קבלה
אני מעתיק קטע מתוך ביאור עשר ספירות של רבנו עזריאל
אולי הרב יבאר לי דבריו
תודה רבה
) ואם יוסיף השואל לשאול באיזה הכרח תכריח כי יש שם ספירות כי רצוני לומר כי אין שם רק אין סוף לבד:
תשובה. אין סוף הוא שלימות בלי חסרון וא"ת שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו:
וא"ת שהגבול הנמצא ממנו תחילה היה העולם הזה שהוא חסר מהשלמותו חסרת הכח שהוא ממנו. ולפי שאין לחסר שלימותו יש לנו לומר בהכרח שיש לו כח בגבול מבלי גבול. והנמצא ממנו תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר. כשהם מקבלים מהשפע הבא מהשלמתו הם כח שלם. ובהמנע השפע מהם יש בהם כח חסר לכך יש בהם כח לפעול בהשלמה ובחסרון. והשלימות והחסרון הם הדברים המבדילים בין דבר לדבר. וא"ת כי הוא בלבד כיון בבריאת עולמו מבלי הספירות, יש להשיב על זה כי הכוונה מורה על חסרון המכוין. וא"ת שלא כיון בבריאתו, יש להשיב אם כן היתה הבריאה במקרה וכל דבר הבא במקרה אין לו סדר ואנו רואים כי הנבראים יש להם סדר השמש ביום והירח והכוכבים בלילה. ועל סדר הם מתקיימים ועל סדר הם מתבטלים ועל סדר הם מתחדשים והסדר הזה שהם מתקיימים ומתבטלים בו הוא הנקרא ספירות שהם כח לכל מצוי הנגדר בגדר מספר, ולפי שהיה מציאות הנבראים באמצעות הספירות הם משתנים זה מזה ויש בהם רום ושפל ובינוני, ואעפ"י שכולם מעיקר אחד (ו)הכל מאין סוף שאין חוץ ממנו:
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הקטע שציטטת מציג טיעון פילוסופי-קבלי קלאסי (שדומה מאוד למה שכותב הרמ"ק) שנועד להסביר מדוע חייבים להניח את קיומן של הספירות כמתווכות בין האינסוף לבין העולם הסופי והחסר.
הטענה בנויה על כמה שלבים לוגיים:
- מושג השלמות והגבול: אם אלוהים הוא אינסופי ומושלם לחלוטין, אי אפשר לומר שיש לו רק כוח בלתי מוגבל, כי אז חסר לו הכוח לפעול בגבול (באופן סופי). כדי להיות באמת מושלם, הוא חייב להכיל גם את היכולת לפעול בצורה מוגבלת. זה מזכיר מאוד את "בעיית השלמות וההשתלמות" שעליה מדבר הרב קוק: יישות מושלמת לא יכולה להשתלם (להשתפר), וזה כביכול חיסרון. הפתרון הוא יצירת עולם חסר שדרכו מתממש פוטנציאל ההשתלמות. חפש כאן באתר על שלימות והשתלמות.
- בעיית הקשר עם העולם: העולם מאופיין בסדר, מוגבלות וחיסרון. אם האינסוף הפשוט היה בורא את העולם ומנהל אותו ישירות, זה היה מעיד על שינוי או חיסרון בו עצמו, שכן כוונה מעידה על חוסר שצריך למלא, והשגחה על דברים משתנים מחייבת כביכול שינוי בפועל. מצד שני, העולם מסודר ואינו פרי מקרה, מה שמוכיח שיש מאחוריו כוונה.
- הפתרון – הספירות: הספירות הן מנגנוני הביניים. הן כלים או "לבושים" המייצגים את התארים של הקדוש ברוך הוא כלפי חוץ. יש בהן דואליות: כשהן מקבלות שפע הן מייצגות שלמות, וכשלא – חסרון. דרך מערכת החוקים והספירות הללו העולם מנוהל ומקבל את הסדר שלו, מבלי שנייחס שינוי, גבול או חיסרון לאינסוף עצמו. בקבלה, התארים החיוביים הללו מקבלים מעמד של ישויות (עצמים) בעולם האצילות.
במישור הפילוסופי, כל המהלך הזה נשען על הנחות קדמוניות שלפיהן שינוי, יצירה או רצון אצל הקדוש ברוך הוא מהווים בהכרח פגם בשלמותו (האחדות הפשוטה של אריסטו והרמב"ם). אני לא בטוח שההנחות הללו הכרחיות; אין זה בהכרח חיסרון שיישות נצחית מחליטה החלטות, משתנה או פועלת. עם זאת, במסגרת ההנחות של המקובלים, שרצו לשמר את תפיסת האחדות הפשוטה והבלתי-משתנה של האינסוף מול המורכבות והשינוי של העולם, מנגנון הספירות ככלי תיווך, הנהגה וחוקיות מנסה לתת פתרון לוגי. כשלעצמי איני רואה מה זה פותר. השאלה חוזרת לבריאת הספירות עצמן. בדרך אליהן מהאינסוף אין ספיקות מתווכות. אמנם יש כמה עולמות זה למעלה מזה, אבל אם אינך רוצה להיקלע לרגקסיה אינסופית סו"ס יש התחלה כלשהי שתיתקע עם אותה בעיה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
זאת הביקורת הטריוויאלית שמופיעה גם בספר שיצא לאחרונה וממנו כנראה העתיק השואל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer