אהבה ושנאה

שו”תקטגוריה: מוסראהבה ושנאה
אורן שאל לפני שנה 1

שלום הרב,
נניח בנו של אדם עושה מעשי רשעות. האם ראוי שהאב ישנא את בנו בשל כך? או שעליו לשנוא רק את מעשי הבן, ולא את הבן עצמו? מצד אחד אני חושב שראוי שהאב יאהב את בנו מצד היותו בנו, בלי קשר למעשיו. מצד שני ראוי לשנוא את הרשעים. ואולי ניתן להגיד שניתן לשנוא ולאהוב בו זמנית ואין בהכרח סתירה בין שני הרגשות?
נפק”מ לגבי משפחה שאחד מבניה מרד בקונו במודע או שעשה מעשה נבלה כמו רצח או אונס. האם עליה לנתק איתו קשר, או שעליהם לקרב אותו כדי להחזירו למוטב?
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני שנה 1

כתבתי על כך במאמרי על הרגשות.
לדעתי הפרשנות לדברי חז”ל (ייתמו חטאים ולא חוטאים) כאילו שהשנאה היא לרשעות ולא לרשע היא חסרת שחר. שנאה היא תמיד לאדם ולא לתכונה. אני שונא את הרשע בגלל רשעותו. מאידך, בגלל שיש סיבה לשנאה ייתכן מצב של שנאה-אהבה לאותו אדם: אני אוהב אותו כי הוא בני ושונא אותו כי הוא רשע. ומעבר לזה, אני גם מחוייב לו, הן מפני שהוא בני והן כמו כל אדם מישראל, ולכן עליי להוכיח אותו.
ראה כאן:

משמעות אפלטונית לרגשות בהלכה


אגב, בספרי על האפלטוניות של התלמוד (בסדרת לוגיקה תלמודית) אני מנתח את זה ברמה הלוגית-פילוסופית.

השאר תגובה