פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני

באשר לפתרון הסכסוך, אין לי רעיון או "פתרון קסם" ישים באופן מיידי. ביקרתי לא פעם את הקיבעון של שני הצדדים בפוליטיקה: את הימין, שמסתפק ב"ניהול הסכסוך" דרך סבבי לחימה חוזרים ונשנים ורואה בכוח את הכלי היחיד לנהל אותו, ואת השמאל שמציע פתרונות אוטופיים ומנותקים שנכשלו במבחן המציאות ושולל שימוש בכוח. הייאוש מ"לחיות כאן לנצח על החרב" הוא בעיניי היסטריה מוגזמת; כשם שהחברה מתרגלת לחיות עם בעיות בלתי פתירות כמו תאונות דרכים או מחלות, כך ניתן לחיות עם מאבק מתמשך גם כשאין לו פתרון נראה לעין. בפרט כשאין אופציה אחרת. אני חושב ששימוש מושכל במקל וגזר עדיף על מקל בלבד (ימין) וגזר בלבד (שמאל).
מבחינה תיאורטית הייתי מעדיף את פתרון שתי המדינות, אך המציאות מוכיחה שאין בצד השני פרטנר המעוניין באמת בשלום. במצב הדברים הנוכחי, שבו ההנהגה הפלסטינית מפוצלת (חמאס מול הרשות), נראה הגיוני לשאוף להיפרדות חד-צדדית, בשני שלבים:

1. ישראל צריכה להודיע שהיא מנתקת קשר ולא מנהלת משא ומתן עד שהפלסטינים יבחרו נציגות אחת המוסכמת על כולם.
2. מכיוון שסביר להניח שהם לא יצליחו להגיע לנציגות מוסכמת, ישראל צריכה לקבוע ולחצות את השטח על פי מה שנראה לה נכון וסביר, לפנות בכוח התנחלויות מבודדות, להקים גבול הרמטי ("חומת ברלין") ולהתנתק מהם לחלוטין, כולל ניתוק כלכלי. לאחר צעד זה, כל התקפה מצידם צריכה להיענות בתגובה צבאית אגרסיבית, חסרת עכבות ובמלוא הכוח.אני חושב ש-1 בלי 2 או ההיפך, הן דרכי מדיניות מוטעות. כאמור, צריך גם מקל וגם גזר.

תוכל לחפש גם בשו"תים: "על סיפוח יו"ש", "סיפוח או 2 מדינות?", ו"הפתרון לסכסוך הישראלי – ערבי". בנוסף, בטורים 149 ו-185.