אינטואיציה באופן כללי

שו”תקטגוריה: מחשבהאינטואיציה באופן כללי
ראובן שאל לפני 2 שנים

שלום וברכה הרב מיכאל! ראיתי שכתבת בתגובה לתגובתו של הרב משה רט על הטרילוגיה, על כך שזה שרוב בני האדם חושבים באופן דומה, זה לא מאמת טענה מסוימת. טענת שהאינטואיציה שלך היא שלך.
לפי זה:
א-מה נחשב אינטואיציה?
ב-מה התוקף שלה?
ג-באופן כללי איפה משתמשים בכלי הזה?
תודה רבה, חג שמח! 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים

אינטואיציה היא כלי שלי, וכשאני חש אינטואיטיבית שמשהו נכון אז מבחינתי הוא  נכון עד שיוכח אחרת. הוא זיהה בטעות את האינטואיציה עם הסכמת הרבים, ולא היא.
התוקף של האינטואיציה הוא כתוקף הראיה או השמיעה. כאתה רואה או שומע משהו, אתה לא שואל מה תוקפן של הראיה או השמיעה. זה כך כי ראית, וזהו. הוא הדין לגבי אינטואיציה. בכמה מקומות הסברתי שאינטואיציה אינה חשיבה טהורה אלא בעיקר הכרה (הארכתי בזה בספרי אמת ולא יציב).
משתמשים בכלי הזה בכל צעד ושעל. הנחות היסוד שלנו מבוססות על אינטואיציה. הלוגיקה גוזרת מהן מסקנות, אבל כל טיעון לוגי מתחיל מהנחות, כלומר מבוסס בתשתיתו על אינטואיציה.

זהו חוש כי ה’ הטמיע בנו את הנחות היסוד, לא שמדובר ממש כפשוטו 😉 .
ודי לחכימא?

חנה ושבע הגיב לפני 2 שנים

אדם שראה x ושאר בנ”א במקום x ראו y, הרב יפטור אותם בלא כלום ולא יתייחס אליהם?! יש פה דבר המכיל סתירה שא”א לסמוך עליו. אדם שעוקב אחר הכלי הכרה שלו תוך כדי התעלמות משל אחרים אז הוא עוור לנתונים שמגיעים אליו. האם הרב אוחז שהאמת אינדיבידואלית?

אהוד הגיב לפני 2 שנים

תגובה לרב מיכי :
” אינטואיציה היא כלי שלי . . . הוא זיהה בטעות את האינטואיציה עם הסכמת הרבים, ולא היא.”.

אני לא יודע למה הרב משה רט התכוון.
אבל עובדתית להמון אנשים יש אינטואיציה שגויה (עובדתית, מבחינת האמת האבסולוטית), למרות שמבחינתם היא נכונה. למשל, למישהו יכולה להיות אינטואיציה שעכשיו קר מאד בחוץ (לצורך העניין 10- מעלות) בגלל כל מיני אינדיקציות, אבל בפועל הרבה יותר נעים בחוץ. אבל זו אולי לא דוגמה טובה, כי טמפרטורות זה משהו אמפירי טהור (אפשר למדוד אותו).
אני חושב שמה שהרב משה רט אולי ניסה לומר, זה שכאשר לכ”כ הרבה אנשים יש אינטואיציה לגבי משהו שהוא לא מדיד מבחינה מדעית-אמפירית (ואולי אף לוגית?) טהורה למשל, עובדתית האלוקים. אז, זה שיש המון אנשים שאינם תלויים כלל אחד בשני, וחווים את אותה אינטואיציה פחות או יותר, אומר שכנראה יש בזה משהו אמיתי מאד.

אני אדגים – נניח שעשרה חברים יוצאים לטיול בגו’נגל מבודד.
אם אחד מהם מרגיש ש”צופים בנו” (אינטואיציה) והשאר לא, אז יש סיכוי גבוה מאד שהוא טועה.
אם תשעה מתוך העשרה סוברים ש”צופים בנו”, אז כנראה שכן צופים בהם.

עכשיו, אתה יכול לומר לי שאם “אינטואיציית על פי הרוב ” היא הדבר הקובע, אז הדת/אמונה היהודית כנראה שגויה, כי הרוב לא סובר כמוה. ועדיף כבר להתאסלם או להתנצר . . .

אני יכול לענות על זה בשני אופנים :
1. אם ניקח את הדוגמה של הג’ונגל, נניח שאני “אורקל”, ואני יכול לדעת בוודאות שאף אחד לא צופה בעשרת החברים שעוברים בג’ונגל (למרות שתשעה מהם אינטואיטיבית בטוחים שכן), או אז, אני יכול לדעת בוודאות שכולם טועים.
במקרה של הדת/אמונה היהודית אף אחד לא הראה שהיא שוגה.

2. הקב”ה בנה את העולם כך (ופה אני חוטא בהנחת המבוקש אולי) שאינטואיטיבית כל נשמה תהיה מחוברת למקום שלה, ולכן, במקרה של האמונה היהודית, נכון לעכשיו, זה נורמלי שרק לחלק כל כך קטן מהעולם יש איטואיציה שהאמונה היהודית היא הדבר הנכון.

3. האמונה היהודית אחראית היום לרוב האמונה המונותאיסטית בעולם. אך אדם רציני לא התכחש לכך שהנצרות והאיסלאם הן נגזרות של הדת היהודית. לכן, במובן הזה, האמונה הדת היהודית במידה מסויימת כן מובילות את האינטואיציה של כל העולם, בטח ובטח של רוב העולם שנחשף לעם היהודי באופן רציני במשך מאות שנים (העולם המערבי והמוסלמי) .

אשמח לשמוע את תגובה הרב, אם הוא מוצא לנכון

ראובן הגיב לפני 2 שנים

תודה רבה על התגובה המהירה(מאוד).
רציתי לדעת, לפי זה, מה היחס בין הרגשות להכרה שלי. האם הרגשות שלי בונות את האינטואיציה?
ועוד שלפי דבריך, קצת חלקלק המושג “כך אני חש” שלפי כל האמור לעיל, אין שום דבר שאפשר לומר עליו “הוא אמת”, שהרי יבוא אדם ויגיד, אני חש אחרת. והדבר היחיד שנותר לומר הוא “אם תקבל את הנחות היסוד שלי, כך נכון לומר.” ואז לפי זה, אדם שמאמין ברצח, וחש שזה הדבר הנכון לעשות וראוי לכל אדם(נאמר שלשיטתו העולם אכזר והמוות עדיף), הוא צודק במאת האחוזים ועליו לצאת למסע הרג.
בתודה,

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

חנה ושבע,
יש הבדל בין הכרה חושית לבין הכרות אתיות וכדומה. האמת האתית אינה סובייקטיבית, אבל יש לגביה לא מעט ויכוחים. עצם קיומם של ויכוחים מראה שכולם מסכימים שישנה אמת (אחרת על מה מתווכחים?!).

אהוד,
אם משה רט התכוון לומר את זה, הוא לא היה צריך לתלות את בדבריי על האינטואיציה. היה עליו לטעון שאנשים רבים לא טועים, וזהו (בלי קשר לשאלה האם אני מאמין באינטואיציות או לא).
שלושת התירוצים שלך לגבי האמונה היהודית לחלוטין לא עונים על הקושי:
א. לא הבנתי את הטענה. אף אחד לא הראה שהדת היהודית טועה אבל רבים חושבים כך. הרי זה הדיון שלנו. אם יש הוכחות לא צריך אינטואיציות ולא הסכמות.
ב. אבל רוב העולם חושב אחרת ממך גם בעניין זה.
ג. גם אם תיקח את הנצרות והאסלם בחשבון עדיין רוב העולם נמצא מחוץ לזה.

ראובן,
רגשות לא קשורות לעניין. רגשות אלו אמוציות ולא הכרות. אם אני אוהב או שונא מישהו או מפחד ממישהו, מה זה אומר על המציאות? מאומה.
אתה מערבב בין השאלה האם יש אמת לבין השאלה האם ניתן לשכנע לגביה. ובכלל, כיצד מתווכחים ומשכנעים לגבי הנחות יסוד לשיטתך? למה זה קשור דווקא לדבריי?

חנה ושבע הגיב לפני 2 שנים

א. נו, אם האמת האתית אינה סובייקטיבית אז הרב צריך להתחשב באינטואיציות של זרים. ולא רק בשל עצמו!!
ב. מש”כ הרב שעצם הוויכוח מעיד על הסכמה לאמת יש להעיר שישנם אין סוף ויכוחים על טעמים וריחות. אפילו שהרב מודה שזה סובייקטיבי. מה שמלמד על כך שעצם מציאות של ויכוח לא מלמדת אותנו על אמת שנחבאת מאיתנו ואנו מנסים לאתרה אלא בסך הכול כל אחד צועק את מה שהוא חש או חווה. הערה: פה דעת האחרים כן נחשבת בעיני הרב ומשום מה לגבי מה שמשה רט אמר שאחרים נחשבים הרב אמר שזו טעות.
ג. שאלה שנראה לי שהרבה דיו נשפך עליה; מתי נדע האם הנושא שלפנינו הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי?

ראובן הגיב לפני 2 שנים

אני בעיקר מנסה להבין מה בדיוק הכוונה ללחוש אינטואיטיבית.. אם אני מפחד, אז מובן שאני מרגיש, אך כשאני חש למשל שישנה אלוקות בעולם.. מה ההבדל? למה זה נהיה הכרתי?
אני לא מצליח להבחין ביניהם:)
בתודה,

אהוד הגיב לפני 2 שנים

שלום הרב מיכי,

1. לאמונה אין *הוכחה* אמפירית-מדעית ואף לוגיות, לשום כיוון. יש *ראיות* שהן לשיפוטו של האדם (שפיטת הראיות נקראת “בחירה חופשית”).
כשאדם בספק, למרות שהאינטואיציה אומרת שיש ה’ והשגחה, אז זה שרוב העולם מאמין בה’ ובהשגחה (לפחות ברמה מסויימת) יכולה להיות ראיה שהאינטואיציה שלו נכונה.
באנלוגיה לאלו שבג’ונגל, אם מוסיפים לאינטואיציה שלי (שעוקבים אחרינו), אז זה שהרוב מרגישים כך, זו ראיה שאני צודק ולא הוזה. עד פה לגבי אמונה והשגחה של האלוקים (באופן כללי).

2. לגבי היהודות, רוב מי שאמור להיות קשור לאמונה הזו, יהודים, כן מאמין. עובדה.
לא כל אחד בנוי בנשמה לאמונה זו. זה ההסבר לכך שהרוב לא מתגייר, אף שיש מספיק ראיות שאמונה זו היא הקולעת ביותר לאמת. כמו שלא כל אחד בנוי להיות טייס או בסיירת מטכ”ל.

3. לגבי זה שרוב העולם לא מאמינים כנגזרת של המונותאיזם היהודי, התשובה היא : עד לא מזמן העולם התחלק ל 2: מחד, העולם המערבי והמזרח התיכון. מצד שני, המזרח הרחוק (על כל האמונות/הדתות).
בגלל שהאינטראקציה בין העולמות היתה קלושה (עד מאות/עשרות השנים האחרונות), אפשר לומר שהאמונה היהודית לא השפיעה שם. אבל היכן שהיהדות כן התממשקה, אפשר לראות השפעתה המדהימה (נצרות ואיסלאם), ושם הרוב כן מאמין בזכותינו. עוד ראיה לאוסף.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

חנה,
א. ממש לא. לכל היותר לקחת אותם בחשבון בעת גיבוש העמדה. בששורה התחתונה מה שאני חושב זה מה שנכון מבחינתי.
ב. אם אנשים מתווכחים על טעמים וריחות הם מניחים שיש תשובה נכונה ומתווכחים מהי. אם זה עניין סובייקטיבי אין על מה להתווכח: אני אוהב ואתה לא. זהו. דעת האחרים לא נחשבת בעיניי גם במקרה זה, ובוודאי לא מכריעה. אני פשוט מצביע על כך שגם לשיטתך שיש ויכוחים זה לא מוכיח כלום אלא אולי את ההיפך. זה מה שהם מניחים.

ג. אין לי קריטריונים. מתי נדע אם מה שלפנינו הוא מראה אמיתי או אשליה? כשאתה חש שזה אמיתי אז זה אמיתי עד שיוכח אחרת.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

ראובן, אין כאן שו םבעיית הבחנה. רגש לא אומר מאומה על העולם. זה כמו לשאול מה ההבדל בין לראות לבין לדמיין. כשאתה חווה דמיון או ראייה אתה יודע שבזה מדובר.

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

אהוד,
1. שפיטת ראיות לא נקראת בחירה חופשית. זהו שיקול דעת (כעל הדמיון ביניהם עמדתי בטור 35 ו-175), וכמו בכל תחום (ולא רק באמונה) אדם אמור לגבש עמדה משיקול דעתו.
זה שהרוב מאמין יכול להילקח בחשבון כמו בכל תחום אחר. אבל בשורה התחתונה אחרי שלקחתי את בזה בחשבון אני מגבש את עמדתי. כבר כתבתי שכשלעצמי, כשהרוב חושב בדרך כלשהי מבחינתי ההנחה היא שהוא טועה אלא אם יוכח אחרת (כמובן קצת על דרך ההפרזה, אבל העניין מובן).
2. בוא לא נתווכח על ה”עובדות” הללו. אני לא מסכים להן. וזה גם ממש לא חשוב, כי שאלתי מה תאמר אם העובדות תהיינה אחרות.
3. אינסוף תירוצים בדיעבד לא יכולים לכסות על עובדה פשוטה אחת. אתה לא מקבל את דעת הרוב. תמיד יש תירוצים למה הם מפספסים. זה כמובן יכול בהחלט להיות נכון, אבל תכלס אתה לא מקבל את דעת הרוב,. בדיוק כמוני. ראה על כך בטור 247-8.

אהוד הגיב לפני 2 שנים

תודה לרב מיכי על המענה. אני אסכם מבחינתי :
יותר קל לי לקבל את דעת הרוב כאשר זה מסתדר עם האינטואיציה שלי. ואז, זה שהרוב כמוני, זה ראיה לנכונות האינטואיציה שלי.
אם תהיה סתירה בין האינטואיציה שלי לבין דעת הרוב,זה קצת יותר מורכב.
דוגמה למצב שבו הלכתי עם האינטואיציה בניגוד לדעת הרוב (שכלל המון מומחים מדיניים-בטחוניים):
התנגדתי להתנתקות אף שדעת הרוב(כולל “מומחי ביטחון”) היתה שזה ישפר את המצב בדרום.
אמנם שקלתי שדעת הרוב היא בניגוד לאינטואיציה שלי כראיה נגד האינטואיציה שלי, ועדיין הכרעתי בדעתי נגד אותה ראיה.
דוגמה הפוכה:
אני מקבל את דעת הרוב במדע, בתחומים מסויימים, גם אם זה נוגד את האינטואיציה שלי.
במצב הזה, בשל מוגבלות השכל והזמן שלי, אני כן חייב לשקול ש”הרוב צודק” כראיה נגד האינטואיציה שלי.

במקרה של האמונה דווקא האינטואיציה שלי מסתדרת מדהים עם מה שקורה :
1. רוב האנושות מאמינה בה’ ובהשגחה (גם אם תופסים אותו באופן שונה).
2. רוב היהודים מאמינים בה’ ובהשגחה.
ב”ה אין לי פה מחלוקות, ועל כן האינטואיציה שלי לגבי אלוקים והשגחה מקבלת עוד ראיה (הרוב איתי) בנוסף, לכל קושי שעולה, כמו מה שאתה שאלת, יש תשובות רציניות ולא תירוצים דחוקים.

הינה ראיות לכך שרוב היהודים מאמינים (אפילו שאינם דתיים)
https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-MAGAZINE-1.8055976
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4180860,00.html

אינטואיציה שמינטואיציה הגיב לפני 2 שנים

בס”ד כ”ו בכסלו תש”פ

האמונה של רוב העולם בהשגחה, אינה נובעת מאינטואיציה, אלא משום שכך מעידים כתבי הקודש, שאומצו ע”י הדתות המונותאיסטיות.

ברם השאלה אם יש ראיה שכלית להשגחה נוגעת רק למי שמאינו מאמין בתורה מן השמים. התורה הנביאים והכתובים מעידים במקומות רבים שה’ משגיח על ברואיו. מקורות רבים הביא הרמב”ם במורה נבוכים ח”ג פרק יז. הוא אומר שם בפירוש שאין מופת פילוסופי להשגחה, אך מכריעה עדות כתבי הקודש וכן מחייב הצדק שהקב”ה לא ישאיר את עולמו הפקר ‘לית דין ולית דיין’.

ההשגחה באה ברוב המקרים בצורה נסתרת, הן משום שאין הקב”ה מתנגש חזיתית ב’חקות שמים וארץ שקבע, ובדרך כלל לא יצמיח דדים לגבר כדי שיניק, אלא יושיעו בתרחישים טבעיים – המצאת בריאות לאשתו או המצאת פרנסה כדי שיוכל לשכור מינקת – והן משום שיש לפניו הרבה ארך אפים כדי לאפשר לאדם להגיע בכוחות עצמו לתשובה ותיקון. כך היה בתקופת המקרא וכך הוא בימינו – נסים גלויים אינם דבר שביום יום.

הרי עיקרו של חג החנוכה וההלל שעליו הוא על הניצחון על היוונים ושיקום המקדש, שהושג באמצעים טבעיים. ראשיתו תחבולות מלחמה מוצלחות שבאמצעותם ניצחו המכבים בקרבות הראשונים. בקרב המכריע שהביא לשחרור המקדש, בכלל הפסידו המכבים, אך היוונים נאלצו לסגת בשל סכסוכים פנימיים בבירת האימפריה. לכל פרט יש הסבר טבעי, אך המהלך כולו מצביע על יד אלקית מכוונת.

בברכת חנוכה מאירה, ש”צ

השאר תגובה