)תהייה לו שפה שתאחד (לא תערבב או תשלב !) בין שתי השפות. אדם שמדבר בחרדית על ממלכתיות, הוא לא ממלכתי.הוא חרדי.אני גם מדבר בין היתר על האובססיביות של הר המור (קצת בעקבות הרב קוק) לדחוף את המילה “קודש” לכל מקום.גם אם אכן הקודש נמצא בכל מקום (והוא אכן נמצא) ניתן ממש לחוש פחד קמאי של האנשים האלו שמא אולי לא ככה (את זה אני דווקא מבין ,אבל עדיין ,כשהפחד שולט – אז זו ילדותיות) .שמא אולי האדמה תתמוטט תחת רגליהם.נראה כאילו אין להם שום יכולת להיות ענייניים ביחס למציאות עצמה ואפילו לחיצוניותה מצד עצמה (אפילו שיש פנימיות).אני גם רוצה באחדות אמיתית בחלקים שבעולמי.אבל המנטליות החרדית- אפילו שתדבר בעד החול – היא עדיין מפחדת ממנו.הוא (החול) כל הזמן צריך לקבל ציונים באובססיביות בלתי נלאית מהקודש.מותר לו שלרגע יהיה לו קיום משל עצמו.אדם ממלכתי (במובן היותר עמוק של המילה ולא רק במובן הפוליטי) אמיתי חי את שתי העולמות האלו בשקט ומחכה לאיחוד ביניהם שלא יהיה לו שם.הר המור הם לא כאלו.התוצאה הסוציולוגית מכך היא בסופו של דבר המאמר הזה

    1. ובקיצור:

      כשידברו בשפה גבוהה בסגנונו של הרב קוק הם ‘כת סגורה’, כשידברו בעברית פשוטה הם ‘ילדותיים’ ו’חרדיים’ 🙂

      וכבר אמר הגר”ש ישראלי זצ”ל: הלוואי שיהיה האדם בודק את עצמו כמו שהוא בודק את האתרוג…

      בברכת ‘מועדים לשמחה, ש.צ. לוינגר

  39. אילון

    לש”צ

    אגב, נראה שלא הבנת את תגובתי הראשונה.אין פה שני “כשידברו”.להר המור שפה אחת ודברים אחדים.אין פה עברית פשוטה ושפה גבוהה.השפה בה הם מדברים היא חרדית פשוטה (לא עברית בשביל המוני העם הפשוטים. זו גם השפה שהם מדברים בה בינם לבין עצמם). רק פשוט שכשמדברים על ה”אידאולוגיה” (ה”השקופע” ) המושגים שמשתמשים בהם ,שהם מתורת הרב קוק (השפה הגבוהה), הם בלשונו.תשמע חב”דניק מדבר וזה יישמע לך אותו דבר, רק עם מושגים מהתניא.אגב ,הרבה פעמים זה מעיד על כך שהאדם אינו מבין על מה הוא מדבר.אחד הסימנים המובהקים להבנה היא שפה עצמאית. כלומר, יכולת לתרגם את השפה הגבוהה לעצמך במילים פשוטות (כמו עם מילים הגבוהות – מקצועיות שבאקדמיה).אם המושגים לא ניתנים לתרגום משום שהם שמצביעים על מהויות מעולמות גבוהים יותר, (ושלא מעולמנו – כלומר מושגים יסודיים) ושאז הבנה היא לראות בעיניים ממש את המהות, אז הבנה באה לידי ביטוי במילה חדשה שהאדם ממציא לעצמו (ושמקבילה למושג עליו עליו קרא בספר ) או לחילופין ליצירת משל מעולמנו שיתן סוג של דוגמא מקבילה לאותה מהות (פה אני נצרך להדגים על מה אני מדבר אבל כבר אין לי כוח).זו תהיה יהירות מבחינתי לטעון שרבני הר המור לא יודעים על מה הם מדברים אך אוכל לשער בנחת שרוב התלמידים אכן לא יודעים.אבל בהביקורת היא שוב לא על “תורת הממלכתיות” אלא על המנטליות החרדית שבתחפושת (או שזה לא בתחפושת .לא יודע. אבל ידוע שאצל הר המור המילה ” חרדי” מייצגת משהוא רע.באזני שמעתי האשמה מהר המורניק (בהיותי בשיעור א) על תפיסותיה של ישיבת הגוש (קצת מסובך לדבר על התפיסות כשיש בה כ”כ הרבה דעות שונות,אבל אולי יש אווירה כללית ) שהן חרדיות ,והוא התכוון (ובזה הוא צודק לדעתי) לפרגמטיות ול”ריאליות הפוליטית והדתית” שלה)

    בדבריי על הרב קוק אני מתכוון כמובן להבדל הברור בין “אורות הקודש” של הרב קוק הלא חרדי (כלומר מבחינת עומק המעוף והמחשבה .נקרא לו הקומה הגבוהה של הרב קוק) לעומת ה”אגרות” שבה נגלית הדמות המעשית שלו שהיא קצת חרדית.מישהוא פעם אמר לי שהרב קוק היה חרדי (בגלל האיסור שלו על נשים להצביע) אמרתי לו שאין דבר רחוק מזה (בעקבות השעות שביליתי עם אורות הקודש).הוא אכן טעה מבחינתו (כשאדם אוסר משהוא זה לא הופך אותו לחרדי.מותר לחשוב שמשהוא אסור) אבל לאחר שנים נחשפתי לאגרות והבנתי שאכן בלבושו המעשי הרב הקוק אכן היה קצת (או לא קצת) חרדי (שוב ,אני מדבר על צורת מחשבה (ושפה ,והתנהגות) ולא על תוכן של פסק זה או אחר).אבל אני לא יודע אם בתקופתו היה אפשר בכלל לא להיות כזה (כלומר אדם בעל מחשבה מודרנית מעשית.אבל אולי רבני תורה עם דרך ארץ יהוו דוגמא לזה)

    1. למצוא את הסולם המחבר (לאילון)

      בס”ד אושפיזא דיוסף תשע”ח

      לאילון – שלום רב,

      בפיסקה האחרונה העמדת את השאלה העיקרית, האם הראי”ה של ‘אורות הקודש’ והראי”ה של ‘אגרות’ חד הם או שמדובר בעולמות שונים.

      אני נוטה להאמין שכמו שיוסף ‘בעל החלומות’ ויוסף ‘המשביר לכל עם הארץ’ חד הם – כך גם הגותו של הראי”ה אחת היא, סולם שראשו בעולם רוחני אינסופי, אך רגליו מוצבות ארצה בעולם ההלכתי המעשי, ‘אחד היה אברהם’

      בצעירותי ב’מרכז הרב’ (לפני 30-40 שנה) שמעתי שהמליצו להתחיל ב’עקבי הצאן’, ‘מוסר אביך’, ‘אורות התורה’ ו’אורות התשובה’, ואחר כך לטפס במעלות הסולם ל’אורות’ ו’אורות הקודש’. ומסתמא שכך נוהגים ב’הר המור, שהרי מדובר באותו צוות’

      הואיל ואתה קיימת ‘לכתחילה אריבער’ 🙂 והתחת ב’אורות הקודש’ – הייתי ממליץ לך על שיעוריו של הרב אורי שרקי ב’אורות הקודש’ המצויים ב’ערוץ מאיר’. הרב שרקי הוא ת”ח בעל ידע עצום בפילוסופיה ובקבלה לשיטותיהן, וגם איש הלכה וחינוך מובהק, היודע להסביר את הדברים העמוקים ביותר בשפה ברורה ובנעימה, ועם קורטוב של הומור. ואולי הוא ה’סולם’ שיעזור לך בחיבור בין קומת ה’אורות’ לקומת ה’אגרות’.

      בהצלחה רבה ובברכת מועדים לשמחה, ש.צ. לוינגר

השאר תגובה